בהודעה שנמסרה לתקשורת נאמר כי בעיר ונקובר יפסיקו לבנות בתים שבהם מורכבות דלתות עם ידיות עגולות, הנקראות doorknobs. המועצה העירונית של ונקובר העלתה את ההצעה לשינוי קוד הבנייה בספטמבר האחרון ומתכוונת להתחיל להפעיל אותו במרץ 2014. הרעיון הוא שכל בניין חדש שייבנה מעתה והלאה ישתמש בידיות ארוכות שניתנות להזזה למטה ולמעלה, דבר המקל על האוכלוסייה המבוגרת המתקשה לפעמים להפעיל את הידיות העגולות בשל בעיות רפואיות כמו דלקת מפרקים. ונקובר מתכוונת בנוסף להרחיב את הקוד יותר מאוחר ולכלול בו נוהל לגבי ידיות ברזים, שגם עליהן להיות ארוכות, ולא כאלה שמסובבים.

הידיעה על שינוי קוד הבנייה פורסמה ברחבי התקשורת בקנדה וארה"ב בשבוע האחרון משום שהשלכותיו נוגעות לא רק לבנייה בוונקובר בלבד. ונקובר היא העיר היחידה בקנדה הפועלת על פי נהלי בנייה משל עצמה ויש לה השפעה גדולה גם על ערים אחרות בקנדה ובארה"ב. יש שסבורים שתעשיית הבנייה בוונקובר, שיש לה השפעה נרחבת, עשויה להשפיע בנושא התקנת הידיות הארוכות על תעשיית הבנייה הכללית בעולם.

ההעדפה של הצרכן(צילום: Photos.com)

עם זאת, לא צפוי שנפסיק מיד לראות את הידית העגולה במבנים פרטיים וציבוריים. הקוד צפוי לחול רק על מבנים שיתחילו להיבנות במרץ הקרוב ולא תופעל דרישה להחליף את הידיות הקיימות. יחד עם זאת, כן צפוי שההרגל יצבור תאוצה, ושאף במבנים קיימים יוחלפו בבוא הזמן הידיות שוונקובר עומדת עתה להגדיר כ'פחות ידידותיות למשתמש'. כבר עכשיו, סיבוב קצר במחלקת הדלתות של 'הום דיפו' למשל מלמד שמרבית הידיות המוצעות למכירה הן מהסוג הארוך משום שזו ההעדפה של הצרכן היום.

ונקובר החלה להתכונן לקראת הקוד החדש כבר בשנה שעברה, כאשר עובדי עירייה נשלחו להחליף את הידיות הישנות במקומות ציבוריים כמו בבניין העירייה השוכן במקומו מאז 1936. הידיות העגולות, כאמור, עבור רבים, אינן דבר של מה בכך. ידיות עגולות מזוהות עם 'ארט דקו' ונקשרות עבור אנשים מסויימים עם סגנון ותרבות. ידיות עגולות עשויות להיות מוזהבות, או עם עיטורים או אפילו להגיע בצורה של ראש אריה. הידיות במבנה העירייה למשל היו מעוטרות באותיות VCH, ראש"י התיבות של 'ונקובר סיטי הול'.

טים סטיינטון, פרופסור ומנהל בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בריטיש קולומביה, אמר בריאיון ל"ונקובר סאן" שהרעיון של הידית הארוכה שתחליף את העגולה מבוסס על הרצון לבנות חברה שתהיה כמה שיותר פתוחה לאוכלוסייה הכללית, ושהדבר עדיף על פני יצירת חוקים יוצאים מן הכלל המתאימים רק לחלקים באוכלוסייה. "הרעיון בבסיסו הוא שאתה מנסה ליצור סביבות שמישות באופן אוניברסלי על ידי כל חלק באוכלוסייה", הסביר. "המודל הישן היה מבוסס על אדפטציה, או על עיצוב שהותאם במיוחד... מה שהעיצוב האוניברסלי עושה הוא שהוא הופך את הדברים כך שעכשיו אנחנו אומרים, בואו פשוט נבנה את הכל כך שיהיה שמיש עד כמה שאפשר בידי הקבוצות הגדולות ביותר באוכלוסייה".

סטיינטון אף ציין שהידית הארוכה איננה הדוגמא הראשונה למשהו שעבר אדפטציה כדי להפוך אותו למוצר אוניברסלי. הוא טוען שברוב המקרים איננו מודעים בכלל לאלמנטים שנועדו להתאים לכמות גדולה יותר של אנשים. "דוגמא מאוד פשוטה לכך היא החלקים הנמוכים יותר בשפת המדרכה שנמצאים בכל פינת רחוב. אלה עוזרים לאנשים מבוגרים, לאנשים עם בעיות ראייה, או לאמהות עם עגלות". דוגמאות נוספות קיימות במסעדות למשל: "אם יש לך בעיות ראייה, תתקשה לראות צלחת לבנה על מפה לבנה. אפשר למשל שלא תצליח להבחין היכן הצלחת מסתיימת והשולחן מתחיל. במקומות רבים לא תראה יותר צלחות פשוטות. הם יעצבו טבעת מסביב או ישנו את הקצוות. דוגמאות אחרות הן גלאי אש מהבהבים המיועדים לאנשים עם בעיות שמיעה". סטיינטון טוען שמרבית האנשים לא שמים לב ממילא באיזו צורה מגיעה הידית של הדלת, ובשורה התחתונה – אנשים יכולים לצאת אם הם רוצים ולהחליף את הידית הארוכה הנמצאת בבתיהם בעגולה, והדבר חוקי מבחינת הקוד החדש.