"הגבר מהישרדות היה טריפונס בתלתלים"

אני זוכרת את הפעם הראשונה שנכנסתי למכונית שלו, דייהטסו שרייד, שנת 84'. הוא הקשיב לשירים מוזרים, שיר ועוד שיר. אף אחד מהם לא מעיד על בחור תל-אביבי צעיר, לימים הגבר מהישרדות, אלא על טריפונס בתלתלים.

כבר עשר שנים שאנחנו יחד, ולקח לי זמן להבין שגיא הוא לפני הכל הנכד של הסבתות. מעמיד סיר מפרום, מתקתק ספונג'ה, רץ עם בקבוק ערק ומגבת כשלאחד הילדים כואבת הבטן. חינך אותי לא להשאיר כלים בכיור ומתקשר לפחות פעמיים ביום לשאול אם הילדים אכלו!

גיא זו-ארץ ויעל בר-זוהר. מסע שורשים(צילום: גבריאל בהרליה)

כבר שנתיים, כמעט מדי ערב, הוא יוצא מהבית להופיע עם אחיו רועי במופע שורשים משפחתי, צלילים וסיפורים שגדלו עליהם. היה לי קשה להבין מהיכן הבעירה, איך קורה שסבא וסבתא מנוחים כל כך נוכחים.

אז יצאתי למסע נוסטלגי בעקבות שורשי חייו של האיש שלצידי, בעקבות מקורות ילדיי - מסע שמדלג בזמן בין גירוש ספרד לשואת אירופה, בין שירת לדינו נעלמת לדואט עצוב ביידיש. בדרך גיליתי לא מעט דברים גם על עצמי, עלינו.

כך למשל, כשאני שואלת את גיא על פטירת סבו מינו, הוא חוזר לילדות. "ביום שלישי היה אמור להתקיים בר המצווה שלי באולם שמחות", הוא משחזר. "בשש בערב יצאתי מהמקלחת, לבשתי את החליפה האדומה שאמא קנתה, ובזמן שהתחלתי ללבוש את הגרב הלבנה, הטלפון בבית צלצל. אני עונה בסלון, ואבא עונה מחדר השינה, ועל הקו אני שומע את יצחק, אח של אבא, אומר לו: 'ניסים… אבא גמר'".

כאן הוא עוצר ולוקח נשימה עמוקה, מסתיר ממני שעוד רגע הוא יזיל דמעות חס וחלילה. "היה בלגן גדול", הוא ממשיך, "האורחים הוזמנו לשבע וחצי, ולא ידענו מה לעשות. ההורים שלי פנו לרב יונה מצגר, שביקש לדבר איתי. הוא אמר לי: 'גיא, אני בטוח שסבא לא היה רוצה לדעת שבגללו הושבתה השמחה'. הייתי בן 13, די בשוק, וצעקתי לכבוד הרב באוזן 'לא רוצה בר-מצווה'".

והיתה בר-מצווה בסוף?

"מה פתאום היתה, שלחו את האורחים הביתה".

• היומן המלא יתפרסם מחר במגזין פסח של "ידיעות אחרונות"