שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות

    התיכוניסטית שמרדה: מניפסט במקום מבחן

    מיכל זולר, תלמידת י"ב, ניגשה למבחן בספרות אבל בשעה וחצי שניתנו לה היא כתבה למורתה טקסט מפורט ומנומק נגד מערכת החינוך: "מה שקורה בבית הספר הוא לא לימוד אלא הכתבה, ציפייה לאוטופיה, כפייה, אכזבה"

    בשבוע שעבר ניגשה מיכל זולר, תלמידת כיתה י"ב ממרכז הארץ, למבחן בספרות ובשעה וחצי שהוקצבה לה ולחבריה היא כתבה בשטף - אבל לא את התשובות לשאלות. במקום זאת היא ניסחה למורה שלה מכתב ארוך, רהוט, מפורט ומנומק שבו הסבירה מדוע החליטה על הצעד החריג, מה דעתה על שיטת הלימוד שבה כלולים המבחנים הללו ומה היא חושבת על מערכת החינוך בישראל בכלל.

     

    כתבות נוספות בערוץ החדשות של ynet:

     

    "אני לא מתכוונת לעשות את המבחן הזה, אבל אני כן מתכוונת לכתוב לך למה, ויש לי שעה וחצי לכך", כתבה זולר למורתה. "קודם כל, אני לא רוצה שתיקחי את המעשה שלי כמשהו אישי, כי הוא לא נגדך, אלא נגד שיטת הלימוד הכללית של מערכת החינוך במדינה".  

    זולר הודתה שהסיבה האמיתית לכך שהיא לא ניגשת לבחינה בספרות נעוצה בעובדה שאיננה מצליחה לזכור בעל פה מסת חומר גדולה כל כך. בהמשך הציגה למורה שורה של שאלות שהחלו כך: "למה אני צריכה להיבחן במבחנים זהים לאלה של חבריי אם אני כשלעצמי אדם שדומה לחבריי לכיתה בכל כך מעט דברים? אולי לימודי הספרות כבר מיותרים, או שדרך לימוד הספרות צריכה להשתנות ולהתאים את עצמה להווה".

     

    השאלה השנייה נגעה ליעילות של אופן הלימוד של מקצוע הספרות שכולל הכתבות לסיכומים לא נגמרים: "אני יודעת שאילוצים ממשרד החינוך מכתיבים את שיטות הלימוד הלא יעילות האלה. אני באמת מאמינה שאם היו לך יותר שעות לימוד, היית מצליחה לעורר אצלנו את התאווה לספרות, את הרצון להבין ולפענח את נפש הסופרים. אבל אין זמן, וצריך להספיק את החומר לבגרות, ולא נסטה מהחומר אפילו קצת כי אין לנו זמן, ונצעק על התלמידים הרועשים כי אין לנו זמן, ולא נתעניין בחייהם האישיים כי זה לא תפקידנו. התפקיד שלנו זה להעביר את החומר".

     

    זה לא לימוד, מקיאים את החומר

    בהמשך מערערת זולר על עצם ההגדרה "לימוד" למה שקורה בין כותלי בית הספר: "לא הייתי מגדירה כך את מה שקורה בבית הספר. הייתי מגדירה את זה כהכתבה, כהצבת מסגרת נוקשה מדי, כציפייה לאוטופיה, כאכזבה, ככפייה. אני מרגישה שבבית הספר מכתיבים לי איך, מה, מתי ועל מה לחשוב. עצם הלימוד זה לא לתת מרחב חופשי לחשיבה? לתת סיבות לפעולת הדברים, כך שנוכל להבין ולא להקיא את החומר?

     

    "מה שקורה היום זה ציווי החומר על ידי המורים והקאתו חודשיים לאחר מכן על ידי התלמידים במבחן. אל תביני אותי לא נכון, אני חושבת שבית הספר מהווה מסגרת חשובה בחייו של כל אדם,
    מבחינה חברתית ומחשבתית, אלא שעם הזמן בית הספר הפך חסר טעם, ללא כל הבנה של הצורך בלימוד אמיתי".

     

    לקראת סיום כותבת זולר: "אני מרגישה שהחומר שאני לומדת מיותר לחלוטין. אין לי ולא יהיה לי מה לעשות עם המידע שאני לומדת בספרות, אלא אם אגריל שאלה על 'חפץ' ב'אחד נגד מאה'. כל תלמיד הוא בן אדם ולכל בן אדם יש את תחומי העניין שלו. ואם מעניין אותי אומנות או תעופה, צריכה להינתן לי הזכות לדעת. אני מרגישה זלזול מצד המורים ומצד מערכת החינוך. בי. בהיותי אדם ולא ציון. בהיותי אדם ולא סטטיסטיקה. בהיותי אדם שרוצה לדעת ולאו דווקא מתעניין במוסכמות ז'אנר הטרגדיה".

     

    בעקבות המכתב החריג זימנה המורה לספרות את זולר לשיחה, והיא לא יצאה ממנה מעודדת. "בשורה התחתונה היא אמרה שאין לי את היכולת לשנות", סיפרה זולר ל-ynet. "הטענות שלי אינן כלפיה אלא כלפי מערכת החינוך כולה, וכשכתבתי על מקצוע הספרות, התכוונתי לכל המקצועות. אני אעשה השנה את הבגרויות האחרונות שלי ואצא לדרך חדשה, אבל הייתי רוצה שמשהו פה ישתנה באמת, בשביל האחרים שנמצאים במערכת".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים