שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    צילום: רויטרס, מיכל חורשי
    "הכול גורל". לקשישים באשקלון אין מיגון
    בבית האבות הלפרין בעיר מוכת הרקטות רק חצי מהחדרים ממוגנים. יואל, ניצול אושוויץ בן 88, "סומך על צה"ל". מלווינה, בת 90, "לא מפחדת". המנהלת: אין לזה כסף

    "עברתי את הנאצים ואת מלחמת השחרור. הכול גורל. אני סומך על צה"ל בעיניים עצומות", אומר יואל לווינגר, ניצול אושוויץ בן 88 שעל ידו מקועקע מספר, ממקום הימצאו בחדר לא ממוגן בבית האבות הלפרין באשקלון.

     

    עוד בחדשות:

     

    "אני מחכה שהאזעקה תעבור, אין הרבה מה לעשות בכל מקרה, אז אני לא מתרגש. הצוות כאן דואג לנו בלי הפסקה. הם כמו המשפחה שלנו, ואנחנו חזקים בעזרתם", הוסיף. בבית האבות הלפרין 250 דיירים, 60 מהם מוגדרים סיעודיים, תשושים ותשושי נפש. כ-100 מהדיירים הם ניצולי שואה. כמעט מחצית מהדיירים מתגוררים בחדרים שאינם ממוגנים, על אף הירי לעבר העיר שנמשך שנים, וכעת ביתר שאת מאז תחילת מבצע "צוק איתן".

     

    מלווינה אלקחר, בת 90, עברה לבית האבות לפני חמישה חודשים מקיבוץ כפר עזה. "אני לא מפחדת מכלום אחרי מה שעברתי. הרקטות לא עושות עליי שום רושם", אומרת מלווינה, שכל בני משפחתה נרצחו בשואה. "הבן-אדם לפעמים יותר חזק מברזל ולפעמים יותר חלש מזבוב. עכשיו במלחמה אנחנו צריכים להיות גרניט, שום דבר לא יכול לנצח אותנו", אמרה, אף שבמבצע "עמוד ענן" נפל פצמ"ר סמוך לביתה. "אני דואגת לחיילים, אבל על עצמי אני לא מפחדת, את שלי כבר עשיתי", אמרה.

     

    יואל לווינגר       ()
    יואל לווינגר

    מלווינה אלקחר          ()
    מלווינה אלקחר

     

    נער נפצע היום בינוני-קשה מפגיעת רקטה באשקלון    (צילום: יוגב אטיאס ורועי עידן)

    נער נפצע היום בינוני-קשה מפגיעת רקטה באשקלון    (צילום: יוגב אטיאס ורועי עידן)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    אסתר סנבטה, סייעת בבית האבות הסיעודי, מספרת: "המצפון שלי לא נותן לי לעזוב בזמן האזעקה, אני לא הולכת לממ"ד ונשארת איתם. אני מרגישה שאני צריכה לשמור עליהם. הם כמו ההורים שלי". סנבטה, עולה מאתיופיה המדברת רוסית עם הדיירים יוצאי חבר העמים, הוסיפה: "חלקם לחוצים ומפחדים, ואני מנסה להרגיע אותם". 


     

    ט', קשישה סיעודית שנותרה בחדר בזמן האזעקה, אומרת: "יש פחד, אבל אלוהים גדול. אין מה לעשות, אז אני מתפללת". טמילה וטוארקו, אחראית המחלקה הסיעודית, אמרה: "בזמן האזעקות אנחנו מנסים להרחיק אותם מהחלונות, אבל אין אפשרויות מיגון לכולם, וההרגשה נוראית".

     

    שאלה של כסף

    אנשי הצוות, שרובם מתגוררים באזור הדרום, הולכים לעבודה מאחר שהיא מוגדרת מפעל חיוני, אך דואגים לילדים שנותרו בבית. ציפי שובל, אם לארבעה, הייתה לחוצה מאוד בזמן האזעקה כשביקרנו במקום: "יש לי תינוק בן שמונה חודשים בבית. אני כאן, אבל הראש שם. הילדים רוצים שייגמר כבר. אין גני ילדים, וזו תקופה מאוד קשה. אבל את העבודה אי-אפשר לעזוב. צריך לדאוג גם לקשישים".

    אסתר סנבטה         ()
    אסתר סנבטה

    זיוה יוסף, מנהלת בית האבות, תוהה: "מה אפשר כבר לעשות ב-30 שניות? עיקר הבעיה הוא במחלקות הסיעודיות, שדיירים רבים בהן נותרים בחדריהם בזמן האזעקות. במקומות אחרים השתדלנו לעשות מה שאפשר. חלונות נאטמו לפני כמה שנים בחלק מהמקומות, אך אין פתרון לכולם".

     

    פיקוד העורף ומשרד הבריאות עורכים במקום תרגולים קבועים, אבל כאן מודים שחוסר המיגון הוא בעיה לא פשוטה: "זו שאלה של כסף. אי-אפשר למגן הכול, אך ניתן ליצור מציאות טובה עם תקציבים נוספים", אומרת יוסף.

     

    המצב בבית האבות הלפרין הוא רק דוגמה אחת להיעדר מיגון מספיק בבתי אבות ובבתי אבות סיעודיים. לפי נתונים של איגוד בתי האבות והדיור המוגן בישראל, ב-50% מבתי האבות בדרום אין מיגון אפקטיבי, ובשאר חלקי הארץ המצב חמור יותר – רק 5% מציעים מיגון מתאים. יו"ר האיגוד, רוני עוזרי, קרא לממשלה לאתר מקורות מימון למיגון הולם: "הנושא לא זכה לתשומת לב ולטיפול חרף פניותינו".

     

    בתי האבות באיגוד פתחו את שעריהם לכל קשיש המתגורר בטווח הטילים. קשישים ובני משפחותיהם יכולים לפנות למזכירות האיגוד בטלפון 02-6481127.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים