יום הולדת שמח

אני מריח את היום שיבוא.
הוא יושב לי ליד הנחיר השמאלי ומחכך ידיו בהנאה צרופה.
אני אהיה בן 29, עם פחות שערות על הראש ויותר הוצאות בבנק, אבל אני איתך.
את איתי כבר המון זמן ובינינו, הביחד שיש לנו, הוא הישג לא קטן ולא פשוט. תחליטי את לגבי הסדר של השניים.
אני בעבודה, יום חמישי היום. כולם פה לחוצים כרגיל ודי התפלאתי שהם זכרו שיש לי היום יום הולדת.
לא ציפיתי, חשבתי שישכחו, אבל הם לא.
במקום זאת, שלחו אותי החוצה מהמשרד ותיזזו את גופי המרופד בחום הרטוב לכל מיני שליחויות מוזרות. הייתי צריך לחשוד שהם מתכננים לי הפתעה, אבל כל הריח של היום שיבוא הקהה לי את החושים. כשאחזור קצת מזיע ועייף, כל המחלקה תצטופף במשרד של הבוסית שלי.
כולם ישירו (גם אם לא מכל הלב) ובטונים מעט מזייפים "יום הולדת שמח" ויש כמה בנות שישימו לי נשיקה בלחי ואני ארגיש נבוך, לא אמצא מקום טוב להניח את עיניי מבלי לברוח בלחיים סמוקות.
הם ידליקו נרות, יביאו לי מתנה שאמורה לעשות לי וואו מהפה ותוך חמש דקות, אחרי אכילת עוגה קנויה בטעם סביר, ההמולה תתפזר לעיסוקיה, אני אשאר לבד ואחשוב רק עלייך.
בדיוק בדקה הזאת את מופיעה מולי, בחולצה שחורה צמודה שעושה לי תיאבון, שדיים ומכנסיים צמודים ששרים לי פינוקים.
את תגררי אותי בשלווה החוצה, אני עדיין מופתע ששמעת אותי חושב עלייך ואראה מבולבל לחלוטין, את תחבקי אותי ותגידי לי לא לדאוג, "זאת אני, המתוקה שלך".
אנחנו ניכנס למונית ואני נזכר שהשארתי את התיק שלי במשרד. "לאן אנחנו נוסעים?" אני שואל והיא אומרת שאנחנו כבר חוזרים.
הדלת נטרקת והנהג נוסע מבלי שנאמרה מילה.
כל יום הולדת שלי, מאז שחיברנו לבבות, אני מפחד שהיא תשכח או שיקרה משהו רע.
דברים כאלו, תמיד קרו לי ביום ההולדת מאז שנולדתי, מה הפלא שאני פראנואיד.
נסענו ונסענו והיא התחילה לאכול לי את הצוואר וללקק לי את האוזן, אני מסתכל על הנהג שבטח מבסוט, גם מקבל כסף וגם לראות מופע.
"נו, לאן?" אני חוקר בחוסר סבלנות.
"אתה תראה…" היא משיבה ואז מוציאה מהתיק סרט משי אדום ומצווה להביא אליה את ראשי.
"מה זה צריך להיות?" אני לא אוהב הפתעות קיצוניות. תמיד העדפתי משהו סביר, שאפשר לעכל יום יומיים לפני, יש לי לב חלש.
מהמונית, הגענו למקום מרעיש אוזניים ולמרות החשיכה סביבי, הבנתי שנפלתי חזק.
נהמות המטוסים וההמולה דפקו לי את כל החושים, אבל סמכתי עליה, עד כמה שהרשיתי לעצמי.
הטיסה עברה בסדר, היא השקתה אותי במיץ תפוזים (ואני בטוח שהיתה בו עוד תוספת נחמדה), כי אחרי המשקה, התעוררתי במיטה ענקית, בחדר שלא דומה למה שיש לנו בבית.
היו נרות מכל עבר, מוסיקה שקטה וסדינים מלטפים, שגרמו לי להגדיר מחדש את המושג "אושר".
ואז היא הופיעה.
לבשה רק חיוך.
"מזל טוב, חמודי", אמרה יפתי והתקרבה אלי.
התרגשתי.
באמת.
קשה לרגש אותי.
והיא מצליחה, אז אני נשאר איתה, למרות שיש לי מישהי בעבודה שמתה שאני אעשה איתה דברים. אבל אני נאמן למי שמצליחה לעשות לי את הריגוש בפנים.
לא שווה להשליך את הכל בשביל דקה של פיטמה זרה.
עשינו אהבה שוות ערך לאלפי שירים ומזמורים והכל נראה לי כל כך יפה ועוד ביום ההולדת שלי.
הייתכן? שרשרת הרוע חדלה מלהתקיים?
הללויה!
היא השעינה את ראשה על החזה שלי, שנינו שתקנו.
האף החל מגרד לי.
התעלמתי.
היא אמרה שאף פעם היא לא הרגישה ככה, כלפי מישהו ועוד לאורך זמן.
חייכתי.
ואז אמרה שעשתה טעות.
"איזה טעות?" הסתקרנתי.
היא שתקה לרגע וגילתה: "שכבתי עם בחור כשהיית במילואים".
האף שלי כבר מכווץ כולו מהסירחון שפשט מדבריה ברחבי החדר, הריח המוכר קרע לי את הוורידים בלב ושיחרר את שסתום הדמעות בסיבובים גדולים.
היא שכבה עם בחור, ועוד כשהייתי במילואים יום אחד?!
24 שעות אני לא פה, הולך לאכול אבק בדרום הארץ והיא ללא שום בושה, מוצאת מישהו שיחמם לה את הריק במיטה?
זה הכעיס אותי.
קצת הרבה.
מילא בחודש שלם של מילואים, הייתי איכשהו מבליג.
אבל היה מאוחר מדי. התמכרתי לריח, שהחל צוחק ברשעות לעברי ואני ידעתי שזה יבוא, דווקא ביום ההולדת שלי.
הקללה הזאת לא תעבור בחיים.
היא רצתה לשמוע מה יש לי לומר.
מה כבר נשאר, יא זונה?!
למרות הכעס שבי, אחזתי בגופה בעדינות, יישרתי מבט וחייכתי.
נשקתי לה בעוצמה שגרמה לה לפרפר באוויר עם הרגליים ובדיוק בשנייה שהיא הייתה לרגע בעולם אחר, תפסתי אותה חזק בידיים ואיך שהיא, עירומה, גדושה באהבתי, זרקתי אותה מהמרפסת.
היא נפלה לאט.
שכחתי לציין, שהמתוקה עוד הזמינה את הפנטהאוז בקומה האחרונה.
עשתה בשכל. כך תוכל לחשוב בזמן שהיא נופלת, על כל מה שעשתה לי.
היא צרחה.
לפתע, לא היה לי נעים על זה שזרקתי אותה מהמרפסת, כי משום מה, הרגשתי שגם אם היא תמות, היא עדיין לא תבין את המשמעות של לרסק לב של אהוב.
אז קפצתי גם אני, עירום כולי.
בזמן הנפילה, גמלה בלבי הקרוע החלטה שארדוף אחריה בגן עדן, אצרח לכולם שהיא בוגדת, ארוץ עם שלטים שהשם שלה חרוט עליהם בדיו שחורה ואיקס גדול. כי מבחינתי היא מחוקה.
נחתתי ממש לידה.
בשניות שעוד שמעתי דפיקות אחרונות של חיים בתוכי, לא יכולתי שלא להתחמק מהריח, שרדף אותי ארבע עשרה קומות למטה.
הוא יושב לי ליד הנחיר השמאלי ומחכך ידיו בהנאה צרופה.
כבר לא איכפת לי, יום ההולדת שלי ממילא הרוס.