ביום שלישי האחרון זכה הטייס ערן רמות להפתעה מיוחדת במסעדת "מיסטר ברודוויי", במידטאון מנהטן. סגן אלוף במיל' וטייס ותיק ב"אל על" הופתע על ידי חבריו הניו-יורקים שהגיעו כדי לחגוג את פרישתו מעולם הטיסות המסחריות ומשירותו הארוך בחברת אל על. אחרי שהתגבר על ההפתעה הראשונית, ישב הטייס גבה הקומה עם החברים לצפות בסרטון שהוכן במיוחד לכבוד האירוע, אותו אירגן אלון פרג, טייס אל-על, חבר במועדון הטייס הישראלי בניו-יורק, וחברו הקרוב של רמות. הסרטון, שכלל ברכות ואיחולים מחברים ובני משפחה חשף חלקיק מהקריירה הארוכה של רמות בצה"ל, בתעשיה האווירית ובאל על. את טיסתו האחרונה בחברת התעופה הלאומית, מניו-יורק לישראל, יבצע רמות ביום חמישי. ב-13 השנים בהן עבד באל על הוא שימש כטייס בנתיבים בכל רחבי העולם, כולל נחיתות בשדות תעופה בלתי שגרתיים.

גבוה מידי

ערן רמות, 67, מעיד על עצמו שהוא ידע שהוא רוצה לטוס בערך מהגיל בו הצליח להחזיק לראשונה בכוחות עצמו סכין ומזלג. כילד, הוא נהג לצפות במטוסים נוחתים וממריאים לא רחוק מביתו, ששכן בסמוך לשדה תעופה. הוא בנה דגמי אווירונים וחלם על הרגע בו יקבל את ההזדמנות לטוס בעצמו. הוא מספר שכבר בגיל צעיר גילה חוש טכני גבוה שסייע לו לפרק את צעצועיו ולעתים אפילו להרכיבם חזרה. "את מה שלא הצלחתי להרכיב, זרקתי", הוא אומר בחיוך. ערן רצה לדעת איך דברים עובדים ולמה. ובכל זאת, יש סיכוי שאם תשאלו אותו, גם היום הוא יודה שככל הנראה בתוך הרדיו יש איש קטן שמדבר מבפנים.

ערן רמות ורייעתו זוהר

לצה"ל הוא התגייס ב-1965 ובאופן טבעי ניסה להתקבל לקורס טייס. למרות התשוקה הגדולה, הוא נדחה מהקורס בשל היותו גבוה מידי: "הרופא הכניס אותי לתא הטייס, שם עלי קסדה וניסה לסגור את החופה. היא לא נסגרה אז הוא אמר לי שאני לא יכול להיות טייס", מספר רמות המתנשא לגובה של 1.93 מ'.

מאוכזב, אך נחוש לעלות לאוויר בכל דרך אפשרית, רמות הצטרף לגדוד 202 בחטיבת הצנחנים. אחרי טירונות של רובאי-צנחן ומספר חודשים במסלול, הוא קיבל הזדמנות נוספת להתקבל לקורס. הפעם הוא הצליח להתגבר על בעיית הגובה: הוא הקפיד להשתופף בתוך תא הטייס כך שהחופה תסגר עליו. גובהו אכן יצר מידי פעם קשיים, ורמות נאלץ לחפש פתרונות יצירתיים בהתאם לדגמי המטוסים השונים אותם זכה להטיס. במקרה אחד, אותו רופא שלא קיבל אותו לקורס הטייס בתחילת הדרך, סייע לו לפתח כרית ישיבה מיוחדת. בסופו של דבר, רמות סיים את קורס הטייס הקרבי מספר 54 של חיל האוויר הישראלי ב-1967, אז הצטרף לכוחות הלוחמים.

מאז המשיך רמות לפתח רזומה מרשים וארוך שמראה בדיוק עד כמה הוא אוהב לטוס. מדובר בניסיון של יותר מ-45 שנות טיסה, בהן צבר למעלה מ-15 אלף שעות באוויר. למעשה, אם מחברים את כל השעות שהוא בילה באוויר מגלים שכשנתיים מחייו בילה רמות בתא הטייס בין השמיים לארץ. הוא התנסה בעשרות סוגי כלי טיס והיה מעורב בפיתוח דגמי מטוסים. הוא שימש כטייס קרב בחיל האוויר הישראלי, כטייס ניסוי בתעשיה האווירית וכטייס מסחרי באל על. "הוא מבין את התעופה, הוא מבין את המטוס, זה לא מישהו שאתה נותן לו סטיק והוא יודע רק להתהפך על הגב ולעשות קרבות אוויר", מספר עליו תת-אלוף במילואים רן פקר-רונן, מפקד בסיס תל נוף בזמן מלחמת יום כיפור.

מי שמכיר את רמות מקרוב, מעיד עליו בעיקר שהוא ילד נצחי, חובב הרפתקאות וסכנות אשר מוכן לעשות לא מעט בשביל האתגר. לפעמים היצר ההרפתקני וחיבתו לספורט אתגרי ולכל מה שנוסע מהר, כפי שהעידו מספר תמונות בסרטון, הובילו לגבס ותחבושות אחרות. "את מה שלא הצליח לו, אפשר לראות על הפנים שלו", צוחק אחד מחבריו. אבל זה לא מנע מעולם מרמות להמשיך ולהתגרות בגורל. "טסתי בלוע של הר געש ברומו ובבאלי שסמוכה אליו", הוא מספר, "ריחפתי בשולי הסהרה, כבשתי את שמי טורקיה, חציתי את ההימלאיה, סימלצתי מטרות בבאנגלור, נחתתי בטייפון בטאייפה וביליתי בין קוזאקים-טאטארים באורומצ'י", הוא מסכם. אם אפשר להגיע למקום כלשהו בעזרת מכונה מכונפת, עם מנוע או בלי, סביר להניח שרמות כבר ביקר שם. "אל תשכח לקחת תמונה שלך, למקרה שאתה מתרסק שוב, שידעו להחזיר אותך למה שהיית", מזכיר לו חבר בסרטון, למקרה שערן מתכנן הרפתקאות נוספות, ואין סיבה להאמין שהוא לא.

מול המיג הסורי

בחיל האוויר הישראלי שירת רמות יותר משני עשורים. הוא היה טייס קרב, מדריך טייס והגיע עד לתפקיד של טייס הניסוי הראשי של צה"ל. קריירת הטיסה הקרבית שלו התחילה דווקא רגוע, "גיחתי המבצעית הראשונה, שסחטה ממני התרגשות נפרצת ודפיקות לב נמרצות בחציית הירדן מזרחה, הייתה בהזנקה מכוננות-שבת ראשונה, אחרי שמונה חודשים, למשימת פיזור כרוזים בסאלט-אירביד. טבילת האש הניירית הזו נמשכה לאורך מלחמת ההתשה, בעיקר לאורך התעלה ומעל ללא מעט קיני מחבלים במערב ממלכת ירדן". את שאר הזמן בילה רמות בטיסות אימונים.

אבל סיפורי גבורה לא חסרים לרמות. במלחמת יום הכיפורים לבדה עלה לאוויר ל-58 גיחות. הוא הטביע ספינת טילים מצרית מול פורט סעיד, היה מעורב בעצירת טור שריון סורי שעמד להיכנס לקיבוץ רמת מגשימים, מה שאומר שהוא היה מעורב בשתי החזיתות – המצרית והסורית – במהלך המלחמה ההיא. "גיחה שמאד חרוטה בי הייתה במסגרת רביעיה שנשלחה לתקוף בסוריה את גשרי הרכבת והכביש שבין נמל טרטוס לדמשק. הפעלנו נשק חכם שהייתה לי מומחיות מיוחדת בו. ביעף הראשון שחררנו את הפצצה המתבייתת ופגענו באחד הגשרים, אבל שלושת המטוסים האחרים המשיכו סביב ליעף נוסף. בינתיים, בעודי ממתין להם מעל איזור התקיפה, הגיעו מיגים סורים שאחד מהם שיגר עלי טיל אוויר-אוויר". רמות הצליח לחמוק מהטיל, להרגיע את הנווט שלו ולהתחמק מהמשך הירי של המיג הסורי. רמות ניסה לתקוף חזרה, אבל תקלה במנוע מנעה ממנו את המשך הדו קרב האווירי.

