שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    "הנעלמים": למה הם בורחים מקשר בלי להסביר?

    הם מנהלים מערכות יחסים שנראות פוריות ומשמחות - עם בני זוג, עם בוסים, עם חברים, לפעמים עם רופאים או פסיכולוגים - ויום אחד נעלמים בלי הסבר. המומחים ב"זמנים בריאים" ב"ידיעות אחרונות" מסבירים שלמרות העלבון של הננטשים, הדבר נעשה מתוך חולשה ומצוקה

    כבר מהמפגש הראשון היה ברור לשניהם שזה הולך להיות סוער, שהרומן הזה יתלקח בעוצמה, יטלטל. וכך באמת היה. לאורך עשרה חודשים הם היו בקשר אינטנסיבי, צמוד ומחייב.

     

    "הכל היה בענק: תשוקה, מיניות, רומנטיקה, חברות, מחויבות. הכל. כולל גילוי לב והצהרות אהבה חמות וכנות משני הצדדים‭,"‬ מספר ע' (48), איש מחשבים ממרכז הארץ. "בתקופה שהיינו יחד לא קרה אפילו פעם אחת שלא נפגשנו לפחות פעם ביום. ובין המפגשים הסתמסנו כמו בני טיפש־עשרה מאוהבים. בכל דבר הכי קטן מיהרנו לשתף, או סתם לשלוח סמיילי. היינו מחוברים ומרותקים זה לזו ‭."24/7‬

     

     

    עוד על מערכות יחסים:

     

    ואז, באופן פתאומי, בלי כל סימן מקדים, ללא ריב, דנה פשוט נעלמה מחייו. הייתה כלא הייתה. "יצאתי בבוקר מהדירה שלה, נישקתי אותה כרגיל, היא חיבקה אותי כרגיל ואיחלה לי 'שיהיה לך אחלה יום, מתוק שלי'. שעתיים מאוחר יותר התקשרתי והיא לא ענתה. סימסתי לה אם הכל בסדר והיא שוב לא ענתה לי. זה נראה לי קצת מוזר, אבל ברור שלא חשדתי בתיק שהיא עומדת להפיל עליי‭,"‬ הוא מתאר.

     

    ניסיונות חוזרים שעשה ע' במהלך היום לא הניבו שום תגובה מצידה. "התחלתי להיכנס לסרטים שאולי קרה לה משהו רע, תאונת דרכים, לך תדע. השארתי לה הודעה שאני נורא מודאג ושרק תודיע לי שהיא בסדר‭."‬ התגובה שלה הותירה אותו בהלם. "היא התקשרה אליי, ועוד לפני שהספקתי לשאול אותה 'מאמי, מה קרה?'‬ בנימת קול קרה וזרה היא פשוט חתכה. 'זה נגמר. אני מבקשת שתניח לי. אל תתקשר אליי יותר'.‬ זהו. קצר, חד, חותך בבשר‭."‬

     

    בשעות שאחרי הוא עוד ניסה לשנות את רוע הגזירה, התקשר, סימס והשאיר הודעות, שלא נענו. הימים הבאים עברו עליו בניסיון להבין את הנטישה הפתאומית והמפתיעה. "זה לא שרבנו, או התווכחנו, או שעמדו בינינו מים עכורים. זו הייתה התרסקות מצמרת הקשר לניתוקו. זה ממש הטריף אותי‭."‬

     

    חודשים ארוכים נמשך תהליך הריפוי שלו, שבמהלכו עוד ניסה פה ושם ליצור איתה קשר ולברר עם חברותיה ועם מכרים משותפים את סיבת ההיעלמות. "עד היום, שנתיים וחצי אחרי - ואני כבר עמוק במערכת יחסים אחרת, אוהבת ומפצה - הפצע הזה מזכיר לי מדי פעם שהוא עוד שם. שהוא לא הגליד‭."‬

     

    אף אחד לא נוטש כי טוב לו

    דנה נמנית עם הקבוצה שזכתה לתואר "הנעלמים הסדרתיים‭."‬ היא ודומיה לעולם אינם נפרדים מילולית, אלא פשוט נעלמים. ולא רק ממערכות יחסים רומנטיות: ממקומות עבודה, מחברים, ממסגרות שונות, אפילו ממרפאות.

     

    "הנטישה הזאת, לא רק בהיבט הרומנטי, תמיד מערערת ויוצרת סערה. הננטשים לעולם מרגישים פגועים וחסרי ערך מול המעשה האלים הזה של היעלמות פתאומית מצד מי שעד לפני רגע היה חבר, אוהב וקרוב‭,"‬ אומרת ד"ר יוכי בן־נון, פסיכולוגית התפתחותית ורפואית, יו"ר הסתדרות הפסיכולוגים. "זה קשה ולא נתפס בכל קשר. בין עובד נוטש למעביד, בין חולה נוטש לרופא, אבל במערכת יחסים חברית או רומנטית דרגת הקושי ומידת העלבון מתעצמות‭,"‬ היא מסבירה.

     

    לדברי מומחים, אותם נעלמים קשים לאפיון ולחיזוי, ולכן הם תמיד מפתיעים. "אבל מה שברור מעל לכל הוא שאף אחד לא נוטש קשר כי טוב לו. למעשה הברוטלי חסר ההתחשבות הזה, סיום קשר במעמד צד אחד בלבד, יש תמיד סיבות. הבעיה היא שלנוטשים קשה להחצין אותן‭,"‬ אומרת רות בן־ציון-שכטר, מטפלת זוגית ומשפחתית. "אחת המיומנויות המרכזיות של קשר, אם לא החשובה שבהן, היא היכולת לדבר על הקשיים, להתעמת איתם, לחשוף רבדים מורכבים ולהציף אותם החוצה, גלויים ופרושים על השולחן. אבל אנשים עם קשיים רגשיים וחוסר יכולת להתמודד מעדיפים פשוט להיעלם. 'גדול עליהם' לשתף, לבקר או להציע מקצה שיפורים לזוגיות‭."‬

     

    לדבריה, לפחות חלק מהנטישות הזוגיות הפתאומיות נעשה בשל חשש מביקורת. "זה מאפיין בני זוג ששמרו על סוד והם חוששים פתאום שיתגלה, או כאלה שזיהו בעצמם משיכה מינית לבני מינם, או שהתאהבו במישהו אחר, או שהקשר פשוט מיצה את עצמו, רק שאין להם את הכוחות להגיד את זה בפנים ולהיחשף לביקורת של הצד האחר".

     

    זמן ההחלמה מהיעלמות רומנטית הוא לעתים נצחי. לדבריה, גם אחרי שנבנות מערכות יחסים אחרות, ממשיך החיפוש אחר סיבת הנטישה.

     

    הנטישה תמיד מערערת ויוצרת סערה (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    הנטישה תמיד מערערת ויוצרת סערה(צילום: shutterstock)

     

    "כולנו ילדים"

    "הרי כולנו בסופו של דבר ילדים שצריכים אהבה, ביטחון ואמון בסובבים אותנו. אם אנחנו ננטשים בפתאומיות ולא אומרים לנו כלום, ברור שנחוש עלבון, תחושה של חוסר ערך, תסכול ועוד שורה ארוכה של רגשות קשים ותהיות מייסרות: איפה טעיתי? למה זה מגיע לי? מה עשיתי לה? ועוד‭,"‬ מסביר פרופ' צבי זמישלני, פסיכיאטר, מנהל המרכז לבריאות הנפש גהה.

     

    "ואם לבן או בת זוג בגירים קשה עם היעלמות פתאומית מטלטלת ומעליבה, תחשבו איך זה מרגיש לילד שאחד מהוריו פשוט נעלם יום אחד מחייו‭,"‬ אומרת פרופ' רחל לוי־שיף, פסיכולוגית התפתחותית וקלינית מהמחלקה לפסיכולוגיה בבר־אילן ויו"ר מועצת הפסיכולוגים. לדבריה, לא מעט הורים, אבות בעיקר, מתרחקים עקב גירושים מהמשפחה שבנו ונעלמים מחיי ילדיהם - זמנית או לשנים ארוכות. "ואני לא מתייחסת לעבריינים או לחולי נפש, אלא לאבות נורמטיביים, ברובם הגדול משכילים, שעד אז אפילו נחשבו לאבות נוכחים, מעורבים ואוהבים‭."‬

     

    משפט ההצדקה החוזר במרבית מהמקרים, לדבריה, הוא: "הכי בריא עכשיו לכולם שאתרחק, שנקרר קצת את המערכת, שאקח פסק זמן, שאתרחק מהלחץ ואחשוב גם קצת על עצמי‭."‬

     

    ובעוד ההורה נאמן להחלטת הריחוק שלו, יש תמיד מי שמשלם עליה מחיר. "ילד שאחד מהוריו נעלם מעולמו מאשים בזה את עצמו. על פי תפישת עולמו ובאופן שבו הוא מתרגם את המציאות, הוא נעזב כי אבא לא אוהב אותו. הוא מאשים את עצמו: אולי אבא עזב כי אני עוד לא יודע לקרוא? או כי אני מכה את אחותי? ההיעלמות מכניסה אותו לחרדה שגוררת תחושת אשמה ובהמשך גם חוסר אמון‭,"‬ מסבירה פרופ' לוי־שיף.

     

    משורה של מחקרים עולה שהיעלמות פתאומית של אחד ההורים נחווית כאירוע ששינה את חייו של הילד שנעזב בפתאומיות. "התשלום הרגשי הוא ארוך שנים, ופירעונו נמשך כל החיים. הילד מפתח מודל פנימי שלא נותן אמון ולכן יתקשה ביצירת קשרים קרובים בכלל ורומנטיים בפרט. הוא לא יוכל לחוש אינטימיות וביטחון כי הוא לא סומך על איש ולא על העולם, והכי חמור - גם לא על עצמו; כי הוא סוג ‭,'ב‬ לא רצוי, לא ראוי אפילו להסבר, אחד שנעזב בפתאומיות כשהיה קטן וחלש, וסימן שמגיע לו. ומחשש לחזרה לתחושה הקשה הזו, הוא יינעל לקשר‭,"‬ אומרת פרופ' לוי־שיף.

     

    הנעלמים הסדרתיים חיים ומכים בכל תחום. "היא עבדה אצלי במשרד חצי שנה, לשביעות רצון שני הצדדים‭,"‬ מתאר ‭,'ת‬ עורך דין שמזכירתו נעלמה. "בשבוע שעבר, באופן פתאומי, בלי שקדמו לזה סימני אזהרה או רמזים, האדמה בלעה אותה. איננה‭."‬ זה התחיל, לדבריו, כשחשה ברע, השתעלה וסבלה מחום גבוה. "הצעתי לה שתסיים לפני הזמן ותלך לשכב. היא הודתה לי, לקחה את התיק ונעלמה‭."‬ למחרת מזכירה נוספת התקשרה לשאול לשלומה ולא נענתה.

     

    "בשבת, יום הולדתה, אני והמזכירה התקשרנו אליה בשעות שונות לברך אותה, והיא שוב לא הייתה זמינה. חלפו עוד יומיים והרגשתי שאני מתפוצץ. כאן דואגים לך, מפרגנים, ואת נעלמת? תגידי שלקחת טרמפ על המחלה, שלא בא לך יותר על המשרד שלנו. אבל ראבאק, דברי, שלחי סמס, משהו, למה לרדת למחתרת ולמה בדרך הנלוזה הזאת‭"?‬ הוא מעלה תהיות.

     

    מתברר שגם מעסיקים שאחד מעובדיהם נעלם אינם חסינים מהפגיעה שמהלך כזה מעורר. "רופא משפחה, רופא שיניים, גינקולוג, פסיכולוג, מטפלים מכל סוג שקיימו קשר מתמשך ורציף עם מטופל שנעלם מרגישים פגיעה וכפיות טובה - כי אחרי שדאגו והשקיעו ופיתחו אכפתיות ודאגה, הם מקבלים סטירת לחי מצלצלת. גם בפערי סמכויות, היעלמות היא מעשה שאינו נתפס‭,"‬ אומרת ד"ר בן־נון.

     

    "ואותו מטפל שליווה את המטופל לאורך זמן נכנס ללופ של שאלות מטרידות: האם אכזבתי אותו? אולי קרה לו משהו? האם היה לי חלק בזה? ומה נכון לעשות עם ההיעלמות הזו, להתקשר ולשאול מה קרה? להתעלם? מה זה אומר עליי‭"?‬

     

    להיעלם בשקט

    אז מי הם אותם נעלמים שוברי לב? "הם אינם עשויים מקשה אחת, אבל כולם מתקשים בעימות. בטבע כידוע שולט עיקרון 'הילחם או ברח',‬ והם מעדיפים לברוח", מתאר ד"ר מוטי משיח, פסיכיאטר, סגן מנהל המרכז לבריאות הנפש אברבנאל. "זה בא על רקע החשש הדומיננטי שלהם להביע בפשטות את רצונם, או לעמוד על שלהם, או לבקר את האחר, מעשה שעלול להוביל לדחייה או לגינוי - ועם זה הם ממש לא יודעים להסתדר. ולכן בכל צומת שאליו יגיעו, ובו יצטרכו להביע או לתקן, הם ישברו החוצה ויימלטו בשקט. שם ביטחונם‭."‬

     

    את דמותו של הנעלם הסדרתי מאפיין פרופ' זמישלני: "המוזר הוא שלמרות שהיעלמות היא לכל הדעות אקט מזלזל, המניע לא בא מזלזול ברגשות האחר אלא מחולשה. הנעזב המתוסכל הוא שנותן כוח לדמות הנעלמת, שלמעשה פעלה באקט הגנתי מתוך קושי ומצוקה‭."‬

     

    לדבריו, המשותף לכל הנעלמים הוא שריטת ילדות שחקוקה בנפשם. "כבר מהילדות אסרו עליהם כנראה להביע ביקורת, כעס, אי־שביעות רצון וחוסר נחת. ולכן התפתחה ההעדפה לשתוק ולהיעלם‭,"‬ הוא מסביר. "הננטשים עסוקים בעלבון, בזה שלא ספרו אותם. הם פגועים פעמיים: בגלל ההיעלמות עצמה ובגלל זה שלעולם לא ידעו את סיבותיה".

    הוא מונה שתי קבוצות התייחסות המתאפיינות בהתנהגות של היעלמות פתאומית: ראשית, אלה ששייכים לספקטרום האוטיסטי. "הם מתקשים לראות את האחר ולהבין את רגשותיו. הם לא תופסים את הקוד ההתנהגותי, ולכן אם קשה להם והם מחליטים לעזוב, הם פשוט קמים ונעלמים, אומרים לעצמם: 'מה פתאום אני צריך להסביר". 

     

    הקבוצה השנייה היא אלה שלוקים בהפרעה נרציסטית. "הם מרוכזים רק בעצמם, ולרגשות האחר אין מקום בתפיסת עולמם. ולכן אם הם מחליטים לחתוך, הם נעלמים, אומרים לעצמם: 'חבל על הזמן, להסביר, להתברבר' או 'הם כבר יבינו לבד'". ואנחנו? אנחנו רק נבין שלא ראו אותנו ממטר.



     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    shutterstock
    תמיד מי שיש משלם מחיר על ההיעלמות
    shutterstock
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים