שתי כלבות בולדוג קופצות עלי בחדווה כשאני מגיעה לביתה של קרוליין לנגפורד ומסרבות לעזוב אותי עד סוף הראיון עם 'אמא' שלהן שעות מאוחר יותר. אנחנו יושבות בחצר ביתה היפה של לנגפורד בוודלנד הילס, ליד בריכת השחיה. דזי בת 9 החודשים מתמקמת לצידי על ספת הנצרים, מניחה את ראשה עלי בנוחות ומתעקשת שאלטף אותה עד שהיא נרדמת. אנג'י בת השנתיים מקנאה בתשומת הלב, מנסה בכל כוחה לקפוץ על הספה אף היא וליהנות מהלטיפות המפנקות של האורחת, אולם רגליה הקצרות וגופה הכבד אינם מאפשרים לה קפיצות שכאלו. היא מסתפקת בהנחת זוג רגליים שמנמנות על ברכי, לשונה הארוכה משתרבבת מפניה החמודות והיא מבקשת שאעניק לה גם תשומת לב. אחר כך היא רצה לבריכה והודפת את הכדור, נזהרת שלא לקפוץ פנימה, כי כלבי בולדוג אינם יודעים לשחות. בחודש מאי האחרון, כלבה האהוב של לנגפורד הלך לעולמו והיא רכשה את השתיים האלו על מנת להקל על כאב הפרידה.

לנגפורד משוגעת על הכלבים שלה, אותם אפשר לראות גם במסגרת סדרת הדוקו- ריאליטי 'מחוברים', שם כיכב בנה, ליאור דיין. באחת משיחות הסקייפ ביניהם, לאחר שסיפר לה כי פיטרו אותו מהעיתון 'מעריב', מספרת לו לנגפורד על הניתוח האחרון שעברה אנג'י. לאחר השיחה, כשליאור סוגר את המחשב, הוא פונה למצלמה המלווה את כל אחד מהמחוברים ואומר: "אמא שלי אוהבת כלבים יותר מאשר בני אדם".

"אני מבינה שהם היו צריכים לעשות סדרה והם היו צריכים את דמות הנבל, כי תמיד טוב להראות בתוכניות האלו דמות שכזו ואני יצאתי הקורבן של זה", אומרת לנגפורד, "בעריכה, אני נראת כמו איזו קרואלה דה וויל (הדמות המרשעת מ'101 דלמטיים' – א.א). ליאור מספר לי שהוא פוטר ממעריב ואני אומרת לו אחרי שניה: 'אנג'י עברה ניתוח' ומראה לו אותה. הם לא הראו את השיחה בת חצי השעה שהתקיימה בין זה שהוא סיפר לי שהוא פוטר לבין מה שסיפרתי לו על אנג'י. וגם זה היה רק אחרי שהוא שאל אותי על הכלבה. אחר כך הראו את ליאור אומר ש'אמא מעדיפה כלבים', הוא אמר את זה כבדיחה, אבל הם לא הציגו את זה כך. הוא יוצא שם כקורבן של האישה האיומה הזאת".

לנגפורד מאוד רגישה לצורה בה היא מצטיירת בסידרה. במשך שנים רדפה אחריה תחושת אשמה קשה על כך שנטשה את בנה כתינוק. "סבלתי מדיכאון לאחר לידה, אבל אז לא זיהו את זה. לא הרגשתי כמו אמא. לכל מקום שהלכתי, אמהות היו כאלו: 'מאמי'לה', חמודי'לה' ואני לא מרגישה את זה. היה לי גם בעל שאמר לי שאני מפלצת, אז הייתי בטוחה שאני אדם איום ונורא".

ליאור גדל אצל משפחה מאמצת בקיבוץ דביר שעברה בהמשך לעיר. לנגפורד, בינתיים, התגרשה מבעלה, אסי דיין, אחרי ארבע שנות נישואים ועזבה את הארץ, מותירה מאחוריה את בנה ואת הקריירה שבנתה כשחקנית בסרטי המתיחות של יהודה ברקן: 'חייך, אכלת אותה' ו'ניפגש בחוף', וכן הסרט 'מלך ליום אחד', אותו ביים דיין.

"אני מדברת בטעויות עד היום". קרוליין לנגפורד

שנים קשות עברו על לנגפורד לאחר מכן. נישואיה השניים היו למייקל, בחור איטלקי-אמריקאי אותו הכירה בבית הספר למשחק של לי שטרסברג בניו יורק. גם אלה עלו על שרטון מקץ ארבע שנים. "אני זוכרת שהייתי בחודש האחרון להריון שלי עם דניאלה. היינו צריכים לפנות את הדירה למחרת היום ולא היה לנו לאן ללכת. זו הפעם הראשונה בה הבנתי איך אנשים הופכים להומלסים. זו היתה תקופה בה לא ידעתי מתי תהיה הארוחה הבאה שלי. בעלי השני היה היפי כזה ודברים חומריים לא היו חשובים לו. שאלתי אותו: 'איפה נגור מחר? לאן נלך?', והוא ענה לי: 'מה את תמיד דואגת כל כך? מה הבעיה? תירגעי כבר'. היינו תפרנים לחלוטים. לא היה לנו כסף וגם אם היה, לא יכולתי לטוס לאמא שלי כי הייתי בחודש התשיעי.

"בסוף נזכרתי שיש לי חברה שגרה בלוס אנג'לס ויש לה דירה בניו יורק. התקשרתי אליה והיא אמרה: 'את יכולה לקבל את הדירה לשבוע'. אחר כך הייתי צריכה ממילא ללדת אז הייתי בבית החולים ואחר כך לא היה לי לאן ללכת. למזלי, לאמי היה כסף ששלחה אלי לקנות בגדים ודברים לתינוקת, אז השתמשתי בו לשכור חדר במלון. היום אני לא לוקחת שום דבר כמובן מאליו. בכל יום שאני מתעוררת, אני אומרת תודה רבה על כל מה שיש לי, כי אני יודעת ששום דבר לא בטוח בחיים והכל יכול להילקח ממני".

מעניין שדווקא אז לא נכנסת לדיכאון לאחר לידה, היו לך כל הסיבות להיות בדיכאון.

"הייתי הרבה יותר מבוגרת מאשר כשילדתי את ליאור. דניאלה הפכה למרכז עולמי. היא היתה הפוקוס שלי. איבדתי את עצמי תקופה ארוכה, הכל סבב סביבה. הינקתי אותה עד גיל ארבע וחצי וזה היה הדבר הכי טוב שעשיתי".

אנשים לא העירו לך על זה?

"בארה"ב לא, אבל כשהיא היתה בת שנתיים והגענו לארץ, אמרתי לה: 'מעכשיו, נעשה את זה רק בבית ולא ברחוב'. הפסקתי להניק כשהיא אמרה לי: 'אמא, הם מקולקלים', כי הרי כבר לא היה לי חלב שם. היא אמרה: 'אולי תכניסי במקום מיץ או מים?' בזכות ההנקה, דניאלה היתה ילדה מאוד בריאה. עד גיל 10 היא לא חלתה באף אחד ממחלות הילדות ואפילו חום לא היה לה".

זה בטח לא היה קל להיות אם יחידה בארץ ועם תינוקת קטנה.

"אפילו ברגעים שלא היה לי כלום והייתי קרובה מאוד להיות הומלסית, מצאתי הומור בדברים. זה מה שעזר לי בחיים. כשאני מספרת שהייתי בדיפרסיה, אנשים אומרים: 'על מה את מדברת, אף פעם לא נראת מדוכאת', אבל זה החלק האנגלי שבי שאומר שאסור לכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ ואם אני בדיפרסיה, אז לשמור את זה בפנים. זה בדי.אן.איי שלי. אבל זה גם מה שעזר לי, למצוא את ההומור בכל סיטואציה, בלי הומור יהיה לך הרבה יותר קשה בחיים. הומור זהו משהו שירשתי מאבא שלי, הוא היה בן אדם מאוד מצחיק".

אביה של לנגפורד, בארי, היה בימאי ברשת בי.בי.סי. כשהמשפחה עלתה לארץ מאנגליה קרוליין היתה בת 14, והוא התחיל לעבוד בטלוויזיה הישראלית והפיק רבות מתוכניות המוזיקה והבידור המובילות והחשובות בארץ באותם ימים. זמן מה לאחר העלייה לארץ התאהבה אמה ברופא שניים וחזרה איתו לאנגליה. קרוליין ואחיה נשארו בארץ עם האב.

"הוא לא היה ממש אבא", מספרת קרוליין, "לא היה קל לגדול איתו. הרבה מהבעיות שיש לי בחיים ומהטעויות שעשיתי, נובעות מכך שגדלתי איתו", היא אומרת בגילוי לב, "אבא היה מהמר ונוכל. הוא היה משקר על כל דבר אפשרי. אם הוא היה נוסע לשבוע, הוא היה אומר שנסע לחודש. כשהוא היה מרים את הטלפון הוא היה עונה: Hello, You have reached the Langford Residence, the butler is speaking ולא היה לנו אפילו משרת. בגלל זה אני מאוד רגישה לשקרנים. לא יכולה לסבול שקרנים. הילדים שלי יודעים שהדבר הכי נורא לעשות לי זה לשקר.

"לפני שנה אבי נפטר והיה לי מאוד קשה עם זה כי היו לנו עניינים בלתי גמורים ולא יכולתי לתקן את זה. אומרים שאנו מתחתנים עם אנשים שמזכירים את ההורים שלנו, וכנראה בגלל זה התחתנתי עם שני הבעלים הראשונים שלי. היו להם תכונות שהזכירו לי את אבי, זה היה דבר מוכר. לשמחתי למדתי מהטעויות שלי ושברתי את תבנית ההתנהגות הזאת כשהתחתנתי עם גיל".

גיל בקנשטיין הוא בעלה השלישי של לנגפורד ומערכת היחסים הכי ארוכה שהיתה לה עם גבר. כשהיא מדברת עליו, עיניה נוצצות. "עד שהכרתי אותו, לא היו לי מערכות יחסים של יותר מארבע שנים, אבל עם גיל אני כבר 13 שנים ביחד. הוא שונה לחלוטין מהבעלים הראשונים שלי, הוא בן אדם מקסים ואוהב וכל הזמן נותן לי מחמאות וחיזוקים. איתו, זה לכל החיים".

סיפור האהבה ביניהם יכול לשמש כתסריט לסרט נוסח 'נדודי שינה בסיאטל'. היא בדיוק שבה אז לארץ מניו יורק לאחר גירושיה מבעלה השני, וגיל התגורר בלוס אנג'לס. "שלחתי אימייל לכתובת לא נכונה והוא הגיע בטעות אליו. אז הוא ענה לי והתחלנו להתכתב והרגשתי איך אני הולכת ומתאהבת בו. במשך חודש שלם התכתבנו ודיברנו בטלפון. הוא היה גרוש עם שני ילדים והיו לנו המון נושאי שיחה משותפים. כל יום שהייתי שבה הביתה, הייתי רצה למחשב לראות אם יש לי ממנו אימייל. בסוף הוא אמר לי: 'אי אפשר יותר ככה. אמא שלי גרה במורד הרחוב ממך, אני טס לארץ לפגוש אותך'. האמת שקצת חששתי, פחדתי שאולי לא תהיה בינינו כימיה ולא רציתי שהפנטזיה הזאת תיגמר.

"נסעתי לפגוש אותו בשדה התעופה וחששתי שהוא זוכר את אותה בחורה צעירה מהסרטים ויתאכזב כשיראה אותי. הכנתי אותו, אמרתי לו כל הזמן: 'הזדקנתי, הזדקנתי, תתכונן לפגוש מישהי שנראית כמו ד"ר רות''. מצד שני, הוא אמנם שלח אלי תמונות שלו, אבל לכי תדעי, אנשים לפעמים שולחים תמונות שלהם מלפני 20 שנה, אז לא ידעתי למה לצפות.

"וככה, עמדתי בשדה התעופה וחיפשתי אותו בעיני. האם זה הוא? אוי, אני מקווה שזה לא הוא, ואולי זה האיש ההוא? ופתאום, אני מרגישה טפיחה על הכתף. בדקות הראשונות היינו קצת נבוכים, אבל ברגע שנכנסנו למכונית כבר הרגשנו מאוד נוח, בדיוק כמו כשדיברנו במשך כל החודש החולף. אחרי חמישה ימים, כשהוא חזר ללוס אנג'לס, היינו אומללים. התגעגענו נורא אחד לשני. אחרי שבועיים הוא שלח אלי כרטיס טיסה והציע לי נישואים. אנחנו עוד מעט אנחנו חוגגים 11 שנות נישואים. ביום הנישואים שלנו שמתי את כל תכתובת האימיילים בינינו עד לפגישה הראשונה בספר ונתתי לו במתנה".

בתה של לנגפורד, דניאלה שהיתה בת חמש כשאמה הכירה את גיל, אימצה אותו עד מהרה כאב והוא אותה כבת. "היא ביקשה ממנו כבר אז לקרוא לו אבא והוא שמח. הילדים שלנו מאוד קרובים אחד לשני".

נוסעת ללמוד בארץ. עם הבת דניאלה

היחסים עם בנה, ליאור, שידעו מורדות ועליות במשך השנים, טובים היום מאי פעם, לא מעט בזכות התרפיה ששניהם עברו במסגרת תוכנית הגמילה שלו. ליאור, שהיה מכור לסמים שונים ולריטלין, כיכב במרוצת השנים במדורי הרכילות ביחד עם אביו אסי. הרכילאים אהבו לתעד את יחסי האב ובנו המכורים לסמים בלווית תמונות לא מחמיאות. ליאור עצמו כתב לא אחת בטור השבועי שלו במעריב על שנות ההתמכרות, וביחד עם אביו אפילו השתתף בסדרת ריאליטי על תוכנית גמילה שלא גמלה אף אחד מהם. בסופו של דבר, החליטה לנגפורד לעשות מעשה. היא הזמינה את ליאור ללוס אנג'לס והעמידה בפניו אולטימטום: או שילך למכון גמילה או שישאר ברחוב. בלית ברירה, הוא בחר באפשרות הראשונה ונשאר במכון שנתיים וחצי, לא פחות.

זה המון זמן להיות במכון גמילה, לא?

"זה באמת הרבה זמן, אבל בגלל זה, זה גם עבד. התוכניות האלו של 30 הימים, הן בולשיט. ג'אנקי יכול להחזיק מעמד 30 ימים כי הוא יודע שעוד מעט ייצא החוצה וימשיך להשתמש. לא מדובר כאן רק בבעיה פיזית, זו בעיה נפשית. זה כמו כל התמכרות. התמכרות זו מחלה. כשלקחתי אותו בהתחלה למוסד, לא ידעתי אם הוא ישאר שם, כי יש הרבה שנושרים ועוזבים וזה הפחיד אותי. מי שחוזרים לסמים מתים, כי הם ממשיכים להשתמש כמו קודם והגוף שלהם כבר לא רגיל, הוא הספיק להתנקות. זו היתה תקופה מאוד קשה. ידעתי שליאור לא ישאר בחיים אם הוא ימשיך להשתמש, כי הוא לא היה רחוק מהסוף".

מאוד יקר להחזיק מישהו במוסד גמילה שנתיים וחצי.

"מאוד יקר, אבל שווה כל פרוטה. לפעמים ליאור אומר לי שהצלתי את חייו, אבל זה לא נכון, הוא זה שעשה את העבודה, אני רק לקחתי אותו לשם".

בדרך כלל אומרים למכורים לא לשמור על קשר עם מכורים אחרים, אבל ליאור היה צריך לחזור לארץ ולהיות בקשר עם אביו שעדיין מכור. לא חששת?

"זה לא היה מצב רגיל והם ידעו על כך. ליאור לא היה הראשון שם שאביו עשה איתו בסמים, אבל במקרים של מטופלים אחרים, גם האב בא לפגישות במוסד. במקרה של ליאור זה היה בלתי אפשרי. ביקשתי מאסי שיבטיח לי שלא ישתמש ליד ליאור והוא הבטיח. אם הוא עומד במלה שלו או לא, אני לא יכולה לדעת".

התראפיה שעברת ביחד איתו במהלך 'מחוברים' עזרה לקשר ביניכם?

