איך יודעים שהגיע הזמן לגמילה מחיתולים?

האביב בפתח, חופשת הפסח קרבה, והורים רבים נכנסים לכוננות גמילה מחיתולים. אבל איך יודעים שהילד באמת בשל? האם צריך להזכיר לו ללכת לשירותים? ומה עושים עם הפספוסים? אלי זוהר ניב עושה לכם סדר. כתבה ראשונה בסדרה

עם בוא האביב ישנו נושא אחד עיקרי שמעסיק הורים לילדים בגיל הרך: גמילה מחיתולים. מתי מתחילים? איך יודעים שזה הזמן? איך עושים את זה נכון? מה זה אומר שהילד מוריד לעצמו את החיתול אבל עושה פיפי בכל הבית? וגם - מה עושים אם כבר הורדנו את החיתול כי חשבנו שהגיע הזמן והנה הילד "מפספס" בלי סוף?

לפעמים נדמה לי שהעיסוק בנושא במקומותינו קצת יצא מפרופורציה בשנים האחרונות. ים של מאמרים, כתבות, ספרי ילדים, קלטות, דיעות, גישות ותפיסות, ומול כל אלו הורים מבולבלים ולחוצים שחוששים, חלילה, לטעות.

<<כל החדשות, הטורים, המדריכים והכתבות בעמוד הפייסבוק של ynet הורים>>

עוד כתבות של אלי זוהר ניב בערוץ הורים :

הוא לא רוצה להמשיך בחוג: להכריח או לא?

את רוצה שהוא יהיה אבא מעורב? תשחררי

הילדים של פעם באמת היו יותר מחונכים?

חדר לבד או ביחד: מה עדיף לילדים?

אז הנה אני כאן היום אתכם, מקווה לעשות קצת סדר ולהפוך את כל הסיפור הגדול והדרמטי הזה למשהו מובן, הגיוני ובעיקר פשוט.

1. גמילה היא שלב התפתחותי

בדיוק כמו זחילה, הליכה ודיבור - יום אחד זה קורה. הזאטוט מתחיל לגלות עניין, להודיע שהוא עושה פיפי, ללוות אתכם לשירותים... זה בלבד כבר אומר לנו שמי שקובע כאן את העיתוי הוא הילד. לא אנחנו, לא הגננת ולא הסביבה. יש כאן עניין של בשלות, וזה לגמרי לא תלוי בנו. ואם זה עדיין לא ברור דמיינו לעצמכם הורים שהחליטו שהילד כבר זחל מספיק ושמרגע זה הגיע הזמן שהוא ילך... נראה לכם?

2. גמילה מוקדמת אינה מעידה על כך שהילד גאון

משום מה בחברה שלנו הורים קושרים גמילה להצלחה בחיים. הילד נגמל בגיל צעיר? גאווה גדולה! בהכרח זה מעיד עליו שהוא בעל יכולות גבוהות, אמביציוזי, שועט קדימה לעבר המסלול המהיר להצלחה (אנו חיים בחברה הישגית, כבר אמרנו?).

אז אם הבן של השכנה שעוד לא מלאו לו שנתיים כבר נגמל, ואפילו אם הגננת מציינת בסיפוק (כאילו זו הצלחה אישית שלה) ובליווי נימת תוכחה שכל הילדים בשכבת הגיל של בנכם כבר גמולים מלבד האוצר שלכם, ואתם מרגישים הכי רע בעולם - הזכירו לעצמכם שגמילה היא עניין אישי ופרטי וגם לו זה יקרה. בזמנו.

3. ילדים נגמלים כשהתנאים הפיזיים והרגשיים מבשילים

מה זה אומר בפועל? שהם יכולים לשלוט על הסוגרים (כלומר מבחינים בצורך ומסוגלים להתאפק כמה שניות עד השירותים או הסיר), כשהיכולת השפתית מתפתחת והם מסוגלים לבטא את הצורך במילים, ולא פחות חשוב - כאשר קיימת בשלות רגשית מספקת, המבטיחה שהזאטוט אכן רוצה ומסוגל להיות גדול ולסגל לעצמו התנהגות שכזו.

ואז אנחנו רואים ילד שאומר שהוא צריך פיפי, מוריד חיתול (או מבקש שנוריד לו), הולך לשירותים בהתרגשות ועושה שם את צרכיו. שוב ושוב ושוב.

4. אל תבלבלו בין ה"פרסומות" לבין ה"סרט"

פעמים רבות לפני שהילד באמת מוכן לגמילה מתקיים שלב מקדים בו הוא "מתיידד עם הנושא": מבלה שעות בשירותים, מתיישב וקם, מוריד את מכסה האסלה ומעלה אותו שוב, מוריד את המים, משחק עם נייר הטואלט, מתלווה אליכם (וגם אל חבריו ואחיו) לשירותים וצופה בכם שם בעניין רב ואפילו מסיר את החיתול מדי פעם ומודיע ש"יש לו פיפי". אל תתבלבלו! זה לא אומר בהכרח שהילד מוכן (ולראיה, בפעמים אחרות הוא בהחלט ממשיך ועושה בחיתול בלי בעיה בכלל).

מה זה כן אומר לנו? שהוא שם לב. שהוא קלט שיש כאן משהו מעניין וכרגע הוא מתחיל לחקור אותו מקרוב. השלב הזה הוא ה"פרומו". סוג של משחק מקדים. חשוב מאוד לאפשר אותו אך עדיין להתייחס אליו כאל הפרסומות לפני הסרט.

5. הילד הוא המחליט הבלעדי

לעתים קרובות מדי הורים מחליטים שהגיע הזמן "לגמול את הילד" מהסיבות הלא נכונות: הקיץ הגיע וממילא הילדים מסתובבים ערומים, בדיוק החל "מבצע גמילה" בגן, הילד של החברה הכי טובה (שהוא בדיוק באותו גיל) נגמל זה עתה, תינוק חדש התווסף למשפחה ואנחנו רוצים לתת לו להרגיש גדול...

כאשר הורים מתחילים גמילה מוקדם מדי הם מזמנים לעצמם ולילד שלהם סרט רע ורטוב: תקופה קשה של פספוסים, אכזבות וכעסים. חלקם מתייאשים, מבינים שטעו, רוצים להחזיר את הגלגל אחורה, לחזור לחיתול, ומהר מאוד מבינים שזה כבר לא כל כך פשוט. הם חוששים לבלבל את הילדון, הוא מצידו לא כל כך משתף פעולה - והעסק בצרות.

6. להזכיר או לא להזכיר?

הורים רבים יעידו על כך שלמרות שהם מזכירים לילד שלהם כל הזמן ללכת לשירותים, הוא עדיין מפספס לא מעט. הכיצד?

ובכן, זה לא "למרות", אלא יותר "בגלל". מה שלמעשה קורה כאן הוא העברת מסר כפול ומבלבל של ההורים. איפה נמצאת האחריות? אצל מי? אצל הילד או אצל ההורה? כל עוד ההורה שולט ביד רמה על התהליך, עומד על המשמר, מתזכר, משדל את הילד לבדוק אולי בכל זאת יש פיפי - הילד לא מרגיש שזה בכלל שלו. השריר החשוב הזה של האחריות, הבחירה - מתי לעשות ומתי לא (ואיפה), השליטה על כל העסק - נמצאת במצב לגמרי לא פעיל ולא מתפתח. אז מה הפלא שהוא לא עומד במשימה?

אז מה כן עושים? במקום להזכיר היו קשובים וזמינים לרגע בו זה יבוא מהצד שלו.

7. איך להגיב כשיש פספוסים

חשוב לזכור: בכל למידה יש גם רגרסיה. זה טבעי ונורמלי. במידה וזה קורה "אחת ל..." זה לא אומר שהתהליך כשל. התייחסו לזה בענייניות, הרגיעו את הילד אם הוא נבהל, אמרו לו שזה קורה ושזה בסדר ועברו הלאה. אם זה קורה לעתים קרובות מדי, אם הוא בכלל לא שם לב וממשיך בעיסוקיו כאילו כלום, זה סימן עבורכם שהוא עדיין לא שם. הוא עדיין לא בתהליך.

8. מורידים חיתול בבית - מורידים חיתול בגן

אם החלטתם שהילד בשל לגמילה והתחלתם בתהליך, חשוב ליישר קו גם עם הגן בעניין. לידע את הגננת והצוות ולבקש מהם לשתף פעולה - שוב, מהמקום של המסר האחיד והברור שאנחנו רוצים להעביר לילד שלנו. אם הוא גדול ומסוגל, הוא כזה בכל מקום.

9. גמילה של יום היא לא גמילה של לילה

גם כשילד יכול להתמודד עם גמילה במהלך היום, זה עדיין לא אומר שהוא בשל גם לגמילה בלילה. מדובר כאן בשני מנגנונים שונים במוח שהאחד מתפתח מהר יותר מהשני. זה בסדר גמור להיות ללא חיתול ביום ועדיין עם חיתול בלילה למשך תקופה נוספת. לאחר רצף של כמה בקרים בהם הפשושון קם עם חיתול יבש, אפשר להתקדם גם בחזית הזו (כלומר להיפרד גם מחיתול הלילה).

10. גמילה קולקטיבית בגן

ישנם גנים בהם הגננת מקיימת "מבצע גמילה": כל הילדים פוצחים בגמילה משותפת בקבוצת הגיל הרלוונטית. האם זה טוב או לא?

זה, כמובן, טוב לכל אותם ילדים שממילא נמצאים שנייה אחת לפני, ורק צריכים "פוש" קטן ואחרון.

את זה יעשה האפקט הקבוצתי, יעודד וידחוף קדימה עד לגמילה מלאה. אבל זה הרבה פחות טוב לאלו שעדיין לא שם, שנורא יתאכזבו מעצמם כשלא יעמדו בתו התקן הקבוצתי, ואולי אף יתבלבלו יותר וילכו אחורה בתהליך.

אני מודה שבאופן אישי אני לא מאוד אוהבת את רעיון הגמילה הקולקטיבית. קצת קשה לי עם לחץ חברתי במקום שאין עדיין יכולת.

11. רצוי לא להתחיל גמילה בתקופה של שינויים

אם אתם לקראת מעבר דירה, תינוק הצטרף למשפחה, הילד התחיל מסגרת חינוכית חדשה וכו' - לא מומלץ להתחיל בתהליך גמילה. כל שינוי כזה דורש אנרגיה והתארגנות מחדש וקשה יהיה לזאטוט להתמודד עם כל השינויים בו-זמנית בשתי החזיתות. פרה-פרה. חכו עד שהמצב יתאזן שוב ואז תתחילו.