מחזירים את האופטימיות לכדורגל. בכוח!
במקום להיות מובך מהגנות במשחק של 9 שערים, להתמרמר מיכולת של מועמדת לאליפות, ללגלג על ישראלים בחו"ל או לשחוט מוקדם מדי את נבחרת ישראל – אפשר גם אחרת. לרגל חודש אדר, מדור "1 עד 5" במהדורה חגיגית והיסטורית שכולה "חנדלאך" , מחמאות ומילה טובה. ראו הוזהרתם
ציון 1 – אין
עמכם הסליחה. השבוע דבר לא נדבק בחרפת ה-"ציון 1" הקבוע. הוא נעלם. בלעה אותו אדמת טרשים. הוא הוגלה לחצי האי קרים, המריא לחופשה קצרה, חלף עם הרוח המדברית החמה של ערב שישי האחרון. הוא נאבד. אחרי שהופיע כל הזמן בכל מקום, האמת היא שאנחנו שמחים להשתחרר ממנו, ולו לקצת.
ynet ספורט ברשתות החברתיות:
אנחנו לא נאיביים, בוודאי לא תמימים. לא מתיימרים להיות נאורים או להתכחש למציאות. גם בכותב שורות אלה נדבקת מדי שבוע הסקפטיות והמרמור, משל היו שערורייתיות עבשות משנות ה-70 שנדבקות לתוכנית "אורלי וגיא חוזרים עם תשובה". נפלה לידינו השבת, הבודדת והנדירה, בה מניחים הכל בצד.
אל תטעו. זו לא רק התקשורת שמדגישה מדי שבת את השחורות, זה גם הקהל. זה אולי סימפטום "הביצה והתרנגולת", אבל לא רק. כיום כל אחד הוא הוגה דעה ולכל אחד יש טור. קוראים לזה הרשתות החברתיות. הפסימיות סביב הכדורגל חוגגת. על אף האוקסימרון שבמשפט האחרון.
- למעקב, תסכול ומרמור – עמוד הטוויטר של שרון דוידוביץ'
אל דאגה. כשתהיה שחיתות נצעק, כשתהיה אלימות נזעק, כשתהיה הפקרות ניהולית וגסות רוח נרתח וכשתהיה שבת רעה של כדורגל, נברח. אבל בסוף שבוע כזה, בו "אין על מה לכתוב" ואנחנו כבר עמוק בתוך חודש אדר? ציון 1 לא ייקח חלק. לא נסכים לכך.
ציון 2 – הרגתם לנו את הנבחרת
כולם אומרים: "זה היה ביזיון! אוזלת יד של שחקנים שלא שמים עלינו קצוץ! אין לחימה, אין כבוד! פעם היו יורדים פה לגליצ'ים, איפה הגאווה הלאומית? פעם היינו אלופי עולם במשחקי ידידות. לגוטמן אין אומץ, בניון היה צריך לשחק. בניון לא היה צריך לשחק. למה לא הזמינו את יוסל'ה מרימוביץ' לסגל??!?".
בחודש אדר אנו מצווים להגיד: שחררו אותנו.
למעשה, כל מהות המדור השבוע מגיעה לאחר משחק הנבחרת האחרון וה-3:1 לסלובקיה. הרגנו את הנבחרת עוד לפני שמישהו בכלל נתן לה הוראה שכעת הזמן לקום לתחייה.
הדיון החוזר ונשנה סביב שאלת בניון ורמת כוחו של גוטמן מול הסובבים אותו לפני המשחק, היה עקר וחסר תועלת. הציפיות מול נבחרת חזקה כמו סלובקיה (אז מה אם היא דרג 3? גם בלגיה דרג 2. מישהו חושב שהיא מתאימה לשם?), מוגזמות. והקטילות פשוט מוקדמות. גם מזה תנו ליהנות, אבל בזמן ובמקום המתאים.
נכנסנו לתוך לופ שאין איך לצאת ממנו. כמו קופים ממושמעים, על כל משחק רע של ההווה, ישר מזנקים לעבר. לראות כוכבים של פעם רצים על פני תמונה מרצדת, כי שם הרי הכל היה טוב יותר. אבל אם שמים לב ממש מקרוב – אלה כל הזמן אותן תמונות. תמונות מהפארק דה פראנס. מקסימום גם יראו את נג'ואן גרייב חוגג בר"ג מול אוסטריה. ומה עוד? איזו תמונה גדולה מהעבר (של העידן האירופי) אתם מראים לנו? גם את התמונה הגדולה מהעתיד אתם מוחקים לנו. כבר עכשיו. רגע, תמתינו.
ציון 3 (אנחנו ממש רוצים יותר) – הפועל ב"ש והחוויה
כולם אומרים: "0:1 מרדים ומשעמם על הפועל חיפה. כך לא נראית אלופה שבדרך. עם יכולת כזו, אסור לה לזכות באליפות. אין לה שום צ'אנס מול מכבי ת"א. אוי לנו ולאויבנו אם זו המועמדת שלנו לאליפות".
בחודש אדר אנו מצווים להגיד: זה לא רק מזל של אלופים, זו תכונה של אלופים. להכריע משחקים בהם לא מגיע לך לנצח. וזו לא פעם ראשונה. ב-3 מ-4 המשחקים האחרונים, ב"ש ניצחה את המשחק מהדקה ה-75 ומעלה. דווקא אחרי ההפסד הכואב למכבי ת"א, זה שאמור היה לשבור את הקבוצה, הם כבר עם רצף של 4 ניצחונות.
ב-6 משחקים (!) העונה הצליחה ב"ש להפוך פיגור לניצחון. 18 ניצחונות, 2 הפסדים בלבד ו-78% הצלחה מדהימים. "כל שבת היא חוויה עבורנו", אמר אלישע לוי, וקלע בול. גם אנחנו איתם בחוויה הזו. חוויה שאם לא תספק לנו בסוף העונה אלופה מרגשת, לפחות תציג בפנינו סגנית גאה, כנראה הכי גאה מזה 11 שנה. שיחקה רע אתמול? עזבו, לא מדברים על זה.
ציון 4 – הליגיונרים – לבלוב מחדש
כולם אומרים: "אף אחד לא מסתדר עם הקור האירופי, עם המנטליות האירופית, עם המקצועניות האירופית, עם האיחוד האירופי...סתם הם הולכים בשביל הכסף, לחמם ישבנים על ספסלים".
אנחנו אומרים: דברים זזים, דברים משתנים. מואנס דאבור כובש גול רביעי ב-4 משחקים בגראהסהופרס ושער ניצחון. גיא לוזון המשיך את העונה הפנטסטית והגדיל את הפער בצמרת הליגה הבלגית. ליאור רפאלוב סגר סוף סוף העונה 90 דקות, אלמוג כהן בישל בליגה הגרמנית השנייה, בן-בסט כבש בצרפת, אבי ריקן כבש בשבוע שעבר בשווייץ ולא תאמינו – בן שהר אפילו פתח בהרכב.
אז לא, אנחנו לא מעצמה וכן, יש לא מעט שנכשלים שם באופן כרוני. אבל אי אפשר להתעלם מהעונה המוצלחת באופן יחסי של הליגיונרים שלנו. זאת אומרת – אפשר. אבל היום פשוט החלטנו שמספיק, שלא נתעלם.
ציון 5 – יותר מזה אנחנו לא צריכים
כולם אומרים: "מה אתם מתלהבים מה-4:5 של הפועל ת"א על אשדוד? ההגנות היו מביכות בערך כמו המשימות ב"זוג המנצח ב-VIP", התפאורה של האיצטדיון העלוב באשדוד היא בעצם סצנה משנות ה-70 בליגה א' וכל המשחק היה חלש. חוץ מהשערים. גם כן שערים...ראיתם את איברהימוביץ'??".
בחודש אדר אנו מצווים להגיד: אנחנו לא צריכים יותר מזה. תנו לנו פעם בשבוע משחק כזה, תתבלו אותו ב-3:3 פסיכי בין מכבי פ"ת לרמה"ש, תוסיפו סיפורי הצלחה מתקתקים העונה כמו בני סכנין ועירוני קריית-שמונה וקצת מתח בתחתית, ובאמת – רק נמלא את פיכם בסוכר עם כמות ה"מושי מושי" שרצה לנו במקלדת.
לתשומת לב קוראינו הקבועים: שבוע הבא נחזור לשחוט, לרמוס, להעליב, לבאס, לתסכל, להתמרמר, להתעצבן, להשפיל, לקטול, לכתוש, להחריב, להפריז ולהכעיס. כי הרי אין דרך אחרת.
או שאולי בעצם יש?
- למעקב, תסכול ומרמור – עמוד הטוויטר של שרון דוידוביץ'
ynet ספורט ברשתות החברתיות:
לא תאמינו מאיפה קלעו את הסל הבא. צפו
רוצים לקחת חלק במופע של הארלם גולובטרוטס? לחצו לפרטים
