שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    "רק כשחקן מסתכלים עליי כאתיופי"

    בבתי הספר למשחק ולתסריטאות כמעט לא פוגשים אותם, וגם המעטים שהצליחו להתברג בתעשייה מתקשים למצוא עבודה: הנוכחות של בני העדה האתיופית בסדרות ישראליות כמעט אפסית. "אנחנו נותנים להם לזכות במלכת היופי ובאח הגדול, ובדיוק שם מסתיימת הליברליות הישראלית", אומר התסריטאי רן שריג

    אמוס איינו הוא ממש לא אחד שנוהג להתלונן על קיפוח. מבחינתו, אין לו שום סיבה לעשות זאת. "גדלתי כשווה בין שווים - אף פעם לא הרגשתי שאנשים סביבי הסתכלו עליי דרך התגית הזו של אתיופי. לא בצבא, לא בתיכון", הוא אומר. אבל איינו כנראה בחר במקצוע הלא נכון, כי הכל השתנה כשנכנס לתחום המשחק. "פתאום זה מה שאתה - אתיופי. יש עליך חותמת ברורה, ואתה כבר לא יכול לשחק כל תפקיד. למה? למה שלא אגלם עורך דין, או קצין בצבא, או רואה חשבון? כואב לי שבתחום הזה שום דבר לא מתפתח ומשתנה. האפשרות הזו פשוט לא קיימת".

     

    זה לא שהוא לא מצליח להשיג שום תפקיד. בימים אלה הוא מככב על מסכי הקולנוע בסרט הזומבים "בשר תותחים", שם הוא מגלם את אחד התפקידים הראשיים. בעבר סימן וי גם על הטלוויזיה המסחרית, עם תפקיד קטן אך מכובד ב"אחד העם 101" ששודרה ברשת. אבל איינו ושחקנים אחרים בני הקהילה האתיופית מסכימים על עובדה בסיסית אחת, שקשה מאוד להתווכח איתה: הם שייכים לעדה שנוכחותה בסדרות הדרמה הישראליות זניחה עד אפסית.

     

    זה לא באמת מפתיע, כשחושבים על זה: במדינה שבה הטלוויזיה העלילתית נשענת גם היום על יסודות שהניחו כאן סרטי בורקס, נדיר מאוד שדמות נכתבת ללא כל רקע עדתי. הבעיה היא שהרקע העדתי הזה תחום בדרך כלל לספקטרום שבין מרוקאי לפולני, ושחקנים ממוצא אתיופי מרגישים לא פעם שהאפשרויות שלהם מוגבלות, אולי אפילו בלתי קיימות. או כמו שמנסח זאת באופן מדויק וכואב התסריטאי רן שריג: "מרוקאי יכול לשחק אשכנזי. אתיופי לא יכול להסתיר את האתיופיות שלו".

     

    אמוס איינו ב"אחד העם 101" (צילום:ינאי יחיאל) (צילום:ינאי יחיאל)
    אמוס איינו ב"אחד העם 101"(צילום:ינאי יחיאל)
     

    מלבד "אחד העם 101", שם מדובר היה בדמות מינורית של עובד תחזוקה בבניין, מבין שלל הסדרות שעלו כאן בשנים האחרונות, בכבלים, בלוויין ובערוצים המסחריים, זכורות בעיקר שתיים שבהן הגדילו לעשות וליהקו שחקן ממוצא אתיופי לתפקיד מרכזי: סדרת המשטרה "המיוחדת" של רשת, שם כיכבה אסתר רדא, ו"המשרד" של yes, שבה הופיע יוסי וואסה. ואם תשאלו את עוזי וייל, התסריטאי שעומד מאחורי השנייה מביניהן, הוא יסביר שאולי השורשים להדרה הזו מהמסך נטועים באמת כבר בשלב הכתיבה.

     

    "כותבים ויוצרים נוטים להישען על העולם הפנימי שלהם", הוא אומר. "תמיד ישנו חשש מכתיבה על דברים שאתה לא מבין בהם, לפחות לא דרך ניסיון אישי. כותב אתיופי יוכל לכתוב טוב יותר לשחקנים אתיופים". במקרה שלו, התעוזה הגיעה דווקא בזכות הליהוק. "ידעתי שיש לי שחקן שאני יכול לסמוך עליו, אז לא כל כך פחדתי", הוא מסביר. "היה ברור שלאן שלא נלך, הוא יעשה את זה טוב - ואם זה לא יהיה נכון, הוא יתקן אותי". וואסה עצמו מודה שהופתע מכך שוייל העז לכתוב דמות של אתיופי. "כשכותב כמוהו רואה את הנוף הישראלי ומכניס אותנו לתוכו, זה משמח", הוא אומר.

     

    ההפתעה של וואסה מובנת: מעטים הכותבים שמזהים את החלק הזה בנוף הישראלי ומחדירים אותו לפריים טיים. "התחושה שלי היא שאם תהיה בישראל סדרה על רופאים - המקסימום שיתנו לשחקן אתיופי, זה לגלם אח", אומר רן שריג. "האתיופי, נכון לעכשיו, הוא 'אחר המחמד' של הישראליות. מה זה אומר? שאנחנו ניתן לו לזכות בתואר מלכת היופי וב'אח הגדול', ובדיוק שם תסתיים הליברליות הישראלית".

     

    לוהק לתפקיד רופא. יוסי וואסה (צילום: איתן ברנט) (צילום: איתן ברנט)
    לוהק לתפקיד רופא. יוסי וואסה(צילום: איתן ברנט)

    שריג ככל הנראה יופתע לשמוע שאותו וואסה מדווח כעת שלוהק לסדרה חדשה - ולתפקיד של, ניחשתם נכון, רופא. "זה עדיין בחיתולים, אבל כן", הוא מאשר. "באתי לאודישן הזה עם מינימום ציפיות. למה? לא יודע. אבל העובדה היא שקיבלתי את התפקיד. אולי זה סימן שמשהו מתחיל לזוז כאן".

     

    לוייל יש הסבר: "הכל תלוי בסוג הדמות. אם זו דמות מורכבת, שיש לה עבר והקשר חברתי - אז כן, צריך להתייחס לשאלה מה עבר על הרופא עד שנהיה רופא, וכאן המוצא האתיופי חייב לבוא לידי ביטוי, אם הוא שם. אבל אם זו סתם דמות של רופא, שבא לעשות ניתוח וללכת, וממילא אתה לא שואל את עצמך מאיפה הוא בא ולמה, אז הוא יכול בהחלט להיות אתיופי, בלי שום צורך להסביר שום דבר. הכל שאלה של עומק הדמות". ייתכן מאוד שההסבר הזה קולע במדויק גם לסיטואציה הנוכחית: וואסה כבר ממהר להבהיר שלא מדובר בתפקיד קבוע באותה סדרה.

     

    התקדמות כלשהי, מדומה או לא, נעשית לאט מאוד - ועל כל שני צעדים קדימה ישנו גם אחד לכיוון ההפוך. כי הטלוויזיה, גם כשהיא מפנה אל בני הקהילה האתיופית את אור הזרקורים, לפעמים עושה זאת תוך הנצחת סטריאוטיפים ולא ניפוצם. דוגמה מובהקת ניתן למצוא בסיפורה של נצנת זננך מקונן בת ה-25, שמשחקת בקאמרי והבימה. בעבר הוזמנה לאודישן לתוכנית "יצאת צדיק" של חיים הכט, שם חיפשו שחקנית אתיופית שתגלם בחורה תמימה שמסתובבת בחנות בכיכר המדינה וסופגת עלבונות מהמוכרת - זאת במטרה לבחון את תגובות העוברים והשבים. או במילים אחרות: לבדוק עד כמה החברה שלנו מוכנה לספוג גזענות בוטה.

     

    "לא אתיופית טיפוסית". נצנת זננך מקונן ושותפה ל"זגורי אימפריה", עוז זהבי ()
    "לא אתיופית טיפוסית". נצנת זננך מקונן ושותפה ל"זגורי אימפריה", עוז זהבי

    "כשהגעתי לאודישן נזכרתי בכל אותן פעמים שעברתי סיטואציה דומה, וזה הוציא ממני משחק מכל הלב", היא משחזרת "הבוחנות בכו מהתרגשות ואמרו לי: רואים שזה קרה לך'. למחרת התקשרה אלי המפיקה ואמרה לי 'נצנת, את שחקנית מדהימה - אבל לא קיבלת את התפקיד'. עניתי לה, 'אפשר לשאול למה?', והיא השיבה: 'את לא אתיופית טיפוסית'".

     

    איך הגבת?

     

    "הייתי בהלם של החיים. הדבר הכי מצחיק פה הוא שזו תוכנית שבעצם ביקשה לבדוק את הגזענות בחברה, והם בעצמם צריכים לקבל שיעור בסובלנות. מה זה אתיופית טיפוסית? לא הייתי מסכנה מספיק, כמו שרוצים לצייר את האתיופים? נולדתי באדיס אבבה, אני שחורה ומדברת אמהרית, זה לא מספיק אתיופי בשבילם?".

     

    "עיסוק שמצריך גב כלכלי"

    השנה האחרונה הציבה את בני העדה האתיופית תחת אור הזרקורים בשתי הזדמנויות בולטות: לפני כשנה טיטי איינאו נבחרה למלכת היופי, וחצי שנה אחר כך זכתה טהוניה רובל בגמר "האח הגדול". אבל מציאות (או ריאליטי) ודרמה לחוד, ובכל הנוגע לתחום המשחק - הנוכחות של בני העדה מינורית, ולא רק על המסך. בבית הספר למשחק של יורם לוינשטיין, לשם המחשה, נבחנו עד היום רק ארבע שחקניות אתיופיות. שתיים מהן התקבלו וגם סיימו - אביבה נגוסה ואושרת אינגדשט. שתיהן, אגב, עובדות בתיאטרון, אבל עדיין לא זכו לתפקידים משמעותיים בטלוויזיה.

     

    המצב דומה גם בבית הספר למשחק בבאר שבע. שמונה שנים הוא פועל, ולדברי המנהל שמוליק יפרח - מעולם לא הגיע להיבחן שחקן ממוצא אתיופי. גם אל חוגי התסריטאות הם לא ממהרים: במכללת ספיר, מתוך 120 תלמידים בחוג לטלוויזיה וקולנוע - ישנה רק סטודנטית אחת ממוצא אתיופי. מבית הספר סם שפיגל יצאה רק בוגרת אתיופית אחת, וכרגע אין עוד באופק.

     

    המספרים הללו נמוכים גם אם מתחשבים בחלקה היחסי של העדה האתיופית באוכלוסיה: על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לשנת 2013 היו בישראל יותר מ-130 אלף בני אדם ממוצא אתיופי - כאחוז וחצי מכלל האוכלוסיה. אפשר לתלות את הדבר בלא מעט סיבות: אחת היא המרחק הפיזי והגיאוגרפי של רבים מבני הקהילה האתיופית ממרכז העשייה הטלוויזיונית - רק כחצי אחוז מתושבי תל אביב הם יוצאי אתיופיה, ואי אפשר להתעלם גם מהרקע הסוציו-אקונומי שאליו נולדים רבים מהעולים.

     

    "אם אתה רוצה לעבוד כתסריטאי, אתה צריך גב כלכלי, כי יש הרבה חודשים מתים שאין בהם עבודה", אומר יוצר אתיופי שהעדיף להישאר בעילום שם, "ומה לעשות שאין הרבה אתיופים שיכולים להרשות את זה לעצמם".

    "המיוחדת". אחת הסדרות היחידות שליהקה לתפקיד ראשי (צילום: ינאי יחיאל) (צילום: ינאי יחיאל)
    "המיוחדת". אחת הסדרות היחידות שליהקה לתפקיד ראשי(צילום: ינאי יחיאל)
     

    "היו לי שתי תלמידות אתיופיות במכללת ספיר", מספר שריג, "אחת מהן כתבה על האתיופיות שלה, והשנייה בכלל לא הזכירה את זה. היא כתבה רק על הפנטזיות שלה וסיפורים רחוקים ממי שהיא. מי אתה חושב שנשארה? ודאי שהכותבת האותנטית. אני לא יכול לספר את הסיפור שלה. אני לא מריח את האינג'רה בכלל. זה בדיוק כמו שאני יכול לכתוב באנגלית, אבל לא באמריקאית".

     

    כל זה מחזיר אותנו לנקודת המוצא - כשהשחקנים האתיופים כבר מצליחים להתגבר על הקשיים ומסיימים את לימודי המשחק, האפשרויות שלהם מוגבלות. מוגבלות מאוד. סוכנת השחקנים זוהר יעקובסון, שמייצגת בין היתר את יהודה לוי, אורנה בנאי, שני כהן ועוד רבים, מספרת כי השחקנים בני העדה האתיופית שחתומים אצלה בסוכנות לא זוכים ליותר מדי הצעות לאודישנים, בלשון המעטה. "את נצנת זננך מקונן מזמינים פה ושם, אבל לומר לך שהרבה? ממש לא. וגם כשכבר מזמינים, אתה יכול להבין לבד שזה לא לתפקיד הרופאה הצעירה".

     

    "בטלוויזיה יש מין תבנית כזאת - אתיופי ישחק אתיופי", אומרת זננך מקונן. "בוא נגיד שעד התפקיד האחרון שעשיתי, קיבלתי הצעות לגלם אתיופית בלבד". התפקיד שאליו היא מתכוונת הוא בסדרה החדשה שתעלה בקרוב ב-HOT, "זגורי אימפריה", בה היא מתארחת כמאהבת של עוז זהבי. "זה מצחיק, אבל זו הפעם הראשונה שהתנשקתי בתפקיד", היא מודה.

     

    "אפשר לספור את ההזמנות לאודישנים בשנה על יד אחת", אומר אמוס איינו בן ה-32. "מתחננים אלי לגשת להפקות ריאליטי, אבל כשזה נוגע לדרמה בטלוויזיה, מזמינים אותי רק לתפקידים של אתיופים ועובדים זרים. ואז, כשאני כבר מגיע לאודישן, אומרים לי שאני 'לא אתיופי טיפוסי'. אני כבר די מיואש מהטלוויזיה".

     

    התסריטאי דניאל לפין, שיצר את הסדרה "החיים זה לא הכל", חושב שליהוק שחקן אתיופי לתפקיד נטול כל קשר למוצא שלו הוא בלתי אפשרי, לפחות נכון להיום. "אם אתה שואל אותי האם הייתי יכול ללהק שחקן אתיופי לתפקיד של אבי קושניר ב'החיים זה לא הכל' - אענה לך שזאת שאלה מצחיקה, שדורשת תשובה שאני לא רוצה להגיד אותה. ודאי שלא, הרי אנחנו חברה גזענית וחשוכה. כשנגיע ליום שבו נהיה עיוורי צבעים, זה יהיה אושר גדול מאוד. אבל בוא נגיד ככה - כרגע, מי שיכתוב סדרה על אתיופים יעשה שירות טוב מאוד".

     

    אתה חושב שישדרו את זה בפריים טיים?

     

    "בטח. אין לי ספק שהזכייניות יאשרו את זה, לפחות אם זה יהיה כתוב טוב. הדבר היחיד שיכול להפריע הוא שבדרך כלל לתפקידים ראשיים רוצים שחקנים מוכרים, ובמקרה כזה זו יכולה להיות בעיה".

     

    שריג, שחתום לצד אדיר מילר על "רמזור", חולק על דעתו: "אין סיכוי שכזה דבר יקרה. הפריים טיים הישראלי מורכב כל כולו מהשד העדתי. אם ב'דייט בחשכה' בחור ממשש בחורה ומזהה שיער מקורזל, ואז שואל אותה בחשש: 'את אתיופית?', אתה יכול להבין איפה אנחנו חיים".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: איתן ברנט
    יוסי וואסה. ליהוק יוצא דופן
    צילום: איתן ברנט
    לאתר ההטבות
    מומלצים