מדברים דיבורים / על המשבר של הפועל חיפה
עם הפסד רביעי ברציפות וחמישה מורחקים בשלושה משחקים, בקבוצה של שלומי דורה ממשיכים להתעסק בשופטים, ושוכחים לסגור שחקן במצב נייח. וגם: אוהדי הכדורגל הפכו לשבויים של פיפ"א ותמונת השבת שמגיעה מהולנד. שרון דוידוביץ' סופר מ-1 עד 5
ציון 1 - שבויים של פיפ"א - הגרלת המונדיאל
בערב שישי האחרון, בין ריקודי הסמבה, התנועות ההזויות של ספ בלאטר, שליפת הכדורים של זידאן והשמלה של פרננדה לימה, חיכיתי. המתנתי. הייתי בטוח שכל רגע ייכנס אל הבמה טוביה צפיר, חמוש במשקפיים עבות וקול דבילי (מושון מ"חגיגה בסנוקר"), ייקח את המיקרופון ויזעק: "אבל דוד. הם עבדו עלינו, דוווד".
עוד ב-ynet ספורט:
הגרלת שלב הבתים של מונדיאל 2014 בברזיל, הייתה מהמאכזבות והמשעממות אי פעם. בית וחצי מעניינים באמת, בקושי, לצד שניים מהבתים האפורים בתולדות הגביע העולמי. והכל הודות לפיפ"א.
זו לא רק כמות הנבחרות שצמחה מאז 1998 ל-32 (16 יותר מדי), או שיטת הדירוג הקיקיוניות של פיפ"א שמציבה את שווייץ כראש בית, או העובדה שנבחרות מרכז וצפון אמריקה מקבלות 4 כרטיסים מתוך ה-6 שמשתתפות בבית המוקדמות, ועוד שלל החלטות שהופכות את השבועיים הראשונים לכמעט מיותרים ומרחיקות אותנו.
זה גם הכסף שמרחיק. כרטיסים שעשויים להגיע עד 175 דולר למשחק סטנדרטי, 400 דולר לשלבי הנוק אאוט. וזה מלונות 3 כוכבים שיחייבו אתכם כמו סוויטה בקראון פלזה. וזה המרחקים. בניגוד ל-10 ערים מארחות בדרום אפריקה ובניגוד ל-8 ערים שפיפ"א יכולה הייתה להתעקש עליהן במדינה עם שטח עצום כמו ברזיל, 12 ערים יהוו בית בגביע העולמי ויהפכו את מעבר התיירים ממשחק למשחק, למסע מפרך.
כי פיפ"א יודעת שאנחנו שבויים. שבויים של המשחק. פיפ"א שלחה לנו "סוכנים" שיסרסו אותנו. את פלה ואת קרויף, את מראדונה ואת פאולו רוסי. ואין לנו דרך להתחמק. מפחדים לאבד רגע היסטורי, אבל בדרך מאבדים את הארנק ואת האיכות.
וכך זה יימשך עוד שנים רבות. עד שהמונדיאל יהפוך יום אחד, חס וחלילה, לגרסה מוגדלת של האירוויזיון. אירוע גרנדיוזי, רב משתתפים, צבעוני וצעקני עם רמה נמוכה, שרק פריקים צופים בו. זה עוד רחוק, אבל באופק. בקיצור, איפה רואים אקוואדור מול הונדורס, אצלי או אצלכם?
ציון 2 - הדמעות זולגות מעצמן - הפועל חיפה
ארבעה הפסדים ברציפות, שמונה שערי חובה בשלושה משחקים והגנה חדירה וחלשה. כל אלה רק הבעיות הקטנות שבאו אמש לידי ביטוי בהפועל חיפה, לאחר ה-3:1 הביתי להפועל באר שבע. קטנות לעומת הנתון המדאיג באמת - חמישה מורחקים, כולל המאמן, בשלושת השבועות האחרונים.
וגרוע מכך, התבכיינות בלתי נגמרת על שופטים. אחרי ששלומי דורה קרא לאלי חכמון "סמרטוט" ועהאד עזאם נשבע באבי אבות הפוליגרף שהשופט מתנכל לו, הצטרף גם יובל אבידור למקהלה המזמרת: "אני מתגעגע לשופטים כמו איתן תבריזי ומאיר לוי", כל זה חצי שעה אחרי שניסה לפרק בברוטליות את הרגליים של אופיר דוידזאדה בגלישה מכוונת.
האדום של אבידור מוצדק. גם האדום של ניקוליץ'. וגם אם לא, זה פשוט לא משנה. הגיע הזמן ששלומי דורה ושחקניו יתחילו להתעסק במה שבאמת חשוב - לסגור שחקן בכדור חופשי. אחרת עוד נתגעגע לשחקנים כמו שייע גלזר ויוסל'ה מרימוביץ', שהתעסקו רק בכדורגל ולא בלבלו את השכל.
ציון 3 - רוני לוי מחפש את רוני לוי
אחרי שטען כי "הכל בסדר עם חיים רביבו, הוא לא יעזוב", רק ארבעה ימים לפני שנציג הבעלים בסופו של דבר עזב, ואחרי שהצהיר כי "הפיטורים של אלי כהן כלל לא על הפרק", ופיטר אותו כעבור שמונה ימים, עמד שוב אלי טביב במילה שלו ("לא דיברתי עם אף מאמן ולא אתעסק בזה עד אחרי מכבי ת"א"), ומינה ביום שישי, יומיים לפני המפגש עם מכבי תל אביב, את רוני לוי למאמן.
על פניו, בחירה ראויה בהחלט. אחד מאותם מאמנים בודדים אצלנו שדורשים משחקניו מקצוענות מלאה. כזה שכבר אימן במועדונים גדולים, ואפילו התמודד עם מוטות שנזרקו אליו מיציע ג', כך שהוא מכיר את המאבק הנפשי במקומות לחוצים כמו בית"ר. והוא פה כדי להחזיר לעצמו את היוקרה שנשחקה עם השנים מאז האליפויות עם מכבי חיפה.
רק שלפחות עד פתיחת מועד חלון ההעברות, לוי יצטרך להביא איכויות פחות מוכרות. עם הסגל החלש של בית"ר, נקודות יתקבלו רק עם אדי לחימה וטירוף. משהו שיכול להתחיל הערב מול מכבי ת"א. הבוס כבר הצליח לבצע את התרגיל השיווקי שימלא את איצטדיון טדי. עכשיו הצוות המקצועי יצטרך לבצע את התרגיל שגם ישיג נקודות.
ציון 4 - הנה הכסף - בני סכנין
ובזמן שבבית"ר ירושלים תולים את הסיבות לסגל החלש בתקציב הנמוך מהקיץ, בני סכנין רשמה אתמול ניצחון נוסף, שלישי ברציפות, 0:1 על הפועל רעננה, והתייצבה בצמרת הגבוהה עם מקום שלישי לאחר 12 מחזורים ובהם שישה ניצחונות, עם סגל מצוין.
מרקו בלבול וסכנין מוכיחים שגם בתקציב של 14 מיליון ש"ח בלבד, אפשר לבנות תלכיד יציב, הגיוני וסולידי, שטוב יותר כשלם מאשר סך חלקיו. שאפשר לפגוע בינגו עם שחקנים שקבוצות אחרות כבר איבדו בהן אמון (מוחמד גאדיר), שעם קצת מזל והרבה קשרים טובים, אפשר להביא רכש ברמה גבוהה באופן יחסי (הזרים הספרדים).
ציון 5 - תמונת השבוע
פ.ס.וו איינדהובן חטפה אמש את התבוסה הביתית השנייה הכי משפילה בתולדותיה, כשהפסידה 6:2 למוליכת הטבלה ויטסה, עם חמישה שערים שספגה ב-15 הדקות האחרונות, תוך התפרקות מביכה שעוד עשויה להביא לפיטוריו של המאמן פיליפ קוקו.
אמנם הליגה ההולנדית מרתקת, אבל לא היינו מספרים לכם סתם על עוד תוצאה מטורפת בליגה המטורפת לא פחות. לא היינו מספרים, אם בשריקת הסיום לא הייתה נגלית אחת התמונות המרתקות והמרגשות של השנה בכדורגל האירופי.
שחקני פ.ס.וואיינדהובן, אלה שמייצגים את אלופת אירופה לשעבר ואחד ממועדוני הפאר במדינה, אלה שמציגים עונה נוראית של חמישה הפסדים ב-15 מחזורים, ואלה שביישו את 30 אלף היושבים בפיליפ סטדיום - זכו לרגע מהפנט. בעודם מוחאים כפיים לקהל שנשאר בסיום למרות התוצאה, המאות שהיו ביציעים התחתונים, ירדו לדשא בכדי לחבק אותם. טפחו להם על השכם, זרקו מטר בלתי פוסק של מילים חמות ועידוד.
בדיוק כאן היינו אמורים להכניס פאנץ' עם פסקת סיום שתראה את ההבדל בין הולנד, לבין הדרישות של אוהדי בני יהודה מהשחקנים "להוריד את החולצה כי הם מביישים את הסמל", או שריקות הבוז של אוהדי בית"ר לאחר ה-4:1 לק"ש, או אפילו על אוהדי מנצ'סטר יונייטד שעוזבים חמש דקות לסיום בפיגור 1:0 בלבד מול ניוקאסל. אבל לא צריך. כנראה שכבר הבנתם עד כמה נדירות התמונות הללו. לא צריך פאנץ'.
לתגובות, מעקב ושיחות השלום עם הפלסטינים - עמוד הטוויטר של שרון דוידוביץ' .
