שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "המיזם": השעשועון הכי מוצדק בהיסטוריה של ערוץ 2
    בלי זמרים, בלי בשלנים, בלי בכיינים: "המיזם" של רשת היא פיסת טלוויזיה משובחת עם שופטים שלא מתעניינים בהשקות או בפפראצי. מתברר שזה ייתכן, זה אפשרי, כל עוד אנחנו לא שרים. עכשיו רק נותר להחזיק לה אצבעות

    מה שראיתם, אם צפיתם ב"המיזם", קרוב מאד לנס. פריים טיים, יום שני: כלכלן ידוע, עורך דין ידוע לא פחות, ג'ודוקא אולימפי ומייסדת להקת מחול יושבים באולפן אחד, איש מהם לא מגה-סלב על המסך שלכם - ובכל זאת מתנהל בינהם דיאלוג ענייני ואינטליגנטי והם מצליחים לרתק? לא יכול להיות. הבה נשפשף עיניים בתדהמה כשרונאל פישר מצטט גם מן הגמרא וגם מן המקרא, כששלמה מעוז פותח מבערים בעירקית ומתענג על קציצת ירק, כשאריק זאבי כמעט דומע כשהוא מחזק את צילה מאשדוד, אישה צעירה ושמנה שחלומה הוא להלביש נערות שמנות כמוה בבגדים מחמיאים ונאים, ופישר שואל אם להיות ילד שמן זה כמו להיות ילד מגמגם, ובצד יושב כבר – די מבסוט ובצדק – האיש שיזכה בתחרות המצויינת הזאת ואולי יצליח ליצור שפת הקלדה חדשה עבור עיוורים שאינם יכולים לכתוב על מסכי מגע.

     

    וכל זה בערוץ 2? וכל זה פורמט מקורי לגמרי, פרי בית היוצר של אנדמול ישראל, האנשים שגם נותנים לכם את "האח הגדול", ושאולי עוד מעט אסלח להם על זה? לא, זה לא קרה באמת. דמיינתי. אה, והיתה גם אפליקציה ויכולתם להצביע עבור מועמדים וזה לא עלה לכם אגורה!

     

    ביקורות טלוויזיה נוספות:

    "חוזרים קדימה": סלבס של מעלה

    "30 שקל לשעה": בלי לנקות את המצפון

    כוח סבתות": תנו להן להתפרע

     

    "המיזם", שעלתה הערב (ב') ברשת, היא פיסת טלוויזיה כה משובחת עד שמרגע זה ואילך אני צריכה להחזיק לה אצבעות. ניסיון העבר מוכיח שמה שנראה לי מצוין, יורד מייד מן המסך, אבל אולי, בזמן שקיטרתי, קרה דבר חשוב: מישהו שאחראי לתכנים המגיעים אלינו, הסתכל סביבו, ראה רק אנשים מבשלים ושרים, ואמר לעצמו, לא ייתכן שבזה מתמצה רוחו של האדם - כישרון אלוהי ולימודי פיתוח קול וערב טוב ניצנים וכבד אווז במעטפת פילו וצילחות והחיוך הכובש של מיכל אנסקי. הלא מעבר לכל זה מתקיים עולם שלם, ויש בו בני אדם יצירתיים ועמלנים, חולמים ומזיעים ועיקשים, ולכמה מהם יש מיזמים עסקיים בקנה והם צריכים מימון והכרה ותמיכה, ואולי ייטיבו עם העולם או עם קבוצת אנשים גדולה אם רק יזכו, וייחשפו, ויזיעו עוד עד שיראו ברכה בעמלם.

     

    ארבעת השופטים. אנשי עשייה (צילום: רונן פדידה) (צילום: רונן פדידה)
    ארבעת השופטים. אנשי עשייה(צילום: רונן פדידה)
     

    המגוון נעים ומרתק די הצורך. בגדים ושפת הקלדה כבר אמרנו, אבל היה גם ניסיון לשווק אתר אינטרנט שבו יעלו עיצובי ציפורניים מצוירים ויימכרו בעולם, סנדוויצ'יה של "המפנקת" שתתאים לכל אחד את אהבתו האישית בלחמניה, והיתה גם רוח שטות: הפוגלים, דיסקיות דמויות פוגים שעושים להן "פו" בתחרויות בין ילדים, יכולות להפוך ללהיט הבא אחרי הגומילום. חפלת קריוקי "עבור עדות האשכנזים... אני מביא לכם את זה במוחשי", שהגו שני צעירים חלקלקי לשון, לא עברה את משוכת השופטים. הם חיפשו ומצאו חדשנות ומקוריות, רלוונטיות והיתכנות כלכלית – ומתברר שבליהוק נכון לא קשה למצוא את כל אלה.

     

    וכן, היה מרגש ודמעה הוזלה, אבל רק אחת. ולא היו יותר מדי חיבוקים, אף שרונאל פישר סנט בנו שהוא צריך לעשות מעשה חיים כהן, וגם כאן התבררו מייד ההבדלים בין המבשלים והמזמרים לבין היזמים הצעירים: רגש זה יפה ונחמד ודלק לא רע בדרך לעבודה קשה, אבל כאן הולכים על שיקולים כלכליים וקצת נבואה, ורוצים לראות מחויבות והתחלה של תוצרת, שתשכנע את הצופים לעשות מעשה באפליקציה (היא עובדת יפה) ול"השקיע", כלומר, לחוות את דעתם - כמה כסף היו משקיעים בכל מיזם.

     

    יש פרגון באולפן ()
    יש פרגון באולפן
     

    מובן שהמנצח הוא זה שגורף את כל הקופה ואת אהדתם של ארבעת השופטים - תיכף נאמר עליהם משהו - ששווה עוד 10,000 שקלים. ואולי בעוד כמה שנים מיליוני אנשים כבדי ראייה יודו לו, ואולי בכלל שפת ההקלדה האינטואיטיבית שפיתח תהיה הדבר הבא בכל סמארטפון.

    אם כך הוא יעשה מיליונים רבים וכולכם תרגישו שותפים, וגאווה, ופרגון. זה מה שהיה באולפן, וזה השתקף גם בשמחתו של אברי גלעד כמנחה. כן, "המיזם" הוא סוג של שעשועון, אבל הכי ראוי, הכי מוצדק ומנומק שנראה אי פעם בערוץ 2 לדורותיו.

     

    ואם יש לתוכנית הזאת עתיד אפילו שאני כל כך מרוצה ממנה, הוא לא יתמצה בהפיכת השופטים לידוענים מפלצתיים. כל אחד מהם מגיע מעשייה. כל אחד המציא את עצמו בדם ויזע. משאת חייהם איננה להיות פרזנטור של בנק או להרוויח את לחמם בהשקות לעיני פפראצי. יחד, הם מצטיינים בכמה וכמה תחומי ידע ועשייה. כל זה הופך אותם לעופות נדירים בפריים טיים, ואולי, אולי - תתפללו איתי - יוצר סיכוי לערב משפחתי מענג מול המסך, שבו הורים אומרים לילדיהם "אתה רואה? רוצה להצליח? תעוף עם הדמיון שלך ותחזור למציאות ותעבוד קשה על מה שחלמת". זה ייתכן, זה אפשרי, כל עוד אנחנו לא שרים.

     

     

    המנחה אברי גלעד. חיפשו מקוריות, ומצאו (צילום: רונן פדידה) (צילום: רונן פדידה)
    המנחה אברי גלעד. חיפשו מקוריות, ומצאו(צילום: רונן פדידה)

    אני מהמרת שהפורמט יימכר יפה מאוד בעולם והמרוויחים הראשונים מן המיזם הקרוי "המיזם" יהיו אנדמול ישראל. לא נורא. בארצות רבות מדי איבדו אנשים צעירים את היכולת להתאהב בחלומותיהם ואת האופטימיות המתלווה ליכולת כזאת. "המיזם" עשוי לעודד אותם, ולו במעט.

     

    ויש גם ערך מוסף מיוחד ואישי, אם כי במקרה שלנו קצת מאוחר מדי. כשבתי היתה בכיתה ג', מסיבת סוף השנה שלה נקראה "הישרדות" והתרחשה בגן חיות שבו חולקה הכיתה לשני שבטים, וכל זה בחסותה של פליטת ריאליטי שאחר כך התברר כי הסתבכה עם החוק. כשהיתה בכיתה ד', הכיתה קיבלה שיעורי בישול (איומים) שכונו בחיבה "מאסטר שף". בסוף כיתה ו', עוד מעט, התבשרתי שמסיבת הסיום כוללת יום-כיף-חווייתי הקרוי "המירוץ למיליון" הגם שאין בו מיליון או מירוץ. זהו האופק שאליו שאפו ילדים שנדבקו למסכים בשנים האחרונות. תארו לעצמכם מסיבה בשנה הבאה, בה חוגגים מיזם קבוצתי של אותם ילדים ממש, במקום לבדר אותם עד כלות בכלום. חלום? לא יודעת. איחולי רייטינג גבוה במיוחד לתוכנית הזאת הם כל מה שאני יכולה לתרום, ובשמחה גדולה.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים