טראומת החיסולים: 'הילדים ישנים עם ההורים'
גל הטרור הפלילי מתבצע לאור יום ובמרכז אזורי מגורים, ולכן נחשפים אליו יותר ויותר פעוטות וילדים. תושבת כפר שלם שבנה שמע את החיסול האחרון: "הוא נכנס לפאניקה וצריך אותנו כדי להרגיש בטוח". פסיכולוגית מסבירה: "זה גורם להרטבה וסיוטים. יכולה לעבור גם שנה וחצי עד שיתאוששו"
- עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו
החששות של האב מפתח תקווה הפכו לאחרונה רלוונטיים יותר ונפוצים יותר ככל שהחיסולים הופכים תדירים, עמוק בתוך אזורי מגורים ובאור יום. בשבת האחרונה חוסל תאאר לאלא בטיילת בתל אביב בשעת צהריים הומה מול אלפי בני אדם, ואתמול (ב') נשדד סוחר תכשיטים בבת ים בשעת צהריים ונפצע קשה.
המראות הללו קשים לעיכול גם למבוגרים, וקל וחומר עבור ילדים. איריס ברנט, פסיכולוגית ומטפלת משפחתית, מנהלת המרכז החדש להורות במכון שינוי, מסבירה שילדים וצעירים עלולים לגרור את הטראומה תקופה ארוכה. "מאירוע כזה יכול לקחת לילדים גם שנה וחצי להתאושש", היא אומרת. "ההשפעות תלויות בעוצמת הקרבה שלהם לאירוע, ליריות ולמראות. זה יכול להוביל לסיוטי לילה, להרטבות, ולפעמים יש לזה ביטויים אחרים בניסיון לעבד את החוויה: זה יכול לגרום לניסיון לשחזר ולייצר גם אלימות בתוכם".
ברנט, המשמשת גם כנציגה של הסתדרות הפסיכולוגים לנושא הורים, מוסיפה: "כל הזמן מתלוננים על זה שיש יותר ויותר אלימות אצל ילדים במסגרות החינוך. והנה, האירועים הפליליים באזורי המגורים הם מקור נוסף שממנו נכנסת אלימות לחיים כמודל לפתרון בעיות".
לדבריה חשוב שההורים יידעו את הגננת או המורה שהילדים חוו אירוע כזה, ושרצוי לפתוח את הנושא בכיתה. ככל שדיברו על האירוע – כך יסתייע בידם להתמודד איתו. "גם בחוג המשפחה צריך לשוחח על האירוע ולבקש מהילד לתאר מה הוא חווה", היא מסבירה. "אם רואים שיש לילד תגובות מתמשכות של סיוטים, הרטבה, חוסר שקט ופחדים, יש לגשת לגורם מקצועי".
"הילד בחרדה, ישן רק לידנו"
במוצאי שבת לפני כשבוע וחצי נהרג אדם בפיצוץ רכב ברחוב ששת הימים בכפר שלם בתל אביב. האירוע התרחש סמוך ל-19:30 – שעה שבה רבים נמצאים בבית וערים. אחת הדיירים שמתגוררים בסמוך סיפרה: "הבן שלי, בן תשע וחצי, נכנס לחרדה. הוא עצמו היה זה שהתקשר למשטרה. הוא נכנס לפאניקה והיה קשה מאוד להרגיע אותו. הוא ישן לידנו כדי להרגיש בטוח".עידן עמיאל, פסיכולוג קליני ומנהל המרפאה לסמכות הורית במרכז שניידר לרפואת ילדים, טוען שאין צורך לפנות לגורם מקצועי כצעד ראשון. "צריך להבין אם התגובה של הילד לאירוע היא של פאניקה, לחץ וחרדה, שיכולים לבוא לידי ביטוי בשעות הסמוכות לאירוע או בשלב מאוחר יותר. צריך לברר, לשאול, להרגיע ולנסות לנרמל את הסיטואציה ככל האפשר. אם רואים שהתגובות ממשיכות כדאי לפנות לגורם מקצועי בעניין".
לדברי עמיאל, חשוב שההורים ישמרו על קור רוח: "נשאלת השאלה מה קורה כשמתחילים סיוטים בלילה כשכבר מתרחקים מזמן האירוע.
בנקודה כזו אפשר עדיין לנסות לטפל במסגרת הביתית. יש שיחלקו עליי ויגידו שצריך לפנות כמה שיותר מהר לטיפול פסיכולוגי, אבל אני לא חסיד גדול של זה.
"במסגרת הביתית צריך לנסות לדבר עם הילד, להרגיע אותו, ולתת לו כלים להתמודדות. לפעמים זה יהיה אפילו משהו להניח מתחת לכר שיגן עליו. תלוי מה גיל הילד, כי התגובות שונות בין בן חמש לבן 15. אם מדובר בילד קטן, לפעמים שינה עם ההורים יכולה לעזור. לפני שרצים לייעוץ, תפקיד ההרגעה הוא בידי דמויות הסמכות בסביבתו הקרובה של הילד".
לפני כחודשיים נורה גבר ליד הכביש הראשי בטירה. תושבת העיר שעמדה בסמוך עם שני ילדיה הקטנים הייתה משוכנעת שהירי היה לעברה. "חשבתי שירו עליי עד שראיתי בן אדם מת לידנו", היא מספרת. "מאז עד היום הם לא מוכנים לישון לבד בחדר שלהם. הם בקושי הולכים לבית ספר, ואם הולכים לבלות אז הם מבקשים שזה לא יהיה במקום פתוח. אני כבר לא יודעת מה לעשות".
לפנייה לכתב/ת 
