כאן גרה בכיף: משפחת בני סכנין

קיץ 2013 - בני סכנין פותחת עוד עונה בקושי עם תקציב מינימום (12 מיליון שקל). במועדון עובדים סביב השעון בניסיון לגייס כספים, נעזרים בראש העיר מאזן גנאים ובח"כ אחמד טיבי, מחפשים ישועה אצל אנשי עסקים נוספים ובדקה ה-90 (כרגיל) מצליחים להניח על שולחן של הבקרה התקציבית את האישורים הנדרשים.

מסכמים את 2013 ב-ynet ספורט:

• לברון, ריברי, אולי נאדאל? ספורטאי השנה שלנו
• בעושר ובכושר: המרוויחים הגדולים של השנה
• באיירן מוחצת את בארסה, פרגי נפרד. המשחקים הגדולים
• בעין העדשה: תמונות הספורט של 2013
• גילוי נעים: הספורטאים שפרצו לתודעה
• רובן הפך מלוזר לווינר, מארי חגג בווימבלדון - הגאולות הגדולות
• מרתון בוסטון, השופט שהוכה למוות. הטרגדיות
• ספורטאי השנה שאפילו גוגל לא סופר
• היהלום של יונייטד, האס של סן אנטוניו - תגליות השנה
• והשנה שהייתה בראי האינסטגרם
  

סכנין נחשבת לקבוצה של המגזר, אוהדיה הם חלק בלתי נפרד. למשחקים בדוחא הם מגיעים מכל רחבי הארץ. הממוצע באצטדיון הביתי עומד העונה על 3,500 צופים למשחק, וכשמדובר בהתמודדות חשובה תמצאו ביציעים לפחות עוד 2,000. את אצטדיון ר"ג הם כבר מילאו ב-35 אלף אוהדים בגמר הגביע ההוא ב-2004, בסופו חגגה הקבוצה תואר היסטורי.

בבית הדין המשמעתי של ההתאחדות לכדורגל הקבוצה מרבה לבקר, זאת בשל פרובוקציות מכיוון האוהדים. גם השבוע צפויים להגיע נציגים של סכנין לבית הדין,

זכר לאירועי המשחק מול הפועל עכו 0:2 אשר כללו השלכת חזיז וזריקה של שקית גרעינים לעבר יובל נעים.

סביר להניח שביציע אוהדי סכנין גם תמצאו דגלי פלסטין - תופעה שהתעצמה לאחר המפגש האחרון מול בית"ר ירושלים וגררה תגובות רבות, גם מצד חברי כנסת. בהנהלת המועדון החליטו לקיים כנס עם האוהדים במטרה להפסיק את המחאות הפוליטיות וביניהם גם הנפת הדגל. "אנחנו מחפשים לחזור להיות קבוצה מכבדת ומכובדת עם מוניטין. זה תהליך שייקח לפחות חודש ואנחנו מאמינים שהוא יצליח", אמר גורם בהנהלה.

דגלי פלסטין ביציע אוהדי סכנין(צילום: אלעד גרשגורן)

אבל האוהדים בעיקר דורשים כדורגל טוב והצלחות. "העונה הקבוצה העלתה את הרף עם הרכש הספרדי ושחקנים כמו מוחמד גדיר, מוחמד כליבאת ופיראס מוגרבי", אומר יו"ר חוג אוהדי סכנין, עלאא זבידאת. "הציפיות היו מאוד גבוהות וידענו שמרקו בלבול יוביל אותנו להצלחות בדרך שלו. הוא מאמין בשחקנים והם מחזירים לו ולנו". בינתיים זה עובד. סכנין עם 29 נקודות תפסה מקום בצמרת ליגת העל - מקום 3. 

הצלחה גדולה בכסף קטן

אוהדים רבים תלו תקוות בעיקר בשינויים בגזרה האנושית, ובהנהלה החדשה בראשותו של היו"ר מוחמד אבו יונס, איש עסקים אמיד ובעל מפעל זכוכית שלקח על עצמו בין שלל המשימות גם את צמצום הגירעון של המועדון, דאג לשקיפות מלאה ושידר אופטימיות מהרגע הראשון. "יש לנו בסיס טוב ומצפה לנו עונה ארוכה ומתאגרת", הכריז בפתיחת העונה.

בקיץ שברו בסכנין את הראש כיצד מרכיבים קבוצה טובה סביב השלד הקיים, שנשען על שחקני בית דוגמת מחמוד קנדיל, חאלה חלאיילה, חמד גנאים, אחמד קסום, עללא אבו סלאח, באסם גנאים, עלי עותמאן ואחרים. בעיקר ידעו במועדון שאין מקום לטעויות בגזרת הרכש.

שלא כמו קבוצות אחרות, סכנין לא הרשתה לעצמה לשלם סכומי עתק והחליטה לחלק בצורה הוגנת את שכר השחקנים. שלושת הספרדים שהובאו בקיץ (אברהם פאס, כריסטיאן הידאלגו וסטיבן סאנדיי שכבר שוחרר) משתכרים כ-120 אלף דולר לעונה כ"א. דדי בן דיין, רביד גזל, מוחמד כליבאת, מוחמד גאדיר ופיראס מוגרבי משתכרים בסביבות ה-80 אלף. רק לשם השוואה, שכרו של אחמד סבע, שמתייבש על הספסל בקריית שמונה, הוא כמעט כפול (כ-150 אלף דולר לעונה). 

כריסטיאן הידאלגו ואברהם פאס. סכנין הסתפקה ברכש צנוע(צילום: אלעד גרשגורן)

ולמרות השכר שנחשב לממוצע מינוס בקרב הקבוצות הבינוניות ומעלה (על הניר) שחקני סכנין מספקים ובגדול עד עכשיו את הסחורה. לדוגמא, שלושת החלוצים הצעירים ששניים מהם (גדיר וכליבאת) הם תוצרת מכבי חיפה, המהווים את החוד שכל מאמן יריבה נותן עליהם את הדעת.

לחלוץ העבר אלון מזרחי מסביר את ההצלחה: "יש לסכנין חלוצים מוכשרים ואת זה ידענו עוד קודם, כשהם הוכיחו את עצמם כל אחד בנפרד. שלושתם מהירים מאוד, עושים חילופי מקומות ומבלבלים הגנות. דבר נוסף וחשוב מאוד זה שהם מפרגנים. אין שם אחד מעל כולם. אין קינאה ביניהם ומי שמרוויח זה הם והמועדון".

מוגרבי, גדיר וכליבת. אלון מזרחי: "אין שם קנאה"(צילום: עוז מועלם)

זה אומר שהם יגיעו רחוק?

"השאלה איך יסתדרו אם הם ילכו למועדונים גדולים. יש חלוצים שהם טובים בקבוצת בינונית ומטה ויש חלוצים שלא עומדים בלחץ, כמו מה שקורה במכבי חיפה למשל".

וסכנין יכולה להמשיך בדהירה שלה?

"בהחלט, בגלל שהשנה הליגה לא במיטבה, כי למשל מכבי חיפה וגם בית"ר ירושלים חלשות. סכנין יכולה לעשות עונה טובה".

מוחמד גדיר. אחת ההצלחות הגדולות של סכנין(צילום: (אלעד גרשגורן))

נתון נוסף בגזרה המקצועית שיש לשים לב אליו הוא שהשערים שנכבשים מתחלקים בין רוב השחקנים, מה שמעיד למעשה על המשחק הקבוצתי שמיקם את בני סכנין במקום השלישי. במועדון לא מרימים את האף ומקפידים להישאר עם הרגליים על הקרקע.

הקבוצה גם צפויה להתחזק בקרוב בקשר וחלוץ במסגרת חלון העברות. ומה יש למאמן להגיד? בלבול: "אני מאוד גאה בשחקנים שלי, הם עובדים קשה. הדוגמא הטובה היא שאחרי הניצחון על הפועל ת"א ואחרי כל הפסטיבל הם ידעו לבוא לעכו ולתת משחק מצויין וקבוצתי. אנחנו באים כל שבוע ומנסים לעשות את העבודה בצורה הטובה שאפשר. לא חושבים רחוק מדי, אלא רק על המשחק הקרוב".  

שחקני בני סכנין(צילום: זהר שחר)

חדר הלבשה נטול כוכבים

בסכנין טוענים שלא מדובר רק בקטע המקצועי, אלא גם בקטע האנושי. זה מתחיל במאמן מרקו בלבול (46), לו זאת קדנציית האימון השנייה (הראשונה ב 2009/10 כשהשאיר אותם בליגה). אם הוא ייענה בחיוב להצעת ראשי המועדון בעונה הבאה, ירשום בלבול את השלישית, אם כי רבים כבר מציעים לו להתקדם לקבוצה גדולה יותר.

יש לזכור שבלבול ויתר העונה על עוזר מאמן לטובת תקציב השחקנים, ובמקביל צירף גם פסיכולוג ספורט, ד"ר לאל גרשגורן המגיע פעם בשבוע. בלבול נחשב לאהוד בקרב השחקנים, שרואים בו מעבר למאמן גם סוג של חבר. הוא לא אחד שתוכלו למצוא עם השחקנים בפאב, אלא כזה שלטענת השחקנים תמיד קשוב להם, ולא חשוב אם מדובר בשחקן מוביל או כזה שמתייבש על הספסל.

מעבר למאמן, בלבול גם חבר של השחקנים(צילום: אורן אהרוני)

היטיב לתאר זאת הוא מלך שערי הקבוצה (8 שערים) מוחמד כליבאת: "מרקו היה בעברו שחקן והוא מבין אותנו הכי טוב. הוא מדבר איתנו הרבה, מתייעץ, יודע להעיר, לפרגן וכל מה שצריך בדרך המיוחדת שלו. לא סתם הוא מצליח להוביל אותנו להצלחה כזאת".

ומה לגבי השחקנים?

"אין פה כוכבים, או שחקן מעל כולם. כולנו אותו הדבר. אנחנו כמו משפחה. אין מחנות ואין מריבות, ההיפך. יש פה אנשים פשוטים וטובים, שעושים את חדר ההלבשה שלנו נקי מכל הדברים האלו. זה מה שמייחד ומאחד אותנו כקבוצה ומשליך גם על המקצועיות במגרש".

חדר ההלבשה של בני סכנין. "כמו משפחה"(צילום: פרטי)

לא כל מאמן מצליח בסכנין

היסטוריה לא פשוטה יש למאמנים שעברו בסכנין, שרובם לא הצליחו ופוטרו. הייתה גם עונת שיא, בה עבדו בקבוצה חמישה מאמנים שונים. גם בגזרה הזאת ישנה רגיעה. תשאלו אפילו את בלבול, שבהנהלה יודעים להעריך ובעיקר לתת לו שקט תעשייתי ומחמאות. לא רק בהצלחות, אלא גם כשלקבוצה הלך פחות והיו אוהדים שביקשו את ראשו וגם דאגו לזרוק על רכבו חפצים.

הראשון שתמך בו אז היה היו"ר אבו יונס: "אם לא היינו מאמינים במרקו הוא לא היה פה. הוא בנה קבוצה טובה ומעבר למקצועיות שלו, הוא בחור צנוע. משקיע את כל כולו במועדון נטו. הוא מקפיד להחמיא לשחקנים ולא תשמעו אותו מתרברב על עצמו. היו אוהדים שמחו, הקשבתי להם וביקשתי סבלנות. זה השתלם בסופו של דבר".

אוהדי בני סכנין. מקום מיוחד(צילום: אורן אהרוני)

אייל לחמן, שאימן בעבר במועדון, זכה לצד ההצלחות (גביע המדינה) גם לרגעים פחות טובים, בסיומם פינה את מקומו. לחמן מכיר היטב את המגזר: "גם בקרב המגזר סכנין מקום שונה, ולא רק שונה יחסית ליהודי. הוא שונה בתוך המגזר וזה נובע מכך שהמקום מרוחק מאוד. מקום שעד לפני הכדורגל היה מתקשר עם דברים פחות טובים. כדי להצליח שם צריך להגיע פתוח וללא דעות קדומות".

"מי שמגיע עם לב פתוח, יזכה ללב רחב כפליים. מעולם לא נתקלתי בחמימות כזו של אנשים וזו הכנסת האורחים מהדרגה הגבוהה ביותר. אתה מוזמן להתארח במקום ועוד מודים לך. לא מזמן הגעתי לשם כפרשן אחרי תקופה ארוכה וזכיתי לאירוח יוצא דופן. לאורך כל השידור קיבלתי הודעות עם הזמנה לאירוח. רק במקום כזה זה יכול להיות".

אוהדי בני סכנין מרוצים(צילום: אורן אהרוני)

לב ואירוח לא מספיקים להצלחה.

"חייבת להיות קבוצה עם גרעין מקומי. יש לזכור שמעבר לשחקני הבית שגרים בסכנין, שחקנים כמו גדיר וקסום גרים בכפרים סמוכים וזה משמעותי".

ההצלחה העונה מזכירה את הקבוצה איתה זכית בגביע?

"יש דימיון בין הקדנציה שלי ושל מרקו. אז היו קסום, רפי כהן, לימה ואסולין, והקבוצה היתה בנויה על מהירות מסחררת בחלק הקדמי. היום זה קסום, גדיר, כליבאת ומוגרבי. כולם מהירים ובאים עם הפנים ובעיקר תוססים. דבר נוסף הוא שתי הדמויות המשותפות, שזה מאזן גנאים ומאמן הכושר יורם רוזנברג, שהוא גם מנהל בית ספר. הוא גם איש כדורגל וכושר גופני וגם דמות חינוכית".

"יש דמיון לתקופה שלי". אייל לחמן(צילום: עוז מועלם)

ואיך סכנין יכולה לשמור על ההצלחה?

"סכנין חייבת להמשיך בייצור שחקני הבית שלה ולאסוף את כל שחקני המגזר המצטיינים אליה".

בנוסף ללחמן, אנשי הקבוצה ידעו לענות בתמימות דעים על "שאלת המיליון", מה למעשה מבדיל את בלבול ממאמנים אחרים שלא הצליחו בסכנין? "מרקו מביא איתו גם את הנחישות שלו וגם המקצועיות שהוא למד באנגליה ובכלל באירופה. כל פרט חשוב לו. הוא קפדן בפרטים הכי קטנים. לא סוג של קרציה חלילה. אם זה בהוראות טקטיות, בעבודה פיזית או בהדרכה בוידיאו. מצד אחד הוא נותן חופש ומצד שני דורש".