"בהחלט, זה היה אחד הדברים הכי קשים שעשיתי בחיי. כשהייתי מבקשת ממנו סליחה, הוא היה אומר 'זה בסדר, אני מבין', ולא רצה חהמשיך לדבר על זה. אמרתי לו: 'ליאור, תגיד לי איך אתה מרגיש, תזרוק את זה עלי, אני חזקה. אתה מסתובב שנים בהרגשה שאמא שלך זרקה אותך, אתה מבין בלוגיקה מה היה איתי באותם ימים, אבל אתה עדיין מסתובב עם ההרגשה הזאת שאמא שלך לא רצתה אותך. אם רק הייתי יכולה לסובב את השעון לאחור הייתי עושה את זה, אבל כל מה שאני יכולה לעשות זה להיות אמא שלך עכשיו'. יש לנו היום יחסים נהדרים. כשהוא מתקשר אלי, הוא תמיד כל כך חם ומסיים את השיחות ב'אני אוהב אותך אמא', אבל תמיד יכאב לי שלא גידלתי אותו".

ועוד מעט תהיי גם סבתא. את בסדר עם המילה הזאת?

"אני לא מרגישה שייכות למילה סבתא, אבל אין לי בעיה עם המילה Grandma, אז התינוק שיוולד בסוף פברואר יקרא לי ככה. גולדי הון סיפרה פעם שהנכדים שלה קוראים לה גלאם-מה, אבל אני לא גלאמורוס, אני יותר היפית. כשאני חושבת על סבתא, אני מדמיינת לעצמי מישהי קשישה כזאת. אני לא מסוג הנשים שלא יכולה לחכות כבר לנכדים. אפילו לחשוב שיש לי ילד בן 30 זה בלתי נתפס, הרי אני רק בת 28, איך זה יכול להיות?" היא צוחקת.

משולש סוער. עם אסי וליאור דיין

אמא שלה, היא מספרת, המתגוררת באנגליה, הפכה לסבתא בגיל 45 והיא 'גלאם-מה' מסוגה של גולדי הון. היא מראה לי בגאווה תמונה של אמה הנמצאת בשנות ה-70 לחייה, זוהרת ויפה כשחקנית קולנוע. "קשה להאמין שהיא הולכת להיות סבתא-רבא, לא?".

בסוף הראיון אגב, היא מראה לי את חדר ה-Quilt המאובזר שלה, שם הכינה את היצירה הראשונה שלה - שמיכה יפהפיה לנכד העומד להיוולד. כך שכן, לנגפורד בהחלט מתכוננת לקראת תפקידה החדש כסבתא.

"ליאור יהיה אבא נפלא. הוא מאוד אוהב ילדים. אני מאוד גאה בו ובדרך שעשה. יש לו ראש מבריק. הוא מאוד חכם ומוכשר. אני וגיל עדיין הולכים מדי פעם לקבוצת התמיכה להורים לבנים מכורים, ומספרים להם על ליאור ואיפה הוא נמצא היום בחיים וזה נותן להם הרבה תקווה".

לנגפורד, הנמצאת באמצע שנות ה-50 לחייה, שומרת על חזות נערית, כולל גוף דקיק נתון בג'ינס קרוע ומשופשף. ברחוב אנשים עדיין מזהים אותה בזכות רעמת תלתליה הבלונדינים ועיניה הכחולות. היא נראית בדיוק כמו בימי הזוהר, רק קצת יותר מבוגרת.

"מחמיא לי שאנשים מזהים אותי. כשאני הולכת למכולת של בני או לסופר, אנשים ניגשים אלי וזה נחמד. זה מוכיח לי שאני עדיין דומה לאיך שנראיתי אז. גם כשאני נוסעת לארץ אני מקבלת תגובות מאוד נחמדות וחמות ברחוב. אנשים ניגשים ומספרים איך שהצחקתי אותם ועזרתי להם להתגבר על תקופות קשות בחיים. אני זוכרת את 'חייך, אכלת אותה'. עמדתי בסוף האולם באחת ההקרנות ושמעתי את הקהל צוחק צחוק ענק כזה. זו היתה הרגשה נפלאה".

לפני מספר שבועות קיבלה לנגפורד טלפון ממרכז מת"י עם הצעה מעניינת, להופיע בערב הפתיחה של מועדון הגיל השלישי. לנגפורד, שנעדרה מהבמה בשנים האחרונות ושקדה על כתיבת ספר סמי-אוטוביוגרפי, החליטה לעשות את מה שתמיד אהבה: להצחיק. "95 אחוז מהסרטים שלי היו קומדיות ותמיד נהנתי להצחיק, אז חשבתי להרים מופע של 15 דקות בו אני מספרת על עצמי, הסרטים שלי, הבעלים שלי, החיים שלי בארץ, איך שאני רואה ישראלים, על השפה העברית הקשה, הזכר והנקבה שעד היום לא קלטתי. לעשות סטנדאפ זה קשה, במיוחד כשזה לא בשפה שלך, אבל חשבתי לעצמי שככה אנשים מכירים אותי, עם העברית הלא טובה ועם כל הטעויות והמבטא".

בערב פתיחת המועדון עלתה לנגפורד על הבמה עם הרבה פרפרים בבטן. "מאוד התרגשתי. אין לי בעיה להופיע בסרט מול המצלמה או על במה בהצגה, אבל זה היה אתגר גדול כי זה משהו שאף פעם לא עשיתי. חשוב היה לי לשמוע צחוקים, חיוכים זה לא מספיק. ביקשתי מבעלי לצלם אותי, כך שאוכל אחר כך לראות את זה וללמוד מה עובד על הקהל ומה לא".

למרבה השמחה וההקלה, קהל בני ה-60 פלוס צחק, לא רק חייך. בעקבות הצלחת הערב הראשון, היא שוקדת עכשיו על מופע של שעה שלמה שיעלה במסגרת מת"י ב-16 בפברואר. גיל, בעלה האוהב, עובד איתה כיועץ ומבקר אמנותי ואף מתרגם עבורה שירים שתשיר במהלך ההופעה. "הוא אומר לי מה מצחיק ומה לא. הומור זה דבר מאוד אינדיבידואלי. זה לא בדיוק מופע סטנד אפ, אלא מופע של סיפורים עם הומור. אני צוחקת על העברית שלי, למרות שאני מרגישה ישראלית מאוד. אני מדברת בטעויות עד היום, למשל, לא מזמן אמרתי לבעלי: 'אתה יכול לנזול לי מים?' הייתי בטוחה שזאת המילה הנכונה".

דניאלה באה איתך להופעה?

"כן, אבל היא לא מבינה עברית כל כך טוב. היא נוסעת עוד מעט לארץ ללמוד פסיכולוגיה במרכז הבין תחומי בהרצליה. היא ילדה מקסימה, מאוד מיוחדת, מאוד יפה. היא טבעונית, אם יש זבוב בבית, היא תוציא אותו החוצה. מאוד איכפת לה מהסביבה. אני שמחה שיש לי ילדה עם דיעות מוצקות".

עכשיו יהיו לך הרבה סיבות לבקר בארץ, שני הילדים שלך בארץ ועוד מעט הנכד

"אם הייתי יכולה הייתי בכלל חוזרת לארץ. אני אולי פה, אבל הלב שלי בישראל. אבל העסק של בעלי פה וילדיו גרים פה, כך שזה בלתי אפשרי. אנחנו נוסעים הרבה לארץ ועכשיו ניסע לתקופות ארוכות יותר. יש לנו בית שאנחנו משכירים באופן קבוע בהרצליה פיתוח וזה הבית השני שלנו שם".

אם מופע היחיד שלה יצליח, היא מקווה להעלות אותו גם בארץ. ישראל והישראלים מספקים לה חומרים באופן שוטף. "אין כמו הישראלים, הם עם מיוחד. אני זוכרת שבאולפן אחת המילים הראשונות שלימדו אותנו, היא מילה שהישראלים לא מכירים כל כך טוב: סבלנות. יש דברים שיכולים לקרות רק בארץ ובאף מקום אחר בעולם. פעם, לפני שנים, היינו צריכים להתקשר לחו"ל דרך מרכזיה. אז התקשרתי לחבר שלי בניו יורק והמרכזן אמר לי: מה את צריכה בחור מחו"ל, אין מספיק בחורים בארץ? מה איתי? אני אומרת לך, רק בישראל קורים דברים כאלה".