ותודה למוניטור

במשחק אליפות רק דבר אחד חשוב, לקחת אליפות. שחקנים צריכים להגיע למשחק עונה בשיא הכושר, פיזי ומנטלי. להצגה הגדולה הגיעו אתמול אנשים מרוטים וסחוטים. חוץ מאחד או שניים, כולם רחוקים מיכולתם הממוצעת.

למכבי ת"א היו העונה שתי קבוצות: עם סופו ובלי סופו. כשהסנטר היווני במגרש כל הכדורים

הולכים אליו, כשהוא בחוץ משחקים פיק־אנד־רול לאלכס טיוס. מאז הפיינל־פור ביורוליג יש למכבי ת"א עוד קבוצה: של טייריס רייס. נותנים לרייס את הכדור, וכולם עומדים ומביטים. את המשחק הראשון בחיפה הוא ניצח כמעט לבד, אתמול הוא קלע "רק" 15 נקודות, והיו לו יותר איבודים (6) מאסיסטים (4). נשאר ריקי היקמן לבד נגד שאר העולם. אולי הוא לא שווה מיליון דולר כמו שמציעים לו, אבל הוא שווה כל סנט.

כל הכבוד לחיפה שהגיעה עם צבא ירוק גדול. שנה שנייה ברציפות בגמר עם מאמן והרכב כמעט חדש, החזיקה מעמד 45 דקות והחמיצה הזדמנות בלתי חוזרת לאליפות שנייה רצופה. דייויד בלאט הוכתר כמאמן העונה, אני מברך אותו אבל מאמן העונה שלי הוא דני פרנקו.

מאמן העונה. דני פרנקו(צילום: ראובן שוורץ)

מורן רוט עשה כל נזק אפשרי לחיפה.

10 מתוך 20 הנקודות הראשונות של מכבי ת"א היו באחריות אישית שלו. קבלת החלטות גרועה. בהתקפה הכדורים הלכו למי שפנוי ולא למי שצריך. לא חוכמה למצוא את אדריאן הנינג פנוי, עוזבים אותו בכוונה. וצל"ש לבראיין רנדל, ספורטאי למופת, שמוכיח שאפשר לשמור בלי להרביץ פאולים, וגם להפוך לאופציה התקפית.