שפוכים באדום / טור
שום דבר לא מוריד את הכאב של הפועל ת"א אחרי הפסד לבית"ר. בטח לא עם אלי טביב ביציע. אורי קופר על ה-0:1 הקטן-גדול של הירושלמים בטדי
המשחק אמש בטדי:
- בית"ר ירושלים ניצחה 0:1 את הפועל ת"א
- אלי טביב מרוצה
- הרגע בו הפך זכרו של הרב עובדיה לקרקס / טור
- ורמוט חושב שהוא וחבריו פראיירים
לא, אף אחד בהפועל לא יתנחם בכך שבדרך לטדי היה אפשר להציץ בדוב חום סורי או באיזה תנין יאור (ותודה לאתר גן החיות). גם לא בעובדה שהקבוצה של רן בן שמעון הייתה גדולה על הירושלמים בכמה דרגות במחצית הראשונה והייתה צריכה לגמור את המשחק כבר אז. שום דבר לא מוריד את הכאב האדום אחרי הפסד לבית"ר. בטח עם כזה קהל ביציעים. בטח לא עם אלי טביב ביציע, מתכנן את השמפניה של אחרי ומבליט חיוך של שמחה מעורבב בשמחה לאיד.
המתח סביב המשחק הזה היה עצום. היה אפשר לחוש בו באוויר הירושלמי המתקרר לאיטו, בדיבורים סביב המגרש ובתוכו, ובטח בחגיגות הלא נגמרות בסיום
. זה היה הרבה יותר מותח מהבחירות המקומיות בתל־אביב או בירושלים. והאמת, אחרי ניצחון כזה למי באמת אכפת בבירה מה יקרה בעיריה? חגיגות הניצחון הועברו מעיריית ירושלים לבית וגן - ניסו קפילוטו נבחר לראש העיר.
והחגיגות האלה, לא שזה משנה למישהו, לא התרחשו בזכות עליונות כלשהי של בית"ר, אלא בעיקר בגלל נפילה עצומה של הפועל. המחצית הראשונה, בה הפועל שיחקה פשוט מצוין, הייתה אמורה להסתיים ביתרון אדום גדול. זו הייתה, בהנהגת גילי ורמוט, אחת המחציות הטובות ביותר של הפועל העונה.
אבל אז העסק השתנה. אלי כהן דרש מהשחקנים שלו ללחוץ, וזה עבד, אבל הסיפור לא טמון כאן. שחקני הפועל, וזה מוזר ודורש בדיקה, פשוט נפלו מהרגליים. אם אצל ורמוט, שחזר לא מזמן מפציעה, זה עוד מובן, אצל אחרים כמו דמארי (היה חלש בלי קשר), שכטר וגורדנה זו כבר שערוריה. בעונה שעברה הנפילה של הפועל התחילה עם הפסד בטדי ופרשת טוטו תמוז. העונה אין אפילו משהו ממשי ליפול ממנו. הפועל לא הבקיעה שער בארבעה מתוך ששת המשחקים שלה העונה. זה אומר המון.
בית"ר, לעומת זאת, יכולה להיות מאוד מרוצה מהחודשיים הראשונים של העונה. היא במקום הרביעי וניצחה יותר משחקים מאשר הפסידה - נתון שלא היה ברור שיקרה לפני פתיחת הליגה. מצד שני, אלי כהן עדיין לא סגור על המערך שלו. אופיר קריאף, למשל, לא היה טוב, כי כהן הציב אותו במקומות מוזרים עבורו, בצד שמאל ולאחר מכן מאחורי החלוץ. היכולת לא הייתה אשמתו הבלעדית של קריאף.
אבל כל זה לא משנה, לפחות לא ליום אחד. בית"ר, וזה אולי הכי חשוב לה, עברה את הפועל בטבלה. מבחינתם, היום הזה קיים הרבה יותר אפילו ממה שהבטיח.
לפנייה לכתב/ת 
