שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    זוגיות: למה אנחנו נשארים גם כשהקשר רע?

    בעידן המודרני, נישואים רבים מסתיימים בגירושים - אבל כמה מתוך אלה שנשארים יחד באמת מאושרים? מתברר שרבים מאיתנו סובלים בזוגיות, אבל נשארים בה משלל סיבות. אושר, אומרים המומחים ב"זמנים בריאים" ב"ידיעות אחרונות", הוא בהחלט לא הכל

    קשה לדעת כמה מהזוגות החיים סביבנו באמת מאושרים יחד. הם בדרך כלל נראים בסדר, משתפים פעולה ומתפקדים יפה כצוות. הם גם מחייכים לא מעט במפגשים החברתיים, לפעמים קצת צוחקים זה על חשבון זה. יש ביניהם כאלה שלא יהססו לריב בפרהסיה, להוציא את הכביסה המלוכלכת החוצה בלי לטרוח ליישר את ההדורים אחר כך, רק שניהם, במיטה.

     

    כך או אחרת, אנחנו לא יכולים לדעת מה באמת קורה בין בני זוג, עד כמה הם עדיין, אם בכלל, אוהבים, אם אמנם טוב להם, או שמא מי מהם היה רוצה פשוט ללכת, לו הרגיש שהוא יכול. עגום ככל שזה עלול להישמע, רבים מאיתנו נשארים בתוך קשר זוגי גם אם הוא רע, גם אם רע לנו בו. למעשה, אומרת אריאל שער-מנדל, מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת ורכזת ההסברה באגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי, מה שמפתיע הם הגורמים לכך שאנשים נשארים מחוברים רגשית גם כשכל הרמזים מובילים לכך שהגיע הזמן לעזוב.

     

     

    שומרים על הזוגיות :

     

    שער-מנדל: "לעובדה שאנשים נוטים להישאר בקשרים זוגיים גם במצבים שבהם הקשר עצמו רע, או שלהם רע בתוכו, יש סיבות רבות. חלקן קונקרטיות, כמו כסף, מעמד, ילדים ‭;'וכו‬ וחלקן רגשיות ונפשיות ולא בהכרח מודעות ומדוברות, אפילו לא בין האדם לבין עצמו. אנשים לא ממהרים לעזוב אפילו אם הם כבר לא אוהבים, לרוב בזכות שיתוף הפעולה עם הפרטנר, הדאגה והאכפתיות.

     

    "ולא פעם קורה שאותן סיבות שאנשים מונים לכך שהם נשארים בקשר שאינם מאושרים בו, מתהפכות ומשמשות אותם להצדקת הפרידה. פתאום הדאגה לילדים הופכת ל'לא בריא לילדים לחיות עם הורים שרבים כל הזמן', והדאגה מהמצב הכלכלי הופכת ל'אני ארד ברמת החיים, אני אקח עבודה נוספת', או 'אני מעדיפה לחיות בדירה פשוטה במקום בבית גדול שאני אומללה בו',‬ במעבר ממצב למצב משתנה דבר אחד - המצב הרגשי, הנפשי. הנפרדות הרגשית מאפשרת ניתוק מהקשר הזוגי ובניית 'עצמי' חדש ללא הפרטנר.

     

    "עד אותו רגע, יש משהו בקשר הזוגי שהיה חי, היו חוטים שחיברו בין בני הזוג, גם אם אלה חוטים של סבל וקונפליקטים, אפילו של שנאה וזעם. הרי ההפך מאהבה אינו שנאה, אלא אדישות. ורק כשנוצרת האדישות הזאת -מתאפשרת פרידה. לא הסבל, לא המריבות, לא ההימנעות מסקס - מה שקובע הוא הנפרדות הרגשית הזאת, שמגיעה מתוך הבשלה, השלמה, הרגעה של הרגשות כלפי הפרטנר‭."‬

     

    עד לשלב העצוב אך המשחרר הזה, יכולים הקשרים הזוגיים להמשיך להתקיים, אם כי מהותם משתנה. הם יכולים להפוך להיות אפלטוניים ולהתבסס על רגשי קרבה חברית ואכפתיות. הם יכולים גם להתבסס על תלות ולהפוך לטיפוליים כמעט.

     

    שומרים מרחק

    לעיתים, מתקיימים הקשרים האלה לצד קשרים אחרים, בגידות בעצם, הממלאים צרכים שאינם ממומשים במסגרת הזוגית. במקרים אחרים בני הזוג הסובלים מרחיקים את עצמם מהמסגרת מבלי לעזוב אותה וממלאים את יומם ואת ראשם בעיסוקים אחרים. המרחק, במקרים הללו, הוא שמאפשר להם להישאר. מרחק מסוג אחר יוצרים לעצמם בני זוג שמפתחים בוז כלפי בני זוגם ומשפילים אותם כדי ליצור לעצמם נפרדות בתוך המסגרת.

