שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    הדרך הקלה והזולה לפתח את האינטליגנציה של ילדכם

    כשהוא בן חודש אנחנו קונים לו אוניברסיטה, בגיל שנה אנחנו כבר מורידים לה אפליקציות מיוחדות במחשב ובגיל חמש שולחים אותם לשלל חוגים - הכל כדי לפתח את האינטיליגנציה שלהם. אבל יש משהו פשוט, קל והרבה יותר זול - שגם משפיע הרבה יותר. מה? הפסיכולוג גיל ונטורה בכתבה ראשונה בסדרה

    ארבעה-חמישה סדינים ומגבות שאתם לא צריכים (אמרתי לכם לא לזרוק!), שלוש-ארבע חליפות בגדים ג'יפה, שלוש קופסאות קרטון גדולות, נתיב פנוי לאמבטיה, מים בדלי, נייר סופג, סמרטוטים, סלולרי תקין (לא חובה).

     

    מה זו הרשימה הזו? עוד נחזור אליה בהמשך, מבטיח, אבל לא עכשיו. אני צריך לשווק לכם מוצר מאוד חסכוני ויעיל. אין לי מה לבשם אתכם במבצעי הנחות, כי נראה לי שעלות החבילה אפסית ממילא. למוצר הזה קוראים משחק. משחק חופשי. הוא מיוצר בסין, בטיוואן, בשיקגו, בחולון, בדרך כלל על ידי פועלים מסורים בגילאי שנה עד חמש וחצי. תמהיל המשאבים גמיש, מתח הרווחים נמוך אבל עקבי. משחק חופשי.

     

    <<כל החדשות, הטורים, המדריכים והכתבות בעמוד הפייסבוק של ynet הורים>>

     

    הכתבות האחרונות של גיל ונטורה בערוץ הורים :

    רוצים לחנך את הילדים? פשוט תפסיקו לחפור

    מה תעשה כשתהיה גדול? כסף - והרבה!

    בלי יועצות שינה: תחזירו את ההורות לעצמכם

    להישאר ביחד בשביל הילדים: טוב או רע?

      

    רגע. כל מומחי השיווק תמיד מטיפים לי שצריך ליצור צורך בוער בקהל היעד שלך. לגרום לו להרגיש שאוי ואבוי לאמא שלו אם הוא לא רוכש את המוצר. איך אני משווק עכשיו להורים שמשחק חופשי זה סבבה וחיוני? יש לי! אינטליגנציה! ונטורה, דבר על איך שארגז חול ויצירה מלכלכת ידיים תורמת לאיי.קיו של עומרי הקטן. אין הורה שלא רוצה ילד יותר חכם מזה של השכן. יופי. יש אסטרטגיה פרסומית. עכשיו צריך למלא אותה בתוכן הגיוני ונטול חרטא.

     

    אינטליגנציה היא דבר ענק. אינטליגנציה היא דבר חשוב. אינטליגנציה היא דבר ענק כיוון שהיא מורכבת מצבא גדול של

    יכולות שכליות עם מכנה משותף, והיא מתפתחת לאט ובהדרגה עקב התנסויות חוזרות ונשנות בהמון ערוצים. אי אפשר לייחס אותה לסיטואצית למידה יחידה, צעצוע התפתחותי בודד או אפילו מורה מעולה אחד. אינטליגנציה היא דבר חשוב כיוון שהוכח שהיא תורמת לכל האזורים המשמעותיים בחייו הנוכחיים והעתידיים של הילד - קשריו החברתיים, ההישגים האקדמיים, דימויו העצמי החסון/שברירי, בריאותו הנפשית ועוצמת חשבון הבנק בעתיד. בקיצור, כמעט בכל תוצאת חיים חיובית, תמצאו מאחורה את דודה אינטליגנציה עם השפעה חלקית לפחות.

     

    אני מניח שרוב ההורים מבינים אינטואיטיבית את העיקרון הזה (הרבה אינטליגנציה = הרבה הצלחה), מה שפחות מובן הוא האופן שבו אינטליגנציה מתפתחת, ומהי הדרך המיטבית שבה אמא ואבא יכולים/צריכים לעזור לאינטליגנציה של נועה הקטנה לפרוח ולצמוח עד הנובל.

     

    מיתוס הסביבה העשירה בגירויים וצעצועים התפתחותיים

    בנקודה הזו מוכרים לנו מטפורה רומנטית, הגיונית לכאורה אבל מטעה ואפילו קצת מסוכנת: מטפורת העץ . מהי מטפורת העץ? תראו, גם הנחנח שבעירוניים מבין שצמיחתו התקינה של העץ תלויה בתנאים סביבתיים טובים (מזג אוויר מתאים, סוג הקרקע וכיו"ב). גם עכבר העיר וגם חולדת הכפר קולטים היטב שטיפול מסור מצד בני אדם אחרים - השקיה, דישון, גיזום, קטילת מזיקים - הוא חיוני לשגשוגו של אותו עץ. עכשיו תחליפו את המילה "עץ" בכל הפיסקה דלעיל בביטוי "האינטליגנציה של הילד", והנה קיבלתם את מיתוס הסביבה העשירה בגירויים וצעצועים התפתחותיים (יעני "תנאי גידול"), ואת תופעת ההורים הדוחפים את עולליהם לשלל חוגים/סדנאות/הדרכות, ובלבד שמישהו ישקה כהלכה את קליפת המוח של עומרי הקטן ויבטיח את עתידו בצמרת ההיי-טק ב-2023.

     

    אז זהו, שזה לא עובד ככה. יש הבדל אחד בולט בין ילד ועץ. העץ הוא פסיבי, הילד לא. הסביבה של העץ מגיעה נטו ממקורות חיצוניים. העץ מסכן. הוא לא שולט על מזג האויר או על שרירות ליבו של האיכר. ילדים? זה כבר סיפור אחר. הסביבה האינטלקטואלית של הילד היא ממש לא סך הצעצועים המקשטים את רצפת חדרו, או המספר הכולל של אתרים חינוכיים שהוא בוהה בהם. הילד פועל על הסביבה כל הזמן. מפרק, מתבונן, ממלמל, מועך, משתף אחר, משנה נקודת מבט, זז לקצה השני של האובייקט, מצמיד, מפזר. ילד הוא ישות אקטיבית. חוץ מזה, הוא מגיע עם מטען גנטי, עם העדפות מולדות, ואותן הוא זורק על הסביבה ומנסה לגלות את הערוץ המעניין ביותר להעביר איתו את חמש הדקות הקרובות.

     

    ילד וילדה (בניגוד לעץ ברוש סטנדרטי) גם זוכרים. כשהיא מסדרת את הבובות והחיות בשורה על פי היררכיה של אהבה, זורקת להם הוראות ומיישרת דובי סרבן שחרג מחוץ לשורה, סביר מאוד שהיא מחקה התנהגות שצפתה בה בעבר, מנסה לסגל לעצמה מאפיינים של אמא ואבא החקוקים בליבה ובמוחה. מסקנה הגיונית - הסביבה האמיתית שמשפיעה על התקדמות יכולתו השכלית של העולל היא זו שהוא מייצר לעצמו. ילד לא צריך צעצועים. הוא צריך את האפשרות לפעול עליהם כאוות נפשו.

     

    פעילות שתפתח אינטליגנציה צריכה להיות עקבית ומתמידה. למשחק חופשי יש טריק נהדר ליצור עקביות והתמדה. הוא כיפי. הוא מהנה. כשמשהו מהנה משתדלים לחזור עליו (ועכשיו הדביל התורן בקהל מאחורה צועק : "כמו סקס!" גיחי-גיחי. צחוק של פסיכי).