את עיקר שירותו ביצע בטייסת הפאנטומים 119 שהתמחתה במשימות צילום מודיעיני. כחלק מתפקידו, ביצע רמות משימות בכל רחבי המזרח התיכון. מהמבטים המעריצים משאר הטייסים שהגיעו לאירוע ההוקרה במנהטן ניתן היה להבין שלא מדובר בסתם עוד טייס אלא באחד האנשים המקצועיים ביותר שידע החיל, כזה שהיווה השראה לחבריו לצוות ועודד אותם להתקדם הלאה. "ערן הוא לוחם, גם אמיץ אבל גם מסור", אומר רן פקר-רונן על תפקודו בזמן מלחמת יום הכיפורים. "כל משימה ששמו היה מופיע עליה על הלוח בבור, ידעת שהוא יהיה בפנים בכל ליבו ונפשו ושזה יבוצע על הצד הטוב ביותר. הוא ידוע בחבורת טייסי הקרב המובילים כטייס שאתה אוהב לטוס איתו. כשאתה רואה שהוא נמצא איתך ברביעיה או בשמיניה, אתה רגוע ושקט", הוסיף פקר-רונן.

בזכות כסא המפלט

את התואר "טייס ניסוי מדופלם" קיבל אחרי שנה בבית הספר לטייסי ניסוי של צי ארצות הברית במרילנד. "הוא אחד הטייסים הטובים ביותר שיצא לי לטוס איתם", אמר עליו צ'רלס בולדן, העומד כיום בראש סוכנות החלל נאס"א ושמכיר את רמות כבר עשרות שנים, מאז למדו יחד בבית הספר לטייסי ניסוי. "כשלמדנו יחד, הוא לימד אותי לעשות דברים עם מטוס קרב שמעולם לא ראיתי לפני כן", סיפר בולדן.

רמות הפך לטייס ניסוי בצה"ל אחרי שאחד הטייסים הקודמים נהרג בתפקידו. לטענתו, הוא הגיע לתפקיד זה פשוט מפני שהיה "הבא בתור". תפקידם של טייסי ניסוי הוא לבדוק כלי טיס חדשים ומערכות חדשות הנמצאות בפיתוח. הסיכון נמצא בכך שלעיתים קרובות הטייס לא יודע איך שינויים חדשים במטוסים ישפיעו על אופי הטיסה כך שהטייס צריך להיות מוכן לכל סיטואציה, דבר המצריך סף עצבים גבוה עוד יותר מהמצופה מטייסי קרב וכן ניסיון תעופתי והכשרה במערכות אוויריות ותקשורת.

לאחר פרישתו מצה"ל, מ-1986 ועד 2000 עבד רמות כטייס ניסוי בתעשייה האווירית. הוא המשיך לעסוק בטיסות ניסוי, בעיקר במטוסי קרב אך גם במטוסי נוסעים ומטוסי הדרכה כמו הצוקית והססנה. הוא סייע לפיתוח דגמים חדשים של מטוסים וערך ניסויי השבחה למערכות מתקדמות. כמו כן חקר את התנהגותם של מטוסי הקרב בזמן טיסה בלתי נשלטת כמו סחרור וכן כתב ספרי הדרכה לתפעול מטוסים שונים.

"פרויקט השיא כטייס ניסוי", אומר רמות, "היה כמובן פרויקט הלביא. היינו קבוצת טייסים שפיתחה את המטוס הבא של חיל האוויר שלנו, ורק בזה היה די לסיפוק רב, מה גם שבאמת יצא מטוס מצוין לקטגוריית מטוסי הקרב אליה היה אמור להצטרף. בקבוצת הפיתוח הייתי אחראי למערכת ההפצצה המתקדמת. כבר בטיסה השניה, הפצצה השלישית שנורתה פגעה בול. וכך גם כל אלה שאחריה", מספר רמות על פיתוח מטוס הקרב "לביא", שהופסק על ידי ממשלת ישראל בשלהי סוף שנות השמונים.

לפי רמות, מה שעזר לו להפוך לטייס טוב יותר היא ההבנה שיש לו איך לצאת מכל סכנה – כסא המפלט. ברגע שהוא הפנים זאת, הפחד מסכנות אפשריות ירד דרסטית ואפשר לו, מנטלית, לבצע דברים עם המטוס שטייסים אחרים לא העזו. "הפרויקטים המלהיבים ביותר היו ניסויי סיחרור בכפיר, שבאחד מהם לקח למטוס הניסוי ה-ר-ב-ה זמן להיחלץ מהסחרור ולחזור לטיסה נשלטת, כשהוא מגיע לסף הפעלת מערכות החירום או הנטישה". באופן אירוני, היה זה כסא המפלט שבזמנו כמעט וגרם לו שוב לאבד את מקומו בקורס טיס, אחרי שעלה חשש שבגלל גובהו של רמות כסא המפלט לא יצליח להוציא אותו מתא הטייס. גם על הקושי הזה הוא התגבר.

מספיק להסתכל על פניה של אשתו, זוהר, כשהוא מספר על המקרה ההוא בשביל להבין מעט ממה שעבר עליה כאשתו של טייס. היא מאשרת שלהיות אשתו של טייס, במיוחד טייס קרב או טייס ניסוי, זה עניין לא פשוט. "כל חיינו היינו בקרב משפחות של טייסים. יש כל מיני סוגים של נשות טייסים. אני הייתי מהסוג שאני קוראת לו בת-יענה. העדפתי להאמין שבעלי עובד בעבודה נורמלית כמו כל שאר האנשים. אחרת הייתי משתגעת". למעבר של רמות מטיסות ניסוי לטיסות מסחריות בשנת 2000 קוראת זוהר "חצי פרישה".

עכשיו סגן אלוף במיל' רמות יוצא לדרך חדשה. מטייס מסחרי וקרבי עתיר נסיון הוא יעבור למשרד מרווח וישמש כראש מרכז חקר התעופה במכון פישר למחקר אסטרטגי אוויר וחלל. המכון נוסד על ידי עמותת חיל האוויר, בה חברים פורשי שירות הקבע של החייל ומטרתו לפתח בישראל את החשיבה והשיח הציבורי בתחומי התעופה והחלל. הוא עוסק במחקר, אירגון כנסים והצגת מאמרים וניירות עמדה בתחומי התעופה והחלל. במכון פישר, רמות ירכז את הפעילות בתחומי הבטיחות והביטחון גם בתעופה הצבאית וגם באזרחית. כמו כן, הוא יהיה אחראי לאירגון כנסים והשתלמויות ואיסוף מידע תעופתי. "אחפש היכן ניתן לחדש ולקרב בין עולם התעופה לבין משתמשים. חשוב יהיה מבחינתי להציף את החידושים הטכנולוגיים בענף ברמה פופולארית יותר עבור האוכלוסיה הצורכת אותו", אמר רמות מוקדם יותר השנה לאתר האינטרנט "פספורט ניוז".

שירת השחקים

לטייס הוותיק והנועז יש גם צד רגיש ואמנותי: רמות כותב שירה ומשתמש בגיחות שלו לשמים כדי לצלם את מה שרובנו, אלו המבלים את חייהם על הקרקע, לא נראה בדרך אחרת. כמתנת יום הולדת, זוהר אף עזרה לו לפרסם ספר המצרף יחדיו שירים וצילומים שלו, אותם כינסה תחת השם "שירים הם לפעמים תמונות". "מאז שהתחלתי לעבוד באל-על, גיליתי שיש דבר כזה זמן פנוי", הוא מספר בהנאה. ובזמן הפנוי הזה הוא השתמש כדי להרצות בעברית ובאנגלית בפורומים שונים על חוויותיו כשהוא משלב סיפורי טיסה, תמונות ושירים. גם את תחביב כתיבת השירים הוא זוקף לזכות זוהר: "יום אחד היא עיצבנה אותי. הייתי בטיסת הדרכה והייתי כל כך מרוגז שהתחילו לצאת לי חרוזים. אפילו לא יכולתי להתרכז במה שהחניך שלי עשה בטיסה. היה איתי פד שהיה לי על הברך אז כתבתי לה שיר. מאז היא אשתי", הוא מחייך. "אם המורה שלי לספרות בבית ספר היה יודע שאני כותב שירה הוא היה קם לתחיה ומת שוב", צוחק רמות שהשלים שנת לימודים אחת בבית הספר אורט סינגלובסקי לפני שהתבקש לעזוב את בית הספר בשל התנהגותו. את תעודת הבגרות השלים בבית ספר חקלאי.

עכשיו שרמות מקורקע (יחסית) מצפים לו אתגרים חדשים גם בעבודה וגם בחייו הפרטיים כאבא, סבא ובעל מסור. סרטון ההוקרה שהוקרן במהלך חגגית הפרישה מסתיים בפנייתה של זוהר לבעלה: "עשית כל החיים מה שאהבת, התחביב שלך, האהבה שלך החיים שלך היו סביב טיסה... עכשיו נראה אותך חי איתי חיים מלאים, חוזר כל יום הביתה, נראה איך זה מצליח". יש לקוות שגם עם האתגר הזה, סגן אלוף במילואים ערן רמות יצליח להתמודד באותה הצלחה בה התמודד עם האתגרים התעופתיים שלו.