שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    שלחי לי מלאך

    שתי ישראליות צעירות, בוגרות הסקטור העסקי של ניו-יורק סיטי, מיישמות את מה שהן למדו כאן בארץ שם, כדי לגייס משקיעים-מלאכים עד לאקזיט המיוחל כאן

    הרבה דברים קורים לישראלים בניו-יורק. הם לומדים, הם עובדים, חלקם מקימים חברות מצליחות ומידי שבת מעלים פוסט קליל של שבת שלום מניו-יורק בפייסבוק. חלקם משתקעים כאן בארץ האפשרויות וחלקם חוזרים לארץ המובטחת כדי לבדוק אם הפעם היא גם תקיים. שתיים כאלו הן מור אסיא ושלי הוד-מויאל. לשתיים קרו הרבה דברים בזמן שהן גרו בניו-יורק. במבט לאחור, הן מן הסתם מזהות שאחד הרגעים המכוננים בזמן אותו הן בילו בניו-יורק היה הרגע בו הן נפגשו. היום, מספר שנים לאחר הפגישה ההיא ולאחר שהן צברו נסיון מרשים בתאגידים מצליחים הן בארצות הברית והן בישראל, הן עובדות ביחד ממשרד מקסים הממוקם בדרום תל אביב. אני נפגשת איתן שם כדי לשמוע על מיזם אותו השיקו לאחרונה ושנקרא iAngels, שהוא התוצר של החברות שנולדה מאותה הפגישה. "אנג'ל", רק נקדים ונאמר, הוא המונח המקובל בעולם העסקים לאלו המשקיעים במיזמים וסטארט-אפים בשלב הראשוני ביותר ובעצם נותנים את ההזדמנות הראשונה ליוזמות וחלומות עסקיים להתגשם.

     

    אומת האנג'לים

    "כמה זמן יש לנו?" אני מקדימה ושואלת, היות ואנחנו נפגשות ב-3 אחר הצהריים ובין שאר תחומי האחריות של השתיים הן גם אמהות במשרה מלאה.

    "כבר סדרנו פיקאפ להיום", מור אומרת, "אז בואי נזרום...".

     

    או.קיי, ספרו לי על iAngels.

    מור: "iAngels היא פלטפורמת השקעות ישראלית אינטרנטית שנועדה לחבר בין משקיעים פרטיים מרחבי העולם שרוצים להצטרף להשקעות בסטארט-אפים ישראלים יחד עם אנג'לים ישראלים מובילים ומוכרים בתעשיית ההיי-טק הישראלית. המשקיעים יכולים להיכנס בסכומים נמוכים יותר לצד האנג'לים האלו בתנאים דומים לאלו של האנג'לים הישראלים".

     

     

    האנג'לים המובילים בתעשיה?

    מור: "כן, אנחנו בעצם חברנו לאנג'לים מאוד מוכרים ומאוד מנוסים בתעשיה, שכבר הוכיחו שהם משקיעים בצורה חכמה ומייעצים המון לאנשים פרטיים אשר מעוניינים להתחיל להשקיע בתעשיית ההיי-טק הישראלית. אלו אנשים אשר בד"כ משקיעים בסטארט-אפים מכספם הפרטי בסדר גודל של כ-100,000 דולר ומשחקים תפקיד מאוד חשוב בהתפתחות והצלחת החברה".

     

    איך הגעתן אליהם?

    מור:"קודם כל עשינו מחקר על מה קורה בשוק ההיי-טק, אתרנו את האנג'לים הכי מצליחים ויצרנו אתם קשר". את חלקם, מור מוסיפה, "כבר הכרנו קודם לכן ממעגלים חברתיים ועסקיים. היום, אנחנו בקשר יומיומי איתם ומתעדכנות בכל מה שקורה בשוק. המטרה שלנו כשהקמנו אתiAngels הייתה לפתוח את עולם ההיי-טק הישראלי למשקיעים מכל העולם שיכולים להשקיע לצד אנג'לים מנוסים ובעלי רקורד של הצלחה בישראל. בחרנו לנסות ולהפוך את החוויה של ההשקעה ליותר אינטרנטית, חברתית – אלמנטים שהם לא כך כל מקובלים בעולם של טכנולוגיה והשקעות, שהוא מטבעו הרבה יותר מסורתי וסגור באופיו".

     

    אז אם אני למשל יוסי ורדי, איך הייתן משתפים איתי פעולה?

    מור: "דווקא איתו לא יצא לנו לשתף פעולה", היא מחייכת. "אבל אנחנו משתפות פעולה עם אנג'לים מצליחים אחרים למשל, טל ברנח, דניאל רקנטי, ינקי מרגלית וגם דוד אסיא, שהוא אביו של בעלי, יוני אסיא. בדרך כלל, כשאנג'ל מחליט להשקיע בחברה הוא מתקשר למעגל האנג'לים שהוא מכיר ומעניין אותם בהשקעה הזו. היום, אותם אנג'לים שעובדים איתנו מידעים גם אותנו על היוזמה החדשה. אחרי שאנחנו מקבלות עסקה שכזו מהאנג'ל אנחנו עושות את הבדיקות שלנו – מי עוד נכנס, ומי שלא, למה לא? אנחנו נפגשות עם הסטארט-אפ בעצמנו ולבסוף מביאות את ההשקעה לוועדה המייעצת שלנו ומחליטות אם ללכת עליה או לא".

     

    שלי: "חשוב לי לציין שהפלטפורמה הוקמה על מנת לאפשר לאנשים שמעוניינים להשקיע בישראל בסכומים נמוכים יחסית ובצורה מאוד אחראית. אנחנו מספקות להם את העסקאות החמות בשוק, מאפשרות להם להצטרף ל-וובים בהם המנכ"לים מדברים על החברה, לשאול אותם שאלות ובאמת לעבור את חווית ההשקעה איתם ולבנות ביחד תיק השקעות בסטארט-אפים. ישראל נהייתה מרכז מאוד משגשג מבחינת סטארט-אפים. היא כבר שנים מושכת המון תשומת לב ונחשבת למרכז השני בגודלו בעולם אחרי סיליקון ואלי. בשנה האחרונה, תשומת הלב הזו גדלה עוד יותר בעקבות אקזיטים מרשימים כמו אלו של וויבר ושל וויז וויקס".

     

    מור: "יש גם המון יתרונות בהשקעות ביחוד בשלבים מוקדמים יותר של החברות שנובעים מההיבט הכלכלי. סטארט-אפים בארץ מסתפקים במימון יותר נמוך מאלו שבסיליקון ואלי בעוד ההחזר על ההשקעה יכול להיות מאוד גבוה".

     

    מגייסות מלאכים בחדר הישיבות ()
    מגייסות מלאכים בחדר הישיבות

     

    באילו סכומים מדובר?

    מור: "השקעה מינימלית אישית היא של 5,000 דולר. הסכומים הממוצעים הם בסביבות 25,000 דולר, והיו לנו גם משקיעים יותר גדולים. אנחנו מאגדות קבוצה של משקיעים, משהו בסביבות 15-10 אנשים, ומשקיעות בכל מיזם סכומים בסדר גודל של 250,000 דולר. כל משקיע מקבל עדכונים רבעוניים על כל ההשקעות בהן הוא או היא מעורבים. אנחנו תמיד נכנסים בתור משקיע משמעותי אשר זכאי לזכויות אינפורמציה ואופציות השתתפות בסבבי המשך ואנו מחלחלים את הזכויות האלו למשקיעים שלנו".

     

     

    בואי נפגש

    ‏iAngels התחילה לגייס כספים באוקטובר 2013 ונכון להיום כבר סגרה שבע השקעות, כלומר ממוצע של עסקה בחודש. הרעיון, מספרת מור, הגיע מהבית. "בעלי ואני מדברים עליו כבר מספר שנים. זה התחיל לאחר שסיימתי את ה-MBA שלי באוניברסיטת קולומביה בניו-יורק. יוני, בעלי, הקים ב-2007 את הרשת החברתית-פיננסית להשקעותeToro . אביו של יוני, דוד אסיא, הוא אנג'ל מאוד מוכר בתעשיה וגם אבי נמצא בתחום הזה מאז שאני זוכרת את עצמי, כך ששנינו גדלנו עם עולם הסטארט-אפים ובנוסף באנו מיחידות טכנולוגיות בצבא. מימון המונים אוCrowd Funding היה תחום חם כבר אז, אבל שוק המניות לא היה שם עדיין. כשחזרנו לארץ, עבדתי במחלקה האסטרטגית של אמדוקס, וזה לאחר שעשיתי תפקידים דומים ב-IBM בניו-יורק ולפני זה ב-SAP בארץ. חוויתי מחזורי אסטרטגיה באירגונים מאוד גדולים וידעתי שאני רוצה להקים משהו משלי, בו אני אוכל למנף את כל היכולות שלי, שלא תמיד באות לידי ביטוי בהגדרת תפקיד כזו או אחרת. הרגשתי שיש לי יכולת לעשות דברים שלא בהכרח עשיתי בעבודה היומיומית שלי והתחלתי לחפש שותפה להקים איתה אתiAngels .

     

    ידעת שאת רוצה שותפה?

    מור: "יש משפט שכל אנג'ל אומר שהוא: It’s all about the team. מאוד חשוב שיהיה צוות חזק בחברה, משהו בסגנון 'אחת ועוד אחת שווה שלוש'. אני מגיעה מרקע טכנולוגי עסקי ושלי הייתה החצי המשלים עבורי. היא מביאה המון ניסיון פיננסי, משהו שלא היה לי. הייתה לי את ההרגשה שביחד נוכל להרכיב צוות מנצח. אז התקשרתי אליה ואמרתי לה שיש לי רעיון מדהים ושהיא חייבת להצטרף אלי. אבל שלי הייתה עסוקה כל כך בלעבוד מסביב לשעון ב'גולדמן סאקס', שלא היה לה זמן לחשוב על המיזם", היא מוסיפה בחיוך.

     

    שלי: "זה נכון... הייתי מגיעה למשרדים ב-12 בצהריים ונשארת שם עד 3 בבוקר ולפעמים גם עד 5. זו עבודה אינטנסיבית בדיוק כמו שאומרים. יש כמה שעות פנויות אז ישנים על הספה במשרד. עובדים שם נורא קשה מצד אחד, ומצד שני זה נורא מעניין ומלהיב. עובדים על הרבה פרוקיטים שונים וזה מקום שמנצל הרבה מהיכולות שלך. כשמור דיברה איתי על זה הייתי בהריון בחודש שביעי, בנוסף לטיסות ועבודה מסביב לשעון. תמיד ידעתי שמתישהו אעשה משהו משלי, אבל לא הרגשתי שסיימתי שם. לא הבנתי כמה קצב העבודה היה מטורף עד שילדתי. פתאום הרעיון של מור נראה לי מאוד הגיוני. גם בתור חברה היא תמיד הייתה עבורי סוג של השראה בכל הרמות, בין אם זה מקצועית או איך שהיא מנהלת את המשפחה שלה. אז אמרתי לעצמי, טוב, אולי אני בכל זאת אשקול את הנושא ואחבור אליה וקצת מהמוצלחות הזו שלה תדבוק בי", היא צוחקת. "באמת כמה חודשים אחרי הלידה התקשרתי למור ואמרתי לה, בואי נפגש".

     

     

    חולקות שאיפות

    כשמביטים לאחור על המסלול בו הלכו השתיים והאתגרים אותם הן צלחו, אפשר להבין על על איזו מוצלחות שלי מדברת. מור היא הרצליינית במקור, בת 32 ואמא לשני ילדים כשהשלישי בדרך. היום היא מתגוררת בסביון ומחזיקה ברזומה שלה גם קריירה קצרה של ריקוד, עליה היא בחרה לוותר. "רקדתי מגיל צעיר מאוד ותוך כדי הצבא ובשנה שאחרי, בה כולם טיילו, רקדתי בלהקת בת דור. כשנודע לי שהתקבלתי לטכניון ללימודי מחשבים ומתמטיקה, ההורים שלי אמרו לי: 'את לא הולכת להגיד לא ללימודים בטכניון, נכון?' הלכתי ללמוד בטכניון ואני לא מתחרטת על זה. היום אני עוקבת אחרי בלט ונהנית מזה, אבל בהתחלה היה לי ממש קשה לשבת בכסא ולראות הופעה. הייתי יושבת וחושבת שזו יכולתי להיות אני שם על הבמה ולקח לי זמן פשוט ליהנות מזה, להבין שזו הבחירה שלי. היה לי חשוב לרקוד מקצועי ומצד שני ידעתי שזה לא יהיה לכל חיי. כל החיים שילבתי בין בלט, מצד אחד, לפיזיקה ומדעי המחשב ומתמטיקה, מצד שני. ממש 'גיק'. אבל בסוף החלטתי שחיי המדף של רקדנית הם קצרים מדי וחפשתי את האתגרים שבטכנולוגיה".

    שלי עצמה היא פתח תקוואית במקור, בת 30 ואמא למילה בת השנה וחצי. היא גרה כיום בהדר יוסף ונשואה לכפיר מויאל, ממקימי חברת הטכנולוגיה והפרסום "מטומי". לימודיה בניו-יורק היו חלום אשר על הגשמתו היא עבדה מאוד קשה: "סיימתי תואר בפילוסופיה, כלכלה וחשבונאות כאשר בזמן הלימודים עבדתי בתור סומלייה על מנת לממן אותם", היא מספרת.

     

    "העבודה הראשונה שלי הייתה ב-UBS בתחום של ניהול הון פרטי. לקח לי קרוב לשנה להבין שזה ממש לא בשבילי ואז גמלה בי ההחלטה לחזור לישראל. זה היה בקיץ של 2008 ואני זוכרת שאנשים אמרו לי, 'משוגעת! מי עוזב עבודה כזו עם משכורת טובה ועוד בניו-יורק?!' אבל אני הייתי נעולה על זה שאני רוצה לחזור. ידיד שלי, שהוא גם מנטור מניו-יורק וחבר קרוב (בועז ויינשטיין), אמר לי 'את לא עוזבת'. הוא סידר לי ראיון ב-Avenue Capital , שזה אחד מקרנות הגידור הכי גדולות בניו-יורק לחובות מצוקה או Distress Debt. הלכתי לראיון אבל בסופו אמרתי לעצמי שאין סיכוי. מספר שבועות לאחר מכן, בזמן שהייתי בישראל, קיבלתי טלפון עם הצעת עבודה מהם. הייתי בהלם! זה קרה זמן קצר לפני שליהמן ברדרס קרסה. חזרתי לניו-יורק והתחלתי לעבוד ב-Avenue Capital בדיוק בשלב המשבר. כל מי שמכיר Distress Debt יודע שמבחינת המחזוריות בזמנים נורמליים זה מאוד משעמם וכל האקשן זה להגיע למשבר כלכלי, ככה שהיה מאוד אינטנסיבי ומעניין להיות שם".

     

    "‏It’s all about the team"
    "‏It’s all about the team"

    את מתגעגעת לניו-יורק לפעמים?

    שלי: "כשאני נמצאת בניו-יורק אני מרגישה שהשמיים הם הגבול. יש כל כך הרבה דברים שאפשר לעשות שם, ובאמת אם אתה בן אדם שאפתן יש מלא אופציות והיה לי נורא קשה לעזוב. מצד שני, זה היה נכון כשזה קרה".

     

    היום, אחרי שהחברה כבר קמה, אתן מרגישות שהחיבור בין שתי נשים הוא יותר חזק מאשר יוזמה עסקית של אישה וגבר?

    מור: "אני חושבת שיש יותר הבנה. כשהתחלנו את זה, שנינו חשבנו שנהיה יותר אדון לעצמנו כשזה יקרה ושנוכל לג'נגל את החיים בצורה קצת יותר יעילה. היום הסיפוק הוא גדול, אבל שתינו מוצאות שזה אתגר לא פשוט. אנחנו חוות הרבה דברים דומים, ברמת השיחה, ברמת המשפחה, ברמת הבעלים, וזה מקל על הדינמיקה. אני פחות מרגישה צורך להתנצל אם אני צריכה ללכת מוקדם לאנשהו. דברים שכן חוויתי במקומות עבודה בעבר, בהם לא מבינים שבחמש אין מי שיקח את הילדים מהגן, למשל. שתינו מתמודדות עם אותם האתגרים בהיבט הזה. ועם זאת אנחנו חולקות את אותן השאיפות, שזה מצוין".

     

    איך היה המעבר מעבודה בתוך ארגון גדול ומשומן לעבודה שהיא יזמית?

    "את ממש מרגישה את זה על הכתפיים", אומרת שלי. "יש חברה ואם את לא קמה בבוקר ואת לא עושה את העבודה אז דברים לא קורים. את רוצה שזה יצליח ואני שונאת להיכשל וכל היום את רק חושבת איך מזיזים את הדבר הזה ואיך גורמים לו להיות מאוד איכותי".

    מור: "בנוסף לאחריות אנחנו גם לומדות אחת מהשניה המון. אני התחלתי לעבוד במודל יותר גולדמני, ושלי התחילה לעבודה במודל קצת יותר הייטקי. היו ימים ששלי הייתה שולחת לי אי-מייל בחמש בבוקר ובשמונה בבוקר הייתי מקבלת אי-מייל נוסף עם תזכורת להגיב עליו".

     

    איך אתן משלבות הורות ומשפחה עם קריירה כזו אינטנסיבית?

    שלי: "יש המון נשים מאוד חזקות ומרשימות שמובילות חברות גדולות ובקטע מאוד מודע מקריבות את התחום האישי. אני לא מרגישה שאני שם. בחצי שנה האחרונה מור ואני נסענו המון לחו"ל והשארנו את המשפחות ואת הילדים וזה אתגר לא פשוט אבל כפיר ואני מנהלים חלוקה מאוד שווה בנטל. הוא חוזר בשש וחצי-שבע, מקריא למילה סיפור, מקלח אותה. אנחנו ממש חצי-חצי. הנושא של השיוויניות הוא מאוד חזק אצלי, כי אני חושבת שאנחנו נמצאים בעידן שבו כל אחד רוצה ויכול לממש את עצמו ולהיות כל מה שהוא יכול להיות. התא המשפחתי והזוגיות אמורים להקל על ההגשמה העצמית, כי יש עוד מישהו שלוקח חלק בנטל. אני מאמינה שזה בסדר גמור ואני חושבת שכפיר רואה את זה כזכות גדולה שהוא חלק מאוד פעיל בגידול של מילה".

     

    מור: "הדינמיקה אצלנו היא שונה. יוני ואני ביחד מגיל 20. אני זוכרת שכשהיינו צעירים אמרתי לעצמי, 'טוב, כשיהיו ילדים הוא יחזור מוקדם', אבל זה פשוט לא הוא. אם יש איזה אירוע של אחד הילדים או משהו חשוב הוא יעצור הכל ויהיה שם, אבל לרוב הוא לא חוזר הביתה לפני עשר וחצי, זה סוג של דינמיקה שאנחנו חיים אותה שנים, ובגדול. גם אני גדלתי ככה וזה בסדר".

     

    ובכל זאת, איך גורמים לזה לעבוד?

    מור: "יצרנו כל מיניGround Rules שאנחנו מנסות לא לסטות מהם. למשל, אנחנו משתדלות לא לקבוע פגישות בין חמש לשמונה בערב, כי אחר הצהריים אלו שעות קודש לילדים. ואז, כשהם נרדמים, אנחנו מתחילות עוד יום עבודה, כי זו השעה בה חו"ל מתחילים לעבוד".

    שלי: "יש גם ויתורים. אני למשל לא מבשלת ולא מתעמלת כרגע. יש סדרי עדיפויות, כי באמת בסופו של דבר אנחנו עובדות כל היום ואז יש כמה שעות אחר הצהריים של נחת ואז אנחנו עוד פעם עובדות. אבל שתינוWouldn’t have it any other way ".

     

    והבעלים תומכים?

    שלי: "מאוד תומכים. אני הכרתי את כפיר בנסיבות לא רגילות: לפני מספר שנים, כשעוד עבדתי בניו-יורק ב-Capital, אבי נפטר. לאחר השבעה חיפשתי מקום לעבוד ממנו בישראל וחבר משותף קישר ביני לבין כפיר, שהציע לי לעבוד מהמשרדים של החברה שלו. תמיד אומרים לי שאבי שלח אלי את כפיר ואני ממש מאמינה בזה, כי הכל קרה באותו חודש. הוא ממש ה- Guardian Angel שלי. אני יכולה להיכנס לפעמים לסטרסים ופאראנויות והוא תמיד לוקח הכל באיזי. הוא נורא נורא מאזן ומרגיע אותי".

     

    מור: "הם מאוד מאוד תומכים, שניהם פיגורות בתעשיה ויש להם המון ניסיון, שהם מאוד שמחים לחלוק אתנו. בכלל, אני חושבת שעקומת הלמידה שלנו, אם אנחנו חושבות על התפתחות העסק וכמה למדנו, היא מטורפת והרבה בזכותם, לפעמים".

     

    "ולפעמים, כשבא לנו קצת לסטות מה-Ground Rules", הן אומרות, "ולשבור שגרה, אנחנו נפגשות לארוחת ערב דאבל דייט עם הבעלים. בעצם זה דיון על האסטרטגיה שלiAngels על בקבוק יין, כדי שכולנו לא נרגיש רע שאנחנו עוד לא בבית", הן צוחקות.

     

     

    מה זו הצלחה?

    קצת לפני שכללי היסוד נכנסים לתוקפם, אני שואלת אותן איפה הן מקוות לראות אתiAngels בעתיד.

     

    אנחנו מקוות להגיע לקצב של 20 השקעות בשנה, הן אומרת. ליצור מגוון רחב של תחומי השקעה כולל מובייל, אינטרנט, ניו מדיה, גיימינג, ושהמשקיעים שלנו יהיו מרוצים. המודל העסקי בנוי בצורה כזו שההצלחה שלנו היא תלוית ההצלחה של המשקיעים. גייסנו הון לחברה כדי לתמוך באופרציה שלה, כך שאנחנו לא חיות על מה שאנחנו מקבלות מהמשקיעים. אם יהיה אפ-סייד ואקזיטים, וזה מה שאנחנו מאמינות שיהיה, כולם יהיו שמחים. ההצלחה שלהם היא בעצם ההצלחה שלנו.

     

    נו, אז שיהיה בהצלחה.

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    נפגשו בניו-יורק. מור אסיא (מימין) ושלי הוד-מויאל
    מומלצים