     

    למה? "יש רבים שנשארים מחוברים רגשית לפרטנר שכבר לא משמח אותם, מתוך חוויה עמוקה של 'לא מגיע לי יותר מזה',‬ משהו שמגיע מחוסר הערכה עצמית, מחוסר ביטחון עצמי או עקב משהו 'רע' שעשו וגורם להם לחוש שמגיע להם עונש‭,"‬ אומרת שער-מנדל. "והזוגיות הלא מוצלחת היא מעין הענשה עצמית. הרי לא מגיע למי שחטא להיות מאושר. אצל אחרים זה קורה מתוך תחושה שהאחרים בהכרח חשובים יותר מה'עצמי'. 

     

    "יש כאלה שאצלם זה נובע מהפנמת מודל לא מאושר של זוגיות כילדים. אנשים כאלה התרגלו לראות בזוגיות דבר רווי מתחים והם נשארים בזוגיות כזאת מתוך תפיסה מעוותת שזוגיות לא חייבת להיות טובה, שלא צריך לחפש את האושר דווקא בזוגיות. אחרים ייקחו את המודל השלילי למקום אחר, אומניפוטנטי, של 'לעשות הכל כדי שזה יצליח',‬ ויאמינו, לאורך שנים, שאם רק יעשו מספיק, הדברים בסופו של דבר יסתדרו. במקרים אחרים זה קורה אם אחד מבני הזוג מקבל מהקשר, רע ככל שיהיה, דבר אחד שהוא משמעותי מאוד עבורו - למשל ביטחון כלכלי עבור אישה שבאה מבית שבקושי שרד כלכלית, או יציבות וביטחון שלא היו לגבר שאיבד הורה או חי בפנימיות‭."‬

     

    אנשים התרגלו לראות בזוגיות דבר רווי מתחים ()
    אנשים התרגלו לראות בזוגיות דבר רווי מתחים

     

    נישואים כערך עליון?

    בנוסף, אומרת המומחית, ישנם עדיין רבים הרואים במוסד הנישואים ערך עליון, חבילה שלא מפרקים ויהי מה. בדומה לזה, יש כאלה שרואים בצורך לשמור על המסגרת הזוגית והמשפחתית ערך עליון, משהו חזק הרבה יותר מהצורך להיות מאושרים ולהתפתח.

     

    וישנו, כמובן, הפחד. הפחד לא למצוא אהבה חדשה, הפחד שבחוץ, מחוץ למסגרת הזוגית, מסוכן ורע עוד יותר מאשר בה. אם זאת הסיבה לחיבור, ממציאים הפוחדים הלא-מאושרים שלל תירוצים והצדקות למצבם, מבלי לעשות חשבון נפש ממשי. אחרים יישארו בזוגיות לא טובה מתוך רגשות אשם.

     

    לפעמים, אסור לשכוח, מדובר פשוט במשבר חולף, בתקופה רעה. במקרים האלה, מדגישה שער-מנדל, ניתן לקיים דיאלוג, לפתור את הבעיות ולחזור לקשר זוגי טוב ובריא, בטח כל עוד יש רצון לטפל במצב ונכונות להשקיע ולהתאמץ כדי להביא לשיפור.

     

    אולם, אם נוצרת נפרדות אמיתית בין בני הזוג, מדובר לרוב בנקודת האל-חזור של הקשר. בוז והשפלה, נציין, הם מנבאי פרידה חזקים. לעומתם, רגשות עזים של קנאה וזעם מהווים אינדיקציה לכך שהקשר לא מת עדיין, שמדובר בחולה בר-הצלה. "בני זוג גורמים לנו לפגוש את המקומות הכואבים בעצמנו‭,"‬ מסבירה שער-מנדל. "לעיתים אנחנו רק מחטטים יחד בפצעי הילדות האלה, פוצעים עוד ועוד זה את זה, באופן שמגדיל את הכאב על ידי כעס ופגיעה אינסופית. אבל במקרים אחרים, ההתעסקות הזוגית הזאת, אם היא מגובה ביכולת אמפתית, מאפשרת להתמודד עם הפצעים ולגדול יחד.

     

    "בשני המצבים אנשים לא ייטו לצאת מהקשר הזוגי. כשמגיעים להבנה הרציונלית שהקשר המסוים לא עושה לנו טוב, זו בעצם תחילת תהליך הנפרדות. בכל זוגיות יש עליות ומורדות עד שמתוך הדיאלוג שמתקיים בין הנרטיבים שכל אחד מביא לקשר נוצר נרטיב חדש, זוגי, משותף. זה קורה לזוגות שמצליחים להתגבר על משברים. למרבה הצער, לא תמיד זה אפשרי".




     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    shutterstock
    ההפך מאהבה אינו שנאה, אלא אדישות
    shutterstock
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים