שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    מד מן עונה 7, פרק 6: משפחה מודרנית

    השנה היא כבר לא 1955, גם אם רבים מהגברים של "מד מן" לא מוכנים להודות בכך. דון, פגי ופיט נטושים ובודדים כל אחד בדרכו, אבל כך נוצרת לה משפחה אלטרנטיבית וגם פרסומת להמבורגרים. הטור השבועי

    בהתחלה עוד היה נראה שהכל מסתדר, לשם שינוי, כמו שצריך. הפרזנטציה של פגי של רעיון הפרסומת ל”בורגר שף" עברה חלק, לו המריר בדרך כלל דווקא אהב את הרעיון, ולרגעים היה נדמה שאפילו דון התרגל למעמדו החדש כשחקן די זוטר בצוות של מי שהיתה בעבר בת טיפוחיו, וכעת גדלה לכדי מפלצת שהוא בעצמו יצר. המשפחה הכל-אמריקנית המאושרת שאוכלת יחד מסביב לשולחן היא בדיוק הדימוי שהקהל האמריקני רוצה וצריך, לא?

     

    ובכן, לא בדיוק, שכן אם יש משהו שהפרק "האסטרטגיה" של "מד מן" הדגים לנו, באופן ברור, חד וכואב מאי פעם, הוא שהשנה היא כבר לא 1955. הדימוי של אם המשפחה שעומלת על הסירים לקראת חזרתו של אב המשפחה מהעבודה, הומר מזמן לטובת אחד עדכני יותר.

     

    עונה 7 - טור שבועי:

    פרק 5: מעשן באת ולעשן תשוב

    פרק 4: מחשב מסלול מחדש

    פרק 3: חוזר, לא בגדול

    פרק 2: אהבה, פתאום היא מתפרצת

    פרק 1: אל עבר הכלום הגדול

     

    דון ומייגן שמנהלים מערכת יחסים בשלט רחוק, פגי בת ה-30 שחיה בגפה (אם לא מחשיבים את בן השכנים המבקר תכופות), ג'ואני האם החד הורית שגרה עם אמה (ומסרבת להצעת נישואי הנוחות של בוב בנסון ההומוסקסואל), פיט שהביקור בניו יורק מבהיר לו עד כמה התרחק מטרודי ומבתו ("אתה כבר לא חלק מהמשפחה הזו", מטיחה בו גרושתו לעתיד, למקרה שלא הבין זאת בעצמו קודם לכן). כולם מנהלים חיי זוגיות שונים מאוד מהדגם של משפחת דרייפר המקורית, זו עם הבעל העובד והנואף, האם המבשלת ושני הילדים מסביב לשולחן.

     

    ג'ואן. לא מעוניינת בנישואי נוחות (צילום: AMC) (צילום: AMC)
    ג'ואן. לא מעוניינת בנישואי נוחות(צילום: AMC)
     

    לא שנראה שמישהו מבכירי "סטרילנג, קופר, דרייפר" מבין זאת. בין ההצעה של פיט לתת לדון להציג את הפיץ' האיום ("דון יביא את הסמכותיות, פגי תביא את הרגש", הוא מציע) לבין הצעת הנישואין הגרועה בהיסטוריה, ניכר שרבים מהגברים ב"מד מן" טרם הפנימו את מקומם בסדר החדש, גם אם הם מקבלים תזכורות יומיומיות לזמנים שהשתנו. אחרי הכל, בעולם בו הארי קריין יכול להפוך לשותף בחברה, הכל יכול לקרות. בוב בנסון עדיין סבור שהוא זקוק לפסאדה של משפחה "תקינה" כדי להצליח, וייתכן שזה נכון, אבל זה לא אומר שג'ואני, שעברה לא מעט בחייה, מוכנה להסתפק במנת האושר המזויפת שהוא מציע לה. שנות ה-50 נראות רחוקות מתמיד עבור נשות "מד מן", וחבל שהגברים עוד לא הבינו זאת.

     

    אם כך, הזמנים השתנו, אבל לא לגמרי. כי במהלך הפרק תקבל פגי תזכורת כואבת מאוד לכך שדון אמנם כפוף לה היום, אך הוא לא באמת עובד תחתיה. כל שצריך היה הצעה לרעיון נוסף לאחר שהרעיון המקורי שלה התקבל, כדי לערער את נפשה. נפש שלא יודעת מנוח העונה – עוד מאז סאגת הפרחים ש(לא באמת) קיבלה מטד. נראה שלא צריך הרבה כדי להיכנס מתחת לעורה של פגי, והסיבה לכך ברורה: בתחילת העשור הרביעי לחייה היא עדיין לבד, עולמה הפנימי מכיל בעיקר דילמות מקצועיות, והבעיה האמיתית - אפילו היא טרם הפנימה את העובדה שזה בסדר, המודל המשפחתי הקודם נסדק ונכשל, וכולם גם כך אומללים בדרכם.

     

    סוף הוא תמיד התחלה

    ההתפתחות המשמעותית ביותר בפרק זה של הסדרה, שמקרב אותנו אל סיום חציה הראשון של העונה, היא כמובן בגזרת היחסים של פגי ודון. מה שנראה עד אמצע הפרק כמו עוד שלב בתהליך הידרדרות, התהפך ובפעם הראשונה בעונה שעד כה היתה כולה רשיפות הדדיות, השניים ניהלו שיחה אמיתית וכנה. מהסוג שהיו מקיימים פעם, כשעוד סמכו זה על זו.

     

    בסצנה שמרפררת היישר אל פרק "המזוודה" מעונה 4, בו נותרו שניהם לבדם במשרד עד שעות הלילה, נוסך דון בפגי את תחושת הביטחון שהזדקקה לה,  לאחר שבמהלך כל העונה הושבתה על ידי שלל גברים מיושנים ותפיסות ארכאיות. דון לא דואג לפגי, הוא יודע שהיא תסתדר, ואת הסצנה העדינה והיפה הזו הם חותמים בריקוד משותף במשרד, לצלילי "My Way" של פרנק סינטרה, כולל מגע פיזי (לא מיני בעליל, יש לציין) נדיר במיוחד בין השניים, אחרי שנים של נגיעות קלות וליטופים מרומזים.

     

    דון ופגי מסיימים את הערב בריקוד (צילום: AMC) (צילום: AMC)
    דון ופגי מסיימים את הערב בריקוד(צילום: AMC)
     

    בסדרה כמו "מד מן", שהרגילה אותנו לצרוך רק מאבות מזון הסאבטקטס, נראה כמעט מוזר לסגור סצנה בצורה כל כך קלה לפענוח ופרשנות. מצד שני, רק רגעים קודם לכן שמענו את דון דרייפר מודה בפה מלא, בלי בהיות בחלון, בכוס שתייה או ברכבת נוסעת, שהוא מפחד שאין לו אף אחד. מי צריך לחפור מתחת לקרקע כשהכל סופסוף עולה על פני השטח?

     

    השיחה בין השניים היתה שיא של גילוי בסדרה שכבר שנים עוסקת בניסיונות כושלים לטיוח אמת. "החיים בחוסר הידיעה" שדון מדבר עליהם כאחד מחסרונות המקצוע, רלוונטיים למעשה לכל מקצוע ולכל צורת חיים. דון יודע שהאופציות אינסופיות (כמו שסטן ריזו אומר – "תמיד יש עוד אופציה"), והוא מבין גם שחלק מתפקידו של איש הפרסום הוא למכור את אותו שפע אופציות לקהל צמא לתקווה וחלום.

     

    לכן, כשהוא מסביר לפגי "את לא יכולה להגיד לאנשים מה שהם רוצים, זה צריך להיות מה שאת רוצה", פתאום נראה ברור מה הוביל את דון במשך כל אותן שנים, מהקרוסלה המפורסמת שחתמה את עונה 1 ועד הפיץ' הראשוני ל"הרשיס", שקנה את לב אנשי השוקולד. כבר שנים שדון מתאר בנאומיו המרשימים את הפנטזיות הכמוסות שלו, שקרים שהוא מספר לעצמו, שקרים פרטיים שהפכו לשקר קולקטיבי גדול. חברות שלמות חיות בשאיפה לגעת באושר שהוא לא יותר מהמצאה של פרסומאי נואש.

     

    כעת, הוא מסביר לפגי, זה התפקיד שלה להמציא פנטזיה חדשה. וכשפגי מתחילה לפנטז (בהתחלה מהססת, ולבסוף נותנת לדון להוביל אותה) על מקום שבו כולם יכולים להיחשב משפחה, היא מעצבת את פני הפרסומת, כמו גם את פני פנטזיית הכלל החדשה. בפרק שהתגלה כראוי לשמו, חשף דון דרייפר בפנינו ובפני פגי את האסטרטגיה שלו – למקצוע, לחיים ובכלל. כל זה קורה כשברור שיחסיו עם אישתו הולכים ומתאיידים להם. "אפילו לא ידעתי שהוא נשוי", אומרת המזכירה למייגן שמבקרת במשרד בתחילת הפרק, ועד סוף הביקור כבר יהיה ברור לשניים שהם הולכים בכיוונים שונים, ושייתכן כי ברושם הראשוני שקיבלה אותה מזכירה - הסתתר גם רמז לעתיד.

     

    הגיע הזמן למצוא פנטזיה חדשה (צילום: AMC) (צילום: AMC)
    הגיע הזמן למצוא פנטזיה חדשה(צילום: AMC)
     

    ההצצה לעיתון הישן בביתו של דון קודם לכן היא תזכורת לעבר ורמז לעתיד לבוא. בטי נפרדה מדון לאחר רצח קנדי, הזעזוע על ההתנקשות ועל האדם שגילתה מתחת לחליפת בעלה התערבבו זה בזה. כעת דון מציץ בעיתון הזה שוב, כמו קורא בפעם השנייה את אותה הכותרת, שמעידה על סופם הקרב של נישואיו השניים.

     

    החיבור בין פגי לדון, שהגיע לשיאו באותו פרק "המזוודה", נקטע בערך בתקופה שבה נכנסה מייגן לחייו, בסוף העונה הרביעית. מאז היו להם מעט מאוד רגעי אינטימיות הדדית, וייתכן שהקרבה המחודשת בין השניים היא תוצאת יציאתה ההדרגתית של מייגן מחייו. "1955 היתה שנה טובה", נזכר דון בתחילת דרכו עם בטי, בימים שדיגמנו למופת את המשפחה מרעיון הפרסומת הראשון של פגי. אחר כך הוא נזכר ב-1965, השנה בה נישא למייגן, ובטי מציינת שעבורה - זו דווקא היתה שנה טובה.

     

    מפגש משפחתי (צילום: AMC) (צילום: AMC)
    מפגש משפחתי(צילום: AMC)
     

    את הפרק מסיימת אחת הסצנות היפות והנהירות ביותר של "מד מן", פרי עבודת האמן של פיל אברהמס, שאחראי לכמה רגעים בלתי נשכחים בסדרה "הסופרנוס" ובעונתה הראשונה של "מד מן". במה שנראה כאחד הפריימים הקלים יותר לפרשנות בהיסטוריה של הסדרה, נראית הפגישה העסקית-קריאטיבית של פגי, פיט ודון בתוך מסגרת בצורת בית. אותו בית שמתיימרת הפרסומת להציג כמהות האמיתית של רשת המזון המהיר "בורגר שף".

     

    זה קורה אחרי שבת זוגו של פיט נוטשת אותו בניו יורק וחוזרת ללוס אנג'לס, דון ננטש על בסיס קבוע על ידי מייגן, לפגי גם כך אין יותר מדי בעולם הזה. זה כל כך הגיוני שדווקא השלישייה הספציפית הזו חותמת פרק המבוסס כולו על ניסיו להגדיר מחדש את מושג המשפחה. דון, פגי ופיט היו שם מההתחלה, הם היו שם עוד בטרם החלו הג'ים קאטלרים והטד צ'ואים לנכס את המשרד לעצמם. פיט ודון חולקים יריבות שהתפתחה לכדי יחסי עבודה חבריים והערכה הדדית. פגי ופיט, ובכן, הם חולקים תינוק משותף – כך שמבחינות מסוימות הם באמת משפחה.

     

    גורלם של פגי ודון נקשר כבר מזמן, ובסצנה הזו הם מתפקדים כבני זוג אלנטרנטיביים, אולי אפילו אבא ואמא לפיט (חייבים להודות שתקיעת בקבוק הבירה בעוגת היומולדת היתה אקט די ילדותי), שאפילו מתלכלך קצת בעודו אוכל את ההמבורגר. בהיעדר אופציות אחרות, דון, פגי ופיט מהווים כעת דגם משפחה אלטרנטיבית. ייתכן אפילו שלעומת הפרק הקודם, הפעם מדובר בשלישייה שדון באמת רוצה להיות חלק ממנה.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: AMC
    דון ופגי. שנות ה-50 נראות רחוקות מתמיד
    צילום: AMC
    לאתר ההטבות
    מומלצים