איך מייצרים אתלט?

חמש שנים לפני שזכה באליפות העולם לקדטים ובמדליית הזהב בקפיצה לגובה באולימפיאדת הקדטים בסינגפור, דמיטרי קרויטר התייצב למבחנים של בוגרי כיתות ו' בת"א. הוא קפץ שם למרחק 2.40 מטרים, כן, דווקא למרחק, יותר מכל ילד אחר. מאמן הקופצים לגובה של מכבי ת"א, אנטולי שפרן, קלט את הפוטנציאל. והילד שהגיע ארצה שלוש שנים קודם כן זוכר את השיחה עם שפרן כיום בו השתנו חייו. 

"התאהבתי באתלטיקה כי זה ענף ספורט אינדיבדואלי ואני כזה. יש כאלה שמתאים להם משחק צוות, לי לא. אני חושב שאם הייתי שחקן בקבוצה, הייתי הורס אותה", מספר קרויטר בכנות.

• צפו: 10 המהלכים הכי יפים של אולסטאר 2014
• צפו: האסיסט המדהים של שר החינוך האמריקני
• צפו: הנחיתה המבהילה של ויטוריה
  

דמיטרי קרויטר. שפרן זיהה את הפוטנציאל(צילום: Gettyimages)

קרויטר היה בן 12 כשהגיע לאתלטיקה. קופץ אחר לגובה, ניקי פאלי, היה בן 14. המורה אלברט פונגין ייעץ לו להתחיל להתאמן באתלטיקה, אחרי שבאותם ימים עסק באיגרוף ובכדורסל. פונגין מאמן אותו עד עצם היום הזה.

"מה אני זוכר מהאימונים הראשונים?" תוהה פאלי, שהפך ב-2006 לסגן אלוף העולם בנוער (2.29 מ'!), "עשיתי הכל. קפיצה לרוחק, ספרינטים, קרב 7. עוד לא ידעתי מה אני רוצה בדיוק. התאמנתי כמה פעמים בשבוע וחיכיתי לראות מה יהיה. ידוע שמאחר ואתלטיקה היא הבסיס לכל ענפי הספורט, כל מי שעוסק בה ויבחר ענף אחר, יצליח יותר מזה שאין לו יסודות אתלטיים. זה דבר ברור".

ניקי פאלי. התחיל באיגרוף ובכדורסל(צילום: אורן אהרוני)

רוגל נחום, מגדולי האתלטים של ישראל, ובעל שיא בלתי נשכח בקפיצה משולשת, 17.20 (תוצאה אותה קבע פעמיים), נחת במסלולי האתלטיקה רק בגיל 17, שנה לפני שירותו הצבאי. למזלו האישי ולמזלה של האתלטיקה הישראלית בכלל, המורה שלו לחינוך גופני בבית הספר שמעון בן-צבי (שב"צ) בגבעתיים היה אבי זילברמן.

"אבי לקח אותי באוזן לאצטדיון האתלטיקה בהדר-יוסף, מסר אותי למאמני הראשון דודיק קושניר, והדברים התחילו להתנהל בכיוון הנכון. אם לא הוא, לא הייתי עושה את הקרייירה הזו באתלטיקה", אומר רוגל, כיום המנהל המקצועי של איגוד האתלטיקה ומדריך מאמנים.

רוגל נחום (מימין) עם יוחאי הלוי. התחיל בגיל 17(צילום: עופר ביידה)

גם רוגל בא ללא מקצוע מוגדר: "עשיתי גובה, רוחק, משולשת ועוד". אבל שנה לאחר מכן הוא קיבל מעמד של "ספורטאי מצטיין" בצה"ל, ומכאן הדברים החלו לזוז קדימה. נחום הגיע למפעלי האתלטיקה החשובים בעולם, שבר שיאים, ותוך כדי האימונים ברחבי אירופה התיידד עם ג'ונתן אדוארדס, שיאן העולם בקפיצה משולשת (18.29 מ', שיא המחזיק מעמד כבר קרוב ל-19 שנה), השניים נותרו חברים טובים.

שמתם לב מה המשותף לקרויטר, פאלי ונחום? כולם הגיעו לאתלטיקה במקרה. קרויטר פגש בשפרן, פאלי בפונגין, רוגל בזילברמן. "באותם ימים", נזכר רוגל, "היו רק שני מגרשי אתלטיקה מוכרים בארץ, הדר-יוסף ומכון וינגייט, שלא היו נגישים לכולם".

אוסיין בולט. פסגת האתלטיקה(צילום: גטי אימג'ס)

השאלה היא מה עושים כדי למשוך ילדים בכמויות גדולות יותר לאצטדיוני האתלטיקה. זו בהחלט אחת השאיפות של נחום מאז התמנה למנהל המקצועי של האיגוד. והצעד הראשון נקרא "אתלטיקט" -  חוגי אתלטיקה לילדים בגילאי 6 עד 12. "המטרה היא אתלטיקה, אבל זהו חוג לכל דבר", אומר נחום. "לילדים בגילאים האלה יש הרבה חוגים. אני לא יודע אם כולם חושבים להיות אתלטים כשיגדלו, אבל הם לפחות מקבלים את היסודות".

אנשי ההתאחדות הבינלאומית לאתלטיקה היו אלה שבנו את התוכנית, כשחיפשו לייצר מודל חדש לגידול אתלטים צעירים ומוכשרים. חלק ניכר מהמועדונים בארץ כבר "העתיקו" אותה בשמחה: מכבי ראשל"צ, מכבי ת"א, מכבי באר שבע, אתלטי "מיזונו" עירוני ירושלים, מכבי חיפה ועוד. יש לציין שהאתלטיקה אינה המרכיב היחידי בחוגים, שכוללים מגוון רחב של פעילויות, כולל טיולים. עם זאת, שם ניתן לגלות באופן מסודר את מי שאולי יהיו כוכבי העתיד. "קח לדוגמה את נושא הגמישות", מסביר נחום, "מי שלא יהיה גמיש עד אז, כנראה שכבר לא יהיה גמיש אחר כך".

איבן אוחוב. מחפשים את כוכבי העתיד(צילום: GettyImages)

"אם הילד לא היה אתלט ויפנה לענף ספורט אחר, הוא יהיה טוב יותר באותו ספורט בזכות אותם חוגי אתלטיקה", מסכם נחום. "חוגי 'אתלטיקט' הם לטובת הספורט הישראלי בלבד, ולטובת האתלטיקה בפרט".