     

    אבל זה בדיוק יתרונו של המשחק החופשי, המבורדק לעיתים, שכלליו והגיונו סמויים מעינם של מבוגרים היסטריים חובבי צעצועים התפתחותיים וקלטות חינוכיות. תבינו כפרות, הסביבה שבתוכה פועל הילד היא בעיקר סביבה מחשבתית והיא בעיקר הסביבה שהוא יצר לעצמו באופן אקטיבי, בלי קשר לאיכותם של חומרי הגלם שהארנק ההורי רכש עבורו. והדרך המיטבית שבה הפעוט יכול לייצר את אותה סביבה מעשירה וסבבה היא המשחק החופשי.

     

    בואו נניח שמאמצי השיווק שלי צלחו היסטרית, ורבבות הורים צובאים על שולחני ומתחננים "למדנו אבינו - כיצד נאפשר לילדנו מחמדנו משחק חופשי אופטימלי ומגה אינטליגנטי?". לאלה גם לאלה נאמר - תרגיעו. זה קורה ממילא ברוב המקרים. אם אתם בכל זאת רוצים לסייע בידי הדרדק במאמציו האבולוציוניים להחכים דרך פעילות משחקית בריאה, הנה כמה טיפים:

     

    1. תכינו מראש איזור בלאגן בבית/ מרפסת/ חצר

    תכינו תרגולת בלאגן. זוכרים את רשימת האביזרים בפתח הפוסט? הם כולה מהווים הצעה אפשרית ליצירת משטח משחק חופשי בכל חומר חוקי, ואם מכינים ומתרגלים מראש - ושוב ושוב - את נהלי הפינוי והשטיפה, אזי הרווחנו משהו שהוא גם מעשיר, וגם מחרב את הבית באופן מינימלי.

     

    2. מגוון היא מילה קצת מבלבלת

    גם פעילות יצירה היא קלישאה שיכולה ללבוש הרבה צורות. חומרי גלם הבסיסיים בדרך כלל עדיפים על פני המורכבים והיקרים יותר, פשוט כי הם פחות "סוגרים" את מרחב האפשרויות הילדי. כמו כן, מספר רב מדי של אלטרנטיבות עשוי להציף ולפזר את אלומת הקשב הדרדקית. מהו מספר הקסם? משתנה מילד לילד, אבל אני מניח שמשהו בין ארבעה לשבעה סוגי גירויים/ חומרים/ צעצועים איז גוד אינאף.

     

    3. חומרים בעלי אופי שונה

    אהה, ואם כבר אתם נותנים לקטנים חומרים ואביזרים, רצוי שיהיו בעלי אופי שונה זה מזה,

    יען כי הם מפעילים מערכות חושיות שונות זו מזו. כך למשל השילוב בין משהו גמיש וצמיגי (ניסיתי להגיד "פלסטלינה" באופן עקיף), פיסת בד חלקה, אוסף מטבעות וצבע נוזלי כלשהו יכול להגמר בתוצרים מעניינים...

     

    4. משחק חופשי לא אומר שאתה צריך להניח לילד לגמרי לנפשו

    אתה יכול לשאול, להתעניין, להרגיש את השטח, להיות ערני לזה שהוא רוצה לשתף אותך. תציע, אל תכריח. רצוי שנזכור - האנשים שמסביב לילד המשחק הם חלק לגיטימי מסביבת המשחק שמעניינת אותו.

     

    5. רוצים להדליק אותם? שחקו בעצמכם

    הדרך הכי טובה להדליק ילד על גירוי היא לשחק בו בעצמך. שב ותעשה חיריה בפלסטלינה. אל תדאג. אני לא אגלה לאף אחד.

     

    זהו להפעם. אגב, אמרתי שזו כתבה ראשונה בסדרה?

     

    גיל ונטורה הוא פסיכולוג, יועץ קריירה, מרצה ומדריך בפיתוח מיומנויות של חשיבה יצירתית וחשיבה פסיכולוגית





     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    פלסטלינה. תנו לה חומרים בעלי אופי שונה
    צילום: shutterstock
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים