אחת ולתמיד: האם הליכה באמת מרזה?

בואו ניכנס רגע ל"עולם המדעי" של ההרזיה. כדי לרזות מפעילות גופנית צריך להיות בטווח שבין 60-85% מדופק מרבי. אפשר כמובן יותר אך ממש לא מומלץ. זה הטווח בו אנו שורפים פחמימות ושומנים.

עוד סיפורים חמים – בפייסבוק שלנו

איך לחשב דופק?

כדי לדעת מהו הדופק המרבי שלנו קיימת נוסחה פשוטה:

לאישה: 226 מינוס גיל האישה.

לגבר: 220 מינוס גיל הגבר.

משם עלינו לחשב את האחוזים האמורים ולהגיע לדופק הנכסף.

לדוגמא: גילי 42. 226-42=184. 60*184/ 100 =110.4 , 85*184/100=156.4. אם כך, כדי להגיע למדדים הטובים עלינו להיות בטווח שבין 110-156 בנתוני הדופק שלנו.

ללכת או לא?

כדי למדוד דופק לא צריך מד דופק, אפשר לעצור, לספור פעימות באמת היד או בצוואר כחצי דקה ולהכפיל. (הקצב אמור להיות קצב הפעימות בדקה שלמה).

אחרי שהבנו את התורה על רגל אחת בואו נצא החוצה, אל המרחבים.

המהירות הבריאה עבורכם

שימו נעליים, עינדו מד דופק או שעון עם שניות וצאו לדרך. אתם כבר הולכים, נכון? בהליכה מהירה וטובה, במהירות של כ- 6 קמ"ש אנשים עם כושר ממוצע לא יגיעו לדופק המטרה הנ"ל.

אנשים בעלי כושר מוגבל עם עודף משקל רב (30 ק"ג ומעלה מהמשקל האידיאל שלהם) לרוב יגיעו לכ 60-70% מהדופק וכן ישרפו שומנים אך לא בהכרח.

הבעיה היא שרוב האנשים בעלי עודף משקל של כ- 10 ק"ג, או אפילו בעלי משקל תקין שרוצים לפתח סיבולת ולקבל את כל "המתנות" שפעילות גופנית מבטיחה לא יקבלו אותה מהליכה משום שלא אתגרו את הגוף. הזעה כדרך אגב איננה סימן הכרחי לכך שהגוף בפעילות.

מאחר שגופנו אוהב להיות במנוחה (הומאוסטזיס), הנטייה הטבעית שלו תהיה לוותר ולא לעשות מאמץ אמיתי בהליכה. להבדיל, כשגוף עובר לריצה, גם ריצה מאוד מאוד קלה הוא "נאלץ" להרים את עצמו.

ברגע שמרימים את הגוף, הדופק מתחיל לעלות לערכים האמורים. גם ריצה בקצב מאוד מאוד קל תביא אדם לא מאומן לדופק המטרה תוך דקות מעטות, הליכה כאמור לא.

ריצה תורמת לבריאות

ריצה ואף הקלה ביותר גם מורידה כולסטרול, שומנים בדם, רמות סוכר, מחזקת את הגוף, הלב, הריאות, מסייעת במניעת אוסטאופורוזיס ואף במניעת סוגי סרטן ומפתיע מהכול גם מאוד מחזקת את הראש, את הרמה המנטאלית, והאנדורפינים שיוצאים מהגוף גורמים למצב רוח טוב. דבר נוסף ומעניין הוא שאחרי אימון ריצה קלה לא תרגישו רעבים כלל וכלל. כמובן שכן מומלץ לאכול אחרי כל אימון: כח או אירובי.

אז מאיפה הגיע המיתוס הזה? ככל הנראה וכמעט כמו כל דבר, מארה"ב, בה בעיית המשקל "כבדה" עד מאוד ולכן מחלחלים לאמריקאים ללכת שעה ביום או לחילופין לספור בעזרת מד צעדים 10000 צעדים לפחות ביום.

בארה"ב בעיית ההשמנה היא ממש מגיפה שעולה למדינה ובעיקר לתושביה כסף רב. גם הממדים אליהם מגיעים האמריקנים עצומים ולכן הגיעה ההמלצה על הליכה.

אנחנו הישראלים צריכים להעלות דופק כדי לרזות, אשרינו. או אז נקבל את כל המתנות שגוף נפש וראש מקבלים מהריצה. אני רואה את זה קורה יום יום: את האושר הזה, הגוף שמשתנה, הראש שמשתנה, המחלות שנעלמות. כולי תקווה שיותר ויותר אנשים יתחברו לעולם המרתק הזה של הריצה ויעשו זאת כמובן בהדרכה ובקרה.

הכותבת היא קואצ'רית הרזיה ומאמנת ריצה