שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    בין אהבה לאובדן: השירים הגנוזים של עמיחי

    לכבוד פסטיבל הסופרים נחשפים לראשונה שירים של יהודה עמיחי שלא פורסמו מעולם, ומגלים פן חדש אצל המשורר, הנוגע להתמודדות עם סוף החיים. בואו לקרוא ולהתרגש

    לכבוד פסטיבל הסופרים הבינלאומי המתקרב, שייערך במאי הקרוב במשכנות שאננים בירושלים ויציג מחווה למשורר יהודה עמיחי, נחשפים כאן ב-ynet לראשונה טיוטות של שבעה שירים מאת המשורר חתן פרס ישראל, שנותרו בעזבונו:

     

    1

    חֲפִירוֹת אַרְכֵאוֹלוֹגִיּוֹת מִתְּקוּפָה כַּלְקוֹלִיתִית

    לֹא רָחוֹק מִבֵּית קְבָרוֹת

    לְמֵתִים מוֹדֶרְנִיִּים.

    וּכְמוֹ אָדָם שֶמְּקַבֵּל בְּגִיל חֲמִשִּים

    מַה שֶקִּוָּה לְקַבֵּל בְּגִיל צָעִיר

    צֶמַח דִּירָתִי פִּתְאוֹם

    הָפַךְ לִהְיוֹת עֵץ.

    הוֹפֵךְ הַחֶדֶר לְחָצֵר,

    עֲצִיצִים הוֹפְכִים אֶת הַחֶדֶר לְג'וּנְגֶּל,

    כִּסֵּא בַּשָּׂדֶה הוֹפֵךְ אֶת הָעוֹלָם לְחֶדֶר.

    הַוִּילוֹן הוּא מִפְרָשׂ שֶבּוֹ

    רוֹצִים לִנְסֹעַ הַחוּצָה

    וְהַחוּץ רוֹצֶה לִנְסֹעַ פְּנִימָה

    מִתְנַפֵּחַ לַשָּוְא.

     

     

    רוך וקושי, פשטות ועומק

    יהודה עמיחי, שנולד תחת השם לודוויג פפויפר, הוא אחד מהמשוררים החשובים ביותר שפעלו כאן במאה ה-20, והמשורר העברי המוכר ביותר בעולם. יצירתו של עמיחי, שכוללת מלבד שירה גם מחזות, סיפורים וספרי ילדים - נגעה בלבבות קוראים רבים במהלך העשורים האחרונים, והשפיעה על יוצרים רבים.

     

    2

    מִי יְיַצֵּג אוֹתְךָ

    בַּמְּקוֹמוֹת שֶלֹּא תּוּכַל לָבוֹא שָמָּה

    וּמִי יִשָּׂא אֶת דְּבָרְךָ

    וּמִי יַסְבִּיר אוֹתְךָ וְאֶת מַעֲשֶׂיךָ

    כְּשֶהֶסְבֵּר וְלַיְלָה וְיוֹם לֹא יִהְיוּ

    וְהַמִּלִּים יִהְיוּ גֶּשֶם יוֹרֵד, יוֹרֶה,

    אוֹ קְפִיצִים שֶל מִזְרָן,

    קְפִיצִים בְּלִי תַּפְקִיד

    מְשֻחְרָרִים.

    אַתָּה לֹא צָרִיךְ לָלֶכֶת

    אַתָּה יָכֹל לָשֶבֶת כְּמוֹ בַּקּוֹלְנוֹעַ.

    הַבַּיִת שֶיָּשַבְתִּי בּוֹ מִתְרַחֵק

    הָאוֹר הֻשְאַר דָּלוּק בַּחַלּוֹן לְמַעַן

    לֹא יִשְמְעוּ וְרַק יִירָאוּ.

     

    יהודה עמיחי. אצלו הבית תמיד קרוב (באדיבות חנה עמיחי) (באדיבות חנה עמיחי)
    יהודה עמיחי. אצלו הבית תמיד קרוב(באדיבות חנה עמיחי)
     

    אך השירה של עמיחי, אותה שירה קרובה, ברורה, אינטימית ומתוחכמת - היא זו שקנתה לו תהילת נצח. עשרות ספריו תורגמו ל-39 שפות, וארכיונו הספרותי הופקד למחקר באוניברסיטת ייל, במחלקה לשירה עולמית.

     

    מבינינו, אין אחד שלא נחקקה בלבו שורה משיר של עמיחי. לכבוד 90 שנה לציון הולדתו, ובמסגרת פסטיבל הסופרים הבינלאומי 2014, זוהי הזדמנות נאותה להחזיר את עמיחי, ואת שירתו, ללב התודעה הספרותית המקומית. אז מה מספרים לנו השירים הגנוזים שהשאיר אחריו, ואיזה יוצר עולה מהם? איפה טמון סוד קסמו האמיתי של האדם שהפך את החיים לשירים, ואת השירים לחיים?

     

    3

    רַצְנוֹ יַחְדָּו מְעַט, פָּנַי לְיַד פָּנַיִךְ

    כְּרָצִים בְּמֵרוֹץ שְלִיחִים

    מַחְלִיף עִם מֻחְלָף יַחְדָּו

    אַחַר כָּךְ מָסַרְתִּי לָךְ וְנִשְאַרְתִּי מִתְנַשֵּם.

     

    "בעבור רבים בעולם, ובקרב הציבור הישראלי, שירת עמיחי היא הבית", מבארת בלהה בן-אליהו, מרצה לספרות. "עמיחי הוא משורר שמוקרא ומושר אז וגם היום - על ידי קהל מאוד רחב, ושירתו עודנה פועמת ורלוונטית. שירת עמיחי מצליחה להקסים מעגל רחב של קוראים. אפשר היה לחשוב שמשורר, אולי תובעני פחות, יכול להגיע לרבים - אבל עמיחי הוא מאוד תובעני, אך למרות זאת - יש בשירה שלו נס הצירוף של הפשטות והעומק באותה שעה עצמה".

     

    מה אנחנו יודעים על תפיסת החיים של עמיחי כמשורר?

     

    "עמיחי רואה את מעשה השיר כמורכב, ומקור הנס של השירה שלו, הוא לא תמיד לפצח אותה, אלא להביא את המורכבות הזאת אל השיר במבנה פשוט, כביכול.

     

    יהודה עמיחי בצעירותו. המשורר הלאומי בעל כורחו (באדיבות חנה עמיחי) (באדיבות חנה עמיחי)
    יהודה עמיחי בצעירותו. המשורר הלאומי בעל כורחו
     

    "ערב פסח מזכיר לי שיר של עמיחי שאני אוהבת מאוד ונקרא, 'ניסים'. עמיחי כותב שאפילו מי שעבר את בקיעת ים סוף, רואה רק את הגב המזיע של ההולך לפניו. הוא מדבר על הנס, בעוד הוא מתרחק, לכאורה, מהחומרים הגדולים. עמיחי הוא הנס השירי של היום-יום. הוא המשורר של ערב החג, ושל אסרו חג. הוא לא המשורר של החג. הוא כותב על החולין שליד הקודש".

     

    בין חול לקודש, בין פתוח לסגור

    עמיחי נחשב למשורר שהשפיע באופן מובהק על השירה העברית, על חילון התכנים שבה, ושינה את פניה לחלוטין. יש לו כבוד שירי, הנכתב על ידי מטאפורות מדויקות, לרגע החול שקודם לרגע הקודש.

     

    4

    וּבִכְאֵבִים גְּדוֹלִים

    אֲנִי יוֹדֵעַ עַכְשָו שֶיֵּש

    שְנֵי מִינֵי זְמַן:

    הַזְּמַן הַמִּסְתּוֹבֵב הַחוֹזֵר

    וְהַזְּמַן הַזּוֹרֵם וְהוֹלֵךְ.

     

    "שיר נוסף שמדבר על חג הפסח, הוא שיר מוקדם בשם 'אבי בערב פסח'. השיר מבוסס על תיאור בדיקת חמץ - שבו, למעשה, מחפשים את הדבר שהחבאנו מעצמנו. עמיחי כותב: 'כך לחיות...במאים של עצמנו באמונה שלמה, כמעט ולא נהיה לבטלה'. הוא לוקח את ההלכה הזאת, ועושה ממנה משל קיומי. זה מאוד עמיחי. החוויה של החג מכוננת בתוכה זיכרון מחוויה של בן ושל אב - עולם שירי שמאוד נוכח בשירתו כולה - שהוא בעצם מקור למחשבה קיומית על העולם. הוא מדבר על ביעור החמץ של עצמנו, ושל היחס בין המציאות לשקר, כמו היחס שבין הרמאי לחיים. 

     

    מדוע לדעתך שירת עמיחי זכתה להצלחה כה רבה?

     

    "ההוויה השירית שלו כתובה מתוך החווויה הפרטית, והנס שלה הוא שהיא אינה מגיעה מתוך יומרה גדולה. באמת במסגרת פסטיבל הסופרים הבינלאומי, הרב-לשוני, מעניין מאוד להציב במרכז שוב את עמיחי, שהוא משורר מאוד נקרא וידוע ברחבי העולם. משהו בערוב הזה של יוצרים מארצות אחרות, לבין הלשוניות הכל כך עברית, ירושלמית שלו, בהחלט מתיישב יפה יחד. עמיחי נותן המון כבוד לקטן. שיר שלו שאני אוהבת במיוחד, 'לא כברוש', מדבר בדיוק על זה. הדובר בו אומר שאבוא לא כברוש, לא כולי ולא בבת אחת - מכיוון שאצלו הריבוי יבוא באופן אחר. לא כמו ברוש, אלא 'כדשא, באלפי יציאות זעירות ירוקות'.

     

    "יש לו חוויה של מי שמוסתר, אבל מצד שני - זה שאתה מוסתר זה לא אומר שאתה לא מאוד נוכח וקיים. השיר הזה, על כלל הבתים שלו - מייצג את חוויית הקריאה בשירת עמיחי. הוא לא משורר לטקס. הוא משורר שבא, כמו שכתב, 'מעננים רבים'. הוא מחלחל כל הזמן, ולקרוא בו זה בסיסי כמו לשתות מים. מים הם הרי יותר חשובים מיין".

     

    אהבה. ללא הקלישאה

     

    5

    בֵּית אוֹהֲבִים

    בַּיִת מָלֵא אוֹרוֹת

    חָבוּי בְּגַן בָּאֲפֵלָה הַגְּדוֹלָה.

    אִם יִהְיֶה לָנוּ מַזָּל

    יִתְמוֹטֵט הַבַּיִת וְהָאוֹר יְשֻחְרַר

    לְכָל הָעוֹלָם.

     

    השירים הגנוזים שמפורסמים בכתבה זו, הם למעשה טיוטות, סקיצות, שהשאיר עמיחי במגירותיו - וכך גם צריך להתייחס אליהם. אלו פרגמנטים שחוברו יחדיו באופן בלתי כרונולוגי, ולא מתפקדים כמחזור, ומכאן שאין לדעת בדיוק מתי נכתבו, ובאיזה שלב בחייו של היוצר.

     

    איזה משורר ניתן לזהות מתוך השירים הגנוזים?

     

    "בשיר השביעי, למשל, במשפט 'אהובתי מודדת שמלה כחולה', עולה זימון של מרחבים אינטימיים שמוכרים משירת עמיחי. יש את הדובר והבן, ויש את הדובר והאהובה. בשיר הזה הוא זימן את שני המרחבים גם יחד, באמצעות סיטואציה מאוד קונקרטית. אותו הדובר מתבונן באישה שהוא אוהב, כשהיא מודדת שמלה מול המראה. בהמשך הוא מגלה במראה גם את עצמו. מכאן עולה הקונקרטיות של המבט שלו - כי בפניו נפגשים 'אבי ובני'. הדומות הזאת קיימת אלו, וזה מקסים שהוא יכול לראות בו בעת את הדומות שלו, ואת האהובה.

     

    יהודה עמיחי. אצלו הפגישה היא תמיד להרף עין  (צילום:ארכיון ידיעות אחרונות) (צילום:ארכיון ידיעות אחרונות)
    יהודה עמיחי. אצלו הפגישה היא תמיד להרף עין

    "גם כאן, כמו בשירים רבים אחרים, הפגישה בין הדמויות בשיר היא רק להרף עין. היא תמיד לזמן קצר. סיום השיר רומז על האובדן שבחוויה. על כך שהפגישות האלו, הרגשיות, האינטימיות, הן תמיד קצרות אצלו. יש אצלו ידיעה תמידית שהפגישה היא לא לנצח. היא תמיד רגע שמוקף, כמו אי, באלפי רגעים אחרים. מדובר כאן על הנס של האינטימיות, ועל הכוח של האהבה ושל ההתבוננות באהובה לחשוף את העצמי האמיתי של הדובר. לא סתם הפגישה הזאת מאוד יקרה ללב הדובר בשיר. עמיחי כתב בשיר מוקדם: 'אין נצח גדול מדלת שכתוב עליה סגור'. הרגע אמנם חולף, אבל הזיכרון, הסערה - נשארים".

     

    6

    כְּבָר יוֹדֵעַ אֲנִי שֶאֲנִי צַיָּד

    וְנִצּוֹד בְּגוּף אֶחָד

    וּשְנֵיהֶם עֲיֵפִים וְקִצְרֵי נְשִימָה

    עַד שֶיַּגִּיעוּ לְשָלוֹם בֵּינֵיהֶם

    כַּמָּה זְמַן יַעֲבֹר...

    וְאַתְּ אֲהוּבָתִי

    שֶרָאִית אוֹתִי חַי בַּחֲרָדָה לֵילוֹת

    רְאִי עַכְשָו אֶת עֵמֶק הַמַּצְלֵבָה

    כְּפִי שֶרָאִיתִי אוֹתוֹ בְּיַלְדוּתִי

    כְּשֶלֹּא נוֹלַדְתְּ עֲדַיִן.

     

     

    אי אפשר לדבר על שירת עמיחי, וכן על השירים הגנוזים האלו, ללא המושג הנוכח כל כך בשירתו: האהבה. האהבה אצל עמיחי אינה גל ששוטף את העולם, אלא מתחילת תמיד מרגע קונקרטי, שהופך לחוויה אישית וקיומית - שמצליחה לדבר לקוראים רבים.

     

    "השיר השלישי, 'רצנו יחדיו מעט', מציג שני אנשים שהולכים יחדיו, ומהניסוח שלו עולה קונוטציה קשה שמזכירה את העקדה התנ"כית", טוענת בן-אליהו. אבל המתח הזה הוא תמיד - במעט. שוב, בהרף עין. אך יחד עם זאת המתח הזה נכנס למטאפורה אחת: 'מירוץ שליחים'. יש כאן חוויה של העברה ושל מסירה. סוף השיר, 'ונשארתי מתנשם' - מדגיש את העניין כי הפגישה לא מסתיימת באמת ברגע שהיא מסתיימת. המתנשם הזה, הוא בדיוק רגע הסערה שנשאר בדובר. אותם כאבים ואובדנים של אהבה, הם המקור לידיעה. בדרך כלל אצל עמיחי, אל מול האובדן עומדת האהבה".

     

    הבית הוא קרוב

    השיר הראשון מתוך הגנוזים, מדבר על חפירות אריכאולוגיות. "עמיחי מדבר כאן על מישורים שונים של זמן. על אז, ועל העכשיו", אומרת בן-אליהו. "מהשיר הזה עולה גם הומור חכם ומצחיק, שמוכר משירת עמיחי. אצל עמיחי הבית הוא תמיד קרוב. המרחב הפנימי אל מול החוץ - זה סיפור גדול אצלו. בהרבה שירים, כמו בשיר הזה, הוא מתגלה כמשורר של הבית. מה שאדם צריך, טוען עמיחי, בשביל אושרו שלו, זה להיות בבית - והרבה פעמים. השירים שלו מתפקדים כמעין הזמנה פנימה. הזמנה לאהבה. ובבית מתקיימים הדברים הפשוטים, אך הקדושים. כמו במשפט משיר אחר, 'ליד מיטתי משק כנפי עיתון. אין מלאכים אחרים". לעתים הפתיחה של הבית נחוות כאיום. יש איזה רצון שהבית יישאר סגור. שתהיה הפרדה בין הערבול של הפנים והחוץ.

     

    7

    אֲהוּבָתִי מוֹדֶדֶת שִׂמְלָה כְּחֻלָּה.

    כְּשֶהִיא הוֹלֶכֶת לְפָנַי אֲנִי

    רוֹאֶה אֶת עַצְמִי בָּרְאִי:

    בְּפָנַי נִפְגָּשִים אָבִי וּבְנִי.

    אֲנִי מְקוֹם מִפְגָּשָם לִזְמַן קָצָר

    אַחַר כָּךְ פָּנַי יֵלְכוּ שוּב וְדוֹמִים

    לַדְּבָרִים הַנּוֹרָאִים

    שֶהֵם מֵעֵבֶר לְאָבִי

    וּמֵעֵבֶר לִפְנֵי בְּנִי.

     

    "דווקא בשיר החמישי ניתן לראות את הערבול הזה, 'בית אוהבים, בית מלא אורות'. כשהבית מתמוטט - האור ישוחרר. האפשרות של הפתיחה, של השחרור, נוגדת כאן שירים אחרים שבהם הסגור הוא כהגנה. בספרו האחרון 'פתוח סגור פתוח' עולה משירים רבים הרעיון לגדר את הטוב והאינטימי, לבין הכוח הגדול והאור הגדול. לכן הערבול הזה הוא מפתיע. אולי זאת חלק מהמורכבות של עמיחי - מצד אחד האינטימיות שמתקיימת בבית, בחדר, ומצד שני המטאפיזיות. הרי אצל עמיחי הווילון הוא מפרש. החוץ תמיד רוצה לנסוע פנימה, והאובייקטים הופכים לציוריים. יחד עם זאת הוא כתב גם שירים רבים על מסעותיו בעולם. תמיד ישנה תנועה רחוקה בתוך המרחב הפנימי".

     

    באיזה שיר את מזהה משהו שאולי לא ראינו בשירתו בעבר?

     

    "השיר שהכי הפתיע אותי מכלל השירים האלו, הוא השיר השני

    שפותח במילים, 'מי ייצג אותך'. השיר הזה מדבר על סוף החיים. בדרך כלל עמיחי, בשירתו, עסק בחיים עצמם, ולא על מה שקורה אחריהם. כאן יש עיסוק בזמנים שאחרי הזמנים, וגם תהייה של הדובר על כוחן של מילים. עמיחי הרי היה משורר ויוצר פורה מאוד. הוא כתב המון מילים בחייו. ואולי כאן עולה שאלה מרומזת, מה יהיה עם כל המילים האלה אחרי הכל? מה יישאר מהן? לשאלה הזאת עונה השיר בשתי אפשרויות. הראשונה היא שהמילים הן באמת 'קפיצים בלי תפקיד', אך השנייה היא ש'והמילים יהיו גשם יורד, יורה'.

     

    "אצל עמיחי 'יורה' היא מילה שנשמרת בשירים לדברים מאוד יקרים. 'אהבתי הפכה אותי כנראה', הוא כתב בשיר אחר, 'כים מלוח לטיפות מתוקות של יורה'. מהשיר השני עולה השאלה מי ייצג אותו. האם אנחנו מייצגים אותו כשאנחנו קוראים את שיריו ומתחברים אליהם? בחייו רבים קראו לעמיחי המשורר הלאומי, למרות שהוא מעולם לא לקח על עצמו את תפקיד הצופה לבית ישראל. אבל כנראה שדווקא השחרור שלו מהפוזיציה הזאת, היא מה שהפך את המקום הזה לשמור עבורו".

     

    פסטיבל הסופרים הבינלאומי משכנות שאננים, יציין 90 שנה להולדת המשורר יהודה עמיחי. ביום ג', 20 למאי, 2014: "יום עמיחי" במסגרת פסטיבל הסופרים ייפתח בשיעור ספרות על יצירתו של עמיחי לתלמידי תיכון מירושלים. אחר-הצהריים יתקיים אירוע לילדים ולכל המשפחה במתחם הספרות לילדים אשר על גג משכנות שאננים, לצד טחנת הרוח.

     

    כמו כן יתקיימו ביום זה סיורים בשכונת ימין משה ובמוזיאון ישראל, מפגשים עם בלהה בן-אליהו ועם רוני סומק, ובערב יתקיים מופע חגיגי "דרך שתי נקודות" בהשתתפות אסף אמדורסקי וישראל גוריון - הדודאים, אניה בוקשטיין, מאיה בלזיצמן, דרור קרן ועוד. לפרטים נוספים ולכרטיסים היכנסו לכאן.

     

    תודה מיוחדת לבלהה בן-אליהו מרצה לספרות במכון כרם בירושלים, במכללת דוד ילין ובמכללת אפרתה, עורכת ומגישת תוכניות ספרות בקול ישראל - על השתתפותה בכתבה. כל הזכויות לשירים המופיעים בכתבה שמורות לחנה עמיחי. ניקוד השירים: עדי אהרוני.

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום:זום 77
    יהודה עמיחי. "לא רחוק מבית קברות למתים מודרניים"
    צילום:זום 77
    לאתר ההטבות
    מומלצים