שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: רויטרס, AFP
    40 שנה במדבר: היום בו אתלטיקו בכתה
    ב-1974 שיחקו הקולצ'ונרוס בפעם האחת והיחידה בגמר גביע האלופות ונוצחו בצורה אכזרית ע"י באיירן מינכן. על הדרך השנויה במחלוקת, הרגשות הטעונים, הנקודות המשותפות עם הקבוצה הנוכחית של סימאונה והשאיפה לסגור מעגל מול ריאל מדריד (ש', 21:45)

    34 אלף כרטיסים הקצתה אופ"א לאוהדי ריאל ואתלטיקו מדריד לקראת גמר ליגת האלופות בליסבון, אבל הצפי בפורטוגל הוא להגעתם של 70 אלף אוהדים ספרדים, מחציתם ללא כרטיסי כניסה.

     

    גמר ליגת האלופות:

     

    שר הפנים של פורטוגל, מיגל מאשדו, הביע את דאגתו מחוסר הסדר שישרור בדרכים ובדרכי הגישה לאיצטדיון. בפורטוגל התלוצצו בימים האחרונים שנהירה כזו של ספרדים לתוך המדינה לא נראתה מאז איחוד חצי האי האיברי תחת שלטונו של המלך פליפה השני במאה ה-16.

     

    "אתלטיקו הייתה צל של עצמה". הדיווח ב-74' (צילום מסך "אל מונדו דפורטיבו") (צילום מסך
    "אתלטיקו הייתה צל של עצמה". הדיווח ב-74'(צילום מסך "אל מונדו דפורטיבו")
     

    עוגה של אתלטיקו וריאל לקראת הגמר (צילום: gettyimages) (צילום: gettyimages)
    עוגה של אתלטיקו וריאל לקראת הגמר(צילום: gettyimages)

     

    ואכן, לשתי הקבוצות של מדריד יש את כל הסיבות להתרגש, אבל בעוד ריאל תילחם על ה"דסימה", הזכייה העשירית, לתוך הארון של אתלטיקו לא הוכנס מעולם הגביע החשוב ביותר בכדורגל האירופי.

     

     

     השחקנים של דייגו סימאונה עשו היסטוריה כשזכו באליפות בשבת שעברה, ובשנה האחרונה שמו קץ לשליטה הממושכת של הבלאנקוס במשחקי הדרבי (גברו עליהם בגמר הגביע אשתקד והעונה בליגה), אבל הכל יהיה מושלם מבחינתם רק אם יביאו את התואר שעדיין חסר למועדון. אם יעשו זאת, יהיה זה רגע השיא בתולדות הקבוצה השלישית בגודלה בספרד.

     

    מקווים לחגוג הפעם. אוהדי אתלטיקו מדריד (צילום: gettyimages) (צילום: gettyimages)
    מקווים לחגוג הפעם. אוהדי אתלטיקו מדריד(צילום: gettyimages)

     

    פעם אחת בלבד הגיעה אתלטיקו לגמר ליגת האלופות, ב-1974, כאשר המפעל נקרא עדיין גביע האלופות. כעת מקווים שחקניה ואוהדיה לסגור מעגל אחרי 40 שנה בדיוק. בעונת 1972/73 זכתה אתלטיקו באליפות ספרד בהדרכת המאמן האוסטרי מקס מרקל. בדומה להיום, גם אז היא הבטיחה את הזכייה במחזור האחרון וגם אז הקדימה את ברצלונה בטבלה.

     

    לקראת עונת 1973/74 החליף חואן קרלוס לורנסו את מרקל במטרה לעשות היסטוריה. כמו סימאונה, גם לורנסו היה מוטיבטור ארגנטינאי בעל סגנון קשוח ושנוי במחלוקת וגם הוא שיחק בעברו באתלטיקו. "טוטו" לורנסו הביא איתו לספרד שני שחקנים שזכו לפני כן באליפות ארגנטינה עם סן לורנסו – המגן רמון "צ'אצ'ו" הרדיה והחלוץ רובן "אל רטון" (העכברון) אז'אלה.

     

    גם לורנסו היה מוטיבטור ארגנטינאי. סימאונה (צילום: AP) (צילום: AP)
    גם לורנסו היה מוטיבטור ארגנטינאי. סימאונה(צילום: AP)

     

    0:0 ב-8 שחקנים בגלאזגו: העיתונות כינתה את אתלטיקו "טרוריסטים"

    בדומה לקבוצה של 2014, גם ב-1974 הגיעה אתלטיקו לגמר מבלי שנוצחה בשום משחק. אחרי ניצחונות בשלבים המוקדמים על גלאטסראיי, דינאמו בוקרשט והכוכב האדום בלגראד, היא פגשה את סלטיק בחצי הגמר.

     

    המשחק הראשון, אשר זכה לכינוי "הקרב בגלאזגו" בגלל העבירות החריפות שבוצעו בו (51 בסך הכל) והבעיטות של השחקנים ברגלי יריביהם, הסתיים בתיקו 0:0 למרות שאתלטיקו סיימה אותו בשמונה שחקנים. אז'אלה, רובן אוסבלדו דיאס והמחליף הנריקה הרננדס הורחקו. 73 אלף איש צפו במחזה המביש ב"פארקהד”.

     

    צפו בחצי הגמר האלים בין אתלטיקו לסלטיק בגלאזגו ב-74'

     

    לורנסו המאמן, שנקט בסגנון הגנתי וקשוח, היה זכור עוד קודם לכן לאוהדים באי הבריטי. הוא אימן את נבחרת ארגנטינה במונדיאל באנגליה 66', אותו טורניר בה כינה המאמן האנגלי אלף ראמזי את הארגנטינאים "חיות" בעקבות סגנונם הפרוע ושלוח הרסן. שחקני אתלטיקו לא בחלו בתיקולים פראיים ולא ספורטיבים והמשחק יצא מכלל שליטה.

     

    לורנסו הציב מערך שכלל שישה שחקני הגנה והעיתונות הסקוטית כתבה על "ההגנה של הטרוריסטים". רובן אז'אלה אף כונה "הרוצח" והשופט הטורקי דוגאן בבקאן שלף 10 צהובים. בסיום התחוללה תגרה אלימה בין שחקני שתי הקבוצות, שגררה את התערבות המשטרה. “משחק הטינופת" ו"המשחק שמת מבושה" היו ביטויים בהם השתמשה העיתונות הסקוטית על מנת לתאר את המתרחש.

     

    "הצגה עצובה, הכל חוץ מכדורגל". דיווח על הקרב האלים בגלאזגו (צילום מסך: אל מונדו דפורטיבו) (צילום מסך: אל מונדו דפורטיבו)
    "הצגה עצובה, הכל חוץ מכדורגל". דיווח על הקרב האלים בגלאזגו(צילום מסך: אל מונדו דפורטיבו)

     

    "הכניסו לי מכות, לפחות בעטתי בשוטר"

    הקשר אדלארדו רודריגס סיפר לעיתון “אל פאיס” לאחר המשחק: "ידעתי שאם אכנס חזק בג'ימי ג'ונסטון השופט יעיף אותי החוצה, אז עשיתי הכל בשביל להפחיד אותו וקראתי לו בכל מיני שמות. נראה לי שהוא הבין מה אמרתי בגלל הפרצוף שעשיתי לו”.

     

    צעיפים של סימאונה ואראגונס (צילום: gettyimages) (צילום: gettyimages)
    צעיפים של סימאונה ואראגונס(צילום: gettyimages)

     

    חוסה חראטה הוסיף: “מרפקים ובעיטות עפו לכל עבר, אבל השופט לא התייחס למה שהסקוטים עשו. המאמן הזהיר אותנו לפני המשחק מהנוקשות שלהם, אבל זו הייתה באמת מלחמה. היה מסוכן לשחק שם ולהרבה שחקנים שלנו היה מזל שלא נפצעו קשה". 

     

    רמון הרדיה הותיר פיות פעורים כשהוסיף: "נתנו לי בעיטות ברגליים, אבל לפחות היה לי את התענוג לבעוט בשוטר סקוטי כשירדתי מהמגרש". מי שהדהים יותר מכולם עם סיפור עסיסי במיוחד היה המגן הארגנטינאי, איסלין סנטוס אובחרו: "כשעברנו במכס בדרך לספרד הקצין לקח את הדרכון שלי, וכשראה מי אני ירק עליו וזרק אותו לרצפה".

     

    חאבייר אירורטה כמאמן. כשחקן השתתף בגמר הראשון (צילום: getty images) (צילום: getty images)
    חאבייר אירורטה כמאמן. כשחקן השתתף בגמר הראשון(צילום: getty images)

     

    שחקני אתלטיקו התלוננו שהשוטרים נכנסו לחדר ההלבשה שלהם והיכו אותם ושאנשי סלטיק שיחדו את השופט. הגומלין ב"ויסנטה קלדרון" נערך תחת אבטחה כבדה אחרי שהקשר הסקוטי ג'ימי ג'ונסטון ספג איומים על חייו. בסופו של דבר ניצחה אתלטיקו 0:2 משערים של חוסה חראטה ואדלארדו רודריגס.

     

    צפו ב-0:2 של אתלטיקו על סלטיק בגומלין בחצי הגמר ב-74'

     

    לגמר ב-15 במאי מול באיירן מינכן, בשורותיה שיחקו אז הסטארים הגדולים פרנץ בקנבאואר ופול ברייטנר, שהוליכו כעבור חודשיים את גרמניה המערבית לזכייה במונדיאל, התייצבה אתלטיקו ללא השחקנים שהורחקו בסקוטלנד. זאת, מכיוון שבאותה תקופה כרטיס אדום היה גורר הרחקה אוטומטית משלושה משחקים.

     

    אז, ב-1974, גרמו הכרטיסים האדומים להרכב החסר, ולעומת זאת הפעם יחסרו דייגו קוסטה וארדה טוראן בגלל פציעות. התרגשות גדלה הורגשה במדריד ו-20 אלף אוהדים ליוו את הקבוצה למשחק באיצטדיון "הייזל" בבריסל.

     

    "הניצחון כבר היה בכיס וברח 40 שניות מהסוף". דיווח על הגמר הראשון ב-74' (צילום מסך: אל מונדו דפורטיבו) (צילום מסך: אל מונדו דפורטיבו)
    "הניצחון כבר היה בכיס וברח 40 שניות מהסוף". דיווח על הגמר הראשון ב-74'(צילום מסך: אל מונדו דפורטיבו)

     

    העקיצה של באיירן

    90 הדקות הראשונות הסתיימו ללא שערים והקבוצות המשיכו להארכה. בדקה ה-114 שאגו האוהדים בספרד (ולא רק של אתלטיקו) מאושר. התחושה הייתה שאלופת אירופה חדשה עומדת להיות מוכתרת. זה קרה כאשר לואיס אראגונס המנוח, לימים מאמן אתלטיקו והאיש שהוליך את נבחרת ספרד לזכיה ביורו 2008, העלה את הקולצ'ונרוס ליתרון כשסובב כדור חופשי מעבר לחומה והכניע את השוער האגדי ספ מאייר.

     

    צפו ב-1:1 בין אתלטיקו מדריד לבאיירן מינכן בגמר הראשון ב-74'

     

    הרוחיבלאנקוס עמדו לעשות היסטוריה, אבל הגרמנים, כמו הגרמנים של פעם, השוו כאשר נותרו 40 שניות לסיום ההארכה משער של האנס ג'ורג' שוורצנבק בבעיטה שטוחה מרחוק. באותה תקופה לא היו בועטים פנדלים בתום הארכה במשחק הראשון, אלא מקיימים משחקים חוזרים. וכך קרה שלראשונה בהיסטוריה שוחק גמר גביע האלופות בפעם השניה.

     

    "היכולת הפיזית של באיירן הייתה מכריעה". הדיווח על התבוסה ב-74' (צילום מסך: אל מונדו דפורטיבו) (צילום מסך: אל מונדו דפורטיבו)
    "היכולת הפיזית של באיירן הייתה מכריעה". הדיווח על התבוסה ב-74'(צילום מסך: אל מונדו דפורטיבו)
     

     

    שתי הקבוצות נפגשו שוב באותו מקום בדיוק כעבור 48 שעות, אם כי הפעם נכחה רק מחצית מכמות האוהדים. "השיוויון שהגרמנים הבקיעו פחות מדקה

    לפני הסוף הרג אותנו", סיפר הקפטן של אתלטיקו באותו משחק, אדלארדו רודריגס. ואכן, אתלטיקו ספגה מכה קשה בגומלין. היא הובסה 4:0 בעקבות צמדים שכבשו אולי הנס וגרד מילר, הכוכבים הגדולים של נבחרת גרמניה.

     

    “אני הייתי הכי רגוע אצלנו בסיום המשחק הראשון", סיפר אראגונס בראיון בשנת 1991. “ידעתי שיש לנו עוד משחק, אבל ראיתי את הדמעות אצל החברים שלי. השיוויון של הגרמנים השפיע על כולם, כולל המאמן. היינו צריכים להבקיע עוד אחד כי שלטנו במשחק הראשון, הרגשנו יותר חזקים והמוראל שלנו היה גבוה, אבל בשמונה הדקות האחרונות של ההארכה לא היה אכפת לנו שהזמן עובר ושהכל הולך להיגמר".

     

    צפו בתבוסה 4:0 שספגה אתלטיקו בגומלין מול באיירן ב-74'

     

    אדלארדו רודריגס הוסיף: "ראיתי את הנס לוקח את הגביע, הולך איתו בצד המגרש וחשבתי לגנוב לו אותו. לא הפסקתי לבכות בגלל הגול המטומטם שקיבלנו במשחק הראשון".

     

    מיגל ריינה, אביו של שוער נאפולי ונבחרת ספרד פפה ריינה, עמד אז בין הקורות של אתלטיקו. בקישור שיחק חאבייר אירורטה (נעדר מהגומלין בגמר), לימים מאמנו של חיים רביבו בסלטה ויגו ומאמנה של דפורטיבו לה קורוניה.

     

    עמד בשער. מיגל ריינה (שני מימין) (צילום: gettyimages) (צילום: gettyimages)
    עמד בשער. מיגל ריינה (שני מימין)(צילום: gettyimages)

     

    לאחרונה, לקראת הגמר מול ריאל מדריד ארגנה הנהלת אתלטיקו ערב הוקרה מיוחד, אליו הוזמנו הוותיקים שעלו לגמר ב-1974. במקום הוקרנו קטעי וידאו מאותם משחקים והרגעים המרגשים ביותר היו הזכרונות מאלו שכבר אינם בין החיים, אראגונס והמאמן לורנסו.

     

    ומה יהיה הפעם? אדלארדו רודריגס מאמין: “אני רואה את הקבוצה של היום ונזכר בנו. יפה לראות את השחקנים של סימאונה נלחמים בשביל הסמל כמונו. זה מראה את הגדולה של המועדון. מגיע להם לזכות, כמו שגם אנחנו היינו ראויים לתואר".

     

    ynet ספורט ברשתות החברתיות:

    הילד הזה רק בן 8 ותראו מה הוא כבר יודע לעשות על המגרש

    צפו: גבריאל בטיסטוטה חוזר להבקיע ובגדול

    בקליפ אחד כל שערי כריסטיאנו רונאלדו במדי ריאל מדריד

    צפו בגול הכי מהיר שנכבש השנה

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום מסך
    השוער מיגל ריינה סופג בגמר ב-74'
    צילום מסך
    מומלצים