המג"ד שאיבד רגל ממשיך לרוץ קדימה

סגן־אלוף אופיר לויוס (39) ניצח. הקצין שחילץ את חייליו מהאש בסלוקי כשהוא שרוף כולו, שאיבד את רגלו בהתפוצצות מטען בגוש קטיף, יועלה לדרגת אלוף־משנה וימונה לתפקיד מפקד חטיבת הבקעה. רגע לפני שייכנס לתפקיד, בראיון ל"ידיעות אחרונות" הוא חוזר לטראומות, לחטט בפצעים. אלה שלא הרגיש אז, ואלה שכואבים גם היום.

(צילום: יובל חן)

על השריפה בסלוקי: "באירוע השריפה לא הרגשתי חסר אונים, ובכלל לא משנה אם זה רק היה נדמה לי, כי בפועל כל העולם התפרק סביבי. אבל זו הייתה התחושה. הרגשתי שאני מדבר בקשר כל הזמן, ושהמסוקים איתי, ושאני שולט בנושא החילוץ. הייתי בתחושת שליטה".

על המטען שלקח את רגלו: "באותו יום הייתה התרעה חזקה מאוד על חדירת חוליה. את המטען המחבל הניח בתוך בור על ציר התנועה בין החממות, ופיזר עוד שלושה מטעני קלע שלא התפוצצו. ברגע שנסעתי מעל הבור, המטען הרים את הג'יפ, הרג את גדעון ריבלין ז"ל, ולקח לי את הרגל. השליתי את עצמי שאני עדיין חלק מהפיקוד", הוא מחייך. "המשכתי לתת פקודות מהאלונקה. כל מי שהיה בר דעת, הבין שאין מה באמת להתייחס לפקודות האלה, ומהר מאד בנג'י הילמן, שנסע מאחוריי, לקח פיקוד".

(צילום: יונתן בלום)

על ההתאוששות: "הייתי חודשיים וחצי מאושפז בשיקום בבית החולים, ואחר כך עוד שלושה חודשים באשפוז יום. אבל אני טוען שאת השיקום האמיתי שלי, עשיתי לבד. בעיניי, בשיקום יש שלושה שלבים. השלב הראשון הוא להבין שאתה פצוע. פצוע זה לא רק ברגל, זה גם בראש. צריך לגייס את היכולת שלך לשנות את המצב התודעתי, להבין שאתה מוגבל ושעכשיו צריך לעסוק בזה. עד שלא עברת למצב הזה, בעיניי אתה פצוע. השלב השני זה באמת השיקום בבית החולים, שמסתיים ב'סיבוב של איקאה'".

- הסיבוב של איקאה?

"הסיבוב של איקאה, זה דבר נוראי לכל גבר. אם הצלחת לעשות את הסיבוב הזה, המייגע, אתה גדול. השתקמת. לא צריך יותר מזה. ויש את השלב השלישי, שהוא האימון הפונקציונלי למה שאתה רוצה להגיע. כאן זה כל אחד ורצונותיו. אני באמת חושב שהשמיים הם הגבול.

 אתה רק צריך לבנות את עצמך נכון לכל דבר, ולהיות ערוך לכך שכל דבר ייקח יותר זמן. אני למשל רציתי לחזור לרוץ. כבר חצי שנה אחרי הפציעה רציתי לרוץ".

ועל ההתמודדות עם המגבלות: "באופן קבוע היו לי שני מקלות הליכה באפוד. בכל מקום שהבנתי שהוא בעייתי עבורי, הסטתי את הנשק לאחור, ושלפתי את המקלות קדימה. זה גם חלק מתהליך סוציאליזציה, שאתה עושה אל תוך עולם של מגבלה. אתה מבין שאם אתה לא משתמש בכל האביזרים ובכל האמצעים שיכולים לעזור לך, אתה בעצם משית על עצמך נכות. בעיניי זה בדיוק ההבדל בין מגבלה לבין נכות. מוגבלות, זה מה שאין לך. נכות, זה מה שאתה שם לעצמך בראש. ואם אתה משתמש באמצעי עזר שונים, אתה יכול לצמצם את המגבלה. נראה מוזר שמג"ד הולך עם שני מקלות? יכול להיות. אז מה?"

הסיפור המלא - בגיליון יום העצמאות של "ידיעות אחרונות" ביום שני