דרך ארוכה ופתלתלה עברה סיגל בנאבו עד שהגיעה למקום בו היא נמצאת היום. בנאבו היא מעצבת בגדי ים המשובצים כולם קריסטלי סבורבסקי ונמכרים בחנויות יוקרה בלמעלה מאלף דולר לשתי חתיכות בד מינימליסטיות, אבל הדרך לכאן היתה עתירת עליות ומורדות. היא התחילה את הקריירה שלה כאשת עסקים מוקדם מאוד בחיים, זמן קצר לאחר שהיגרה עם משפחתה מישראל לאורנג' קאונטי. "הייתי בת 14 כשהגענו לכאן וכמעט מהיום הראשון התחלתי למכור בגדים, עוד לפני שידעתי אנגלית בכלל. המשפחה שלי כאן, כולם בעסקי האופנה ולדודים שלי היו חברות בגדים בדאון טאון. בהתחלה עוד הלכתי להאנטינגטון היי סקול, ואני בתור ילדה מאשדוד הרגשתי שהגעתי לעולם אחר. הבנות היו כולן עם מייקאפ והגיעו לבית ספר כמו לתצוגת אופנה. בהפסקות הייתי רואה את התלמידים מעשנים מריחואנה וסמים. הרגשתי לא שייכת לשם, אז בכיתה י' עזבתי את בית הספר וישר התחלתי לעבוד".

ולהורים לא היתה בעיה עם זה?

"כשהגענו לכאן זה היה אחרי שאבא שלי נפל נפילה גדולה בארץ ופשט את הרגל, אז רק רצינו לשרוד. לאבא שלי היו שתי חברות סיטונאות ועסק לתריסים באשדוד. אחרי שהוא איבד את הכל, אחיו, שגר כאן, אמר לו: 'בוא לארה"ב', אז עברנו, אני, אחי וההורים. שני אחים נוספים נשארו בארץ כי היו בצבא. ההורים שלי לא דיברו אנגלית וגם אני לא, אבל אחרי כמה חודשים כבר התחלתי לדבר ועזרתי להם. התחלתי לעבוד בסוופמיט באורנג' קאונטי, מכרתי בגדים, בגיל 16 כבר התחלתי לעבוד בג'יי.סי פני והצלחתי לקנות אוטו מהכסף שעשיתי, בגיל 18 התחתנתי עם בחור אמריקאי-נוצרי שהכרתי, בגיל 21 קניתי את הבית הראשון שלי, בגיל 22 ילדתי את בתי בריקל ובגיל 25 כבר הייתי גרושה".

הספק יפה מאוד. להורים שלך לא היתה בעיה עם נישואייך לבחור נוצרי ועוד בגיל כל כך צעיר?

"אבא שלי הגיב מאוד רע והיו לנו הרבה מריבות על כך. הוא רצה להרוג אותי, אבל לאט לאט השלים עם זה. בהתחלה ההורים שלי חשבו שהחבר שלי, ריק, הוא חבר של אחי. הוא היה בן 22 ואני בת 14, אבל נראיתי הרבה יותר מבוגרת מגילי. ריק היה ילד שגדל בין משפחות אומנות כל החיים שלו, וכשהכרנו הוא מאוד התקרב למשפחה שלי, אפילו למד קצת מרוקאית ועברית. הוא לימד אותי אנגלית, לכתוב ולקרוא, ומאוד נקשרנו. כשמלאו לי 16 כבר עברתי לגור אתו ובגיל 18 התחתנו. בערך באותו תקופה ההורים שלי החליטו לשוב לארץ ואני נשארתי כאן".

לא נשמע שהיתה לך הרבה ילדות.

"לא. אמא שלי תמיד אומרת: 'סיגל, אף פעם לא היית ילדה'. בכיתה ז' היו לי חברות מכיתה י"א-י"ב, לא התחברתי לילדים בני גילי. היה לי סך הכל טוב בארץ וכשעברנו לכאן הרגשתי כמו עץ שתלשו אותו מהשורשים. היה לי מאוד קשה, הייתי הולכת לים ובוכה. רציתי לחזור לארץ, לחברות שלי, למקום שלי. מה שעוד היקשה עלי זה שהייתי הישראלית היחידה בבית הספר. באורנג' קאונטי באותם ימים בקושי היו ישראלים, זה לא כמו בלוס אנג'לס. כאן בכל מקום שאתה הולך אתה פוגש ישראלים, אז הרגשתי די בודדה".

בגיל 25 היתה סיגל אם חד הורית לילדה קטנה, בריקל, אותה נאלצה לפרנס לבדה וללא כל דמי מזונות. אבל סיגל היתה נחושה שלא להישבר. סך הכל, היא הצליחה בגיל צעיר לעמוד על רגליה, ללא עזרת ההורים, לרכוש בית ומכונית ולהתפרנס בכבוד, אבל היכרות עם בחור ישראלי מהצד הלא נכון של החוק, הביאה אותה לאבד את כל מה שחסכה כל חייה: הבתים שקנתה, הכסף. סיגל לא ששה לדבר על פרק חיים זה בחייה ומוכנה רק לומר: "היינו שבע שנים ביחד, במהלכן שבועיים הייתי מלכה ושבועיים ברחתי ממנו. היינו כמו זוג יונים ואחר כך כמו זוג עורבים וכך חוזר חלילה. בגלל אהבה לא בריאה מאבדים את הראש לפעמים".

לפני שמונה שנים וחצי, היא הכירה את מי שהפך לאבי בנה השני, אהרון, אבל כבר כשהיתה בחודש הראשון להריונה, הבינה שזה לא זה, נפרדה מהבחור והחליטה לגדל את הילד לבדה. באמצע עוד הספיקה לאמץ את בנו של אחיה דילן (היום בן 23), שהמשמורת עליו עברה לסבתא לאחר שאמו לא יכלה לטפל בו. "ההורים שלי חזרו לארץ ולדילן היה קשה עם החיים שם, כי הוא היה ילד אמריקאי לכל דבר והוא לא הסתדר עם השפה והמנטליות. אז לקחתי אותו אלי וגידלתי אותו ביחד עם בריקל שצעירה ממנו בשנתיים בלבד".

לידת בנה הקטן הביאה למהפך בחייה של סיגל. היא החליטה לחזור לדת, שמרה שבת, ביקרה בבית הכנסת ובד בבד התחילה בעסק חדש - עיצוב בגדי ים, כאלו שאותם היא בעצמה לא מעיזה ללבוש, אבל מלבישה בכיף נשים חטובות וסלבריטאיות, דוגמת פאריס הילטון, לה עיצבה בגד ים לבן עטור באבני סבורסקי המתחברות ביחד לשמה על בגד הים.

איך בכלל הגעת לעיצוב בגדי ים, למדת עיצוב?

"לא. התחלתי את העסק בתור הובי. בשנת 2007 הגיעה אלי בחורה שראתה אותי במסיבה, ניגשה אלי כי אהבה את הסטייל שלי וגם שמעה שאני מתעסקת במכירת בגדים. היא סיפרה לי שיש לה בגדי ים מברזיל שהיא רוצה למכור וביקשה את דעתי עליהם. אמרתי לה שהם יפים, אבל אני יכולה לעשות אותם יותר יפים. לקחתי את בגדי הים, הוספתי להן אבנים ועיצבתי אותם מחדש. היא מכרה אותם בהרבה יותר ממה שהתכוונה בהתחלה".

וזה מה שעורר אצלך את הרעיון שבעצם את לא צריכה שותפים ויכולה לעשות את זה לבד?

"בערך. הרגשתי שהיא רוצה לסדר אותי מבחינת חלוקת האחוזים וחשבתי לעצמי, אני יכולה לעשות את זה לבד. דרך אמו של ידיד שלי שהיתה מורה לתפירה, למדתי איך לגזור חזיה ותחתון, זה כל מה שביקשתי ללמוד ממנה. אחר כך התחלתי לגזור דוגמאות ועל ההתחלה החלטתי שאני מעצבת בגדי ים שהם 'ריברסיבל', כלומר אפשר ללבוש אותם גם מהחוץ לפנים ובארבע צורות שונות. כך שאת קונה בגד ים אחד, אבל זוכה בעצם בארבעה. מצאתי תופרת שתתפור לי אותם בצורה איכותית וככה התחלתי לעצב את הליין שלי, לו קראתי בשם בתי הבכורה: 'בריקל'".

יש כיסוי (חלקי). פאריס הילטון

עם הליין החדש, התחילה סיגל לחפש חנויות יוקרה שימכרו את בגדי הים המעוצבים שלה. מאחר ולא עשתה לעצמה שם עדיין, היא השאירה את בגדי הים כקונסיימנט (ללא תשלום ראשוני וקבלתו רק במידה והם ימכרו) בבוורלי פנינסולה ובבוטיק יוקרתי בסנטה מוניקה.

"יום שישי אחד אני מכינה ארוחת שבת חגיגית כהרגלי. מאז שחזרתי בתשובה, נהגתי להזמין 30-40 איש לארוחת שבת והוצאתי עד הפרוטה האחרונה שלי על זה. התחלתי לחשוב לעצמי, מוזר שעד היום לא הצלחתי למכור ולו בגד ים אחד, כי כבר השארתי את בגדי הים בחנויות חודש קודם לכן. פתאום הטלפון מצלצל ועל הקו בעלת החנות מסנטה מוניקה, שמודיעה לי שהיא בדיוק מכרה את בגד הים שלי בהנחה של 30 אחוז, עבור 1,030 דולר".

אלף דולר לבגד ים אחד?

"כן. זה לא אומר שאני מקבלת את אלף הדולר. החנויות מחליטות על המחיר שלהן שהוא בערך פי שניים וחצי ממה שאני מוכרת להן אותן".

מה יש בבגד הים הזה שהוא שווה אלף דולר?

"ראשית, זו עבודת יד וזהו בד איכותי, ובגלל שמדובר ב"ריברסיבל", זה שילוב של כמה בדים. וגם הקריסטלים מאוד יקרים. כשאת קונה משהו איכותי, הוא נשאר לכל החיים, כמו לואי ויטון".

מי קנתה את בגד הים הזה?

"תיירת גרמניה. אחר כך התחלתי לעצב לפי הזמנה ללקוחות כמו פאריס הילטון, ומעצבת גם לגברים".

אגב, אין חשש שהקריסטלים יפלו לאחר הכניסה למים?

"לא. הם מאוד עמידים. מה שכן, הם דורשים כביסה עדינה ואפשר להניח אותם לייבוש בחוץ ולא במכונה".

מצחיק קצת שדווקא את, מעצבת בגדי הים לא לובשת את בגדי הים שלך

"זה באמת מצחיק. אני הולכת לבריכה ואנשים שואלים אותי: 'מה את לובשת?'. אני לובשת בגדי ספורט, מעין חצאית בגד ים קצרה וחזיית ספורט. אני לא מרגישה נוח ללבוש את בגדי הים שלי, הם חשופים מדי עבורי מאז חזרתי בתשובה".

לפני שנתיים העתיקה סיגל את מקום מגוריה מבוורלי הילס ללאס וגאס ביחד עם בנה הקטן, לו היא עושה הום סקולינג. עלות המחיה בלוס אנג'לס, כמו התצוגות הרבות בהן השתתפה בלאס וגאס, הביאו אותה להחלטה לעבור לעיר ההימורים. "יש כאן קהילה יהודית די גדולה, אז מצאתי מקום יפה ושקט ואני די מרוצה מהחיים כאן. בבוורלי הילס חייתי בשכירות ולא היה לי בית מרווח כמו כאן. החיים בלאס וגאס הרבה יותר זולים ומאחר ואני עובדת מהבית, הרבה יותר נח לי. בשנים האחרונות הייתי מגיעה הרבה ללאס וגאס לתצוגות והגעתי למסקנה שבמקום לנסוע ולחזור בכל פעם, עדיף כבר להיות כאן".

בחגיגות העצמאות האחרונות של ישראל, השתתפה סיגל בתצוגת אופנה מרהיבה שנערכה במסגרת מועדון שלישי ישראלי והציגה את בגדי הים עטורי הקריסטלים שלה בפני קהל נלהב שגמל לה ול-18 הדוגמניות במחיאות כפיים סוערות. החלום הגדול שלה היום הוא למצוא משקיע שיעזור לה לפתוח רשת חנויות של בגדי הים שלה ולעשות לעצמה שם לצד שמם של טובי המעצבים. ככלות הכל, כמה מעצבים כבר מעיזים למכור את בגדי הים שלהם באלף דולר?

www.briquelleofbeverlyhills.com