הפרעוש המפונק, המנהיג החלש והקבוצה שאיבדה את הדרך

היום (ש', 23:00) יש משחק לא מעניין, הגמר רק מחר (22:00), אז הנה כמה מחשבות על מה שעבר בימים האחרונים על כמה מהכוכבים הגדולים של המונדיאל, אלה שעדיין משחקים, ואלה שכבר לו.

מה מראדונה חושב על מסי רגע לפני הגמר?

איזה באסה, המונדיאל עומד להסתיים / טור

מסי

מסי אף פעם לא נראה בכושר עילאי. ההרגשה תמיד הייתה שהאימונים הם רע הכרחי עבורו, והיא קיבלה חיזוק בכתבות שהתפרסמו אחרי שגווארדיולה עזב, בהן הדבר נכתב במפורש "ממקורות יודעי דבר".

מסי. לא מסתדר בלי אבא(צילום: AFP)

כשאתה מסי, מותר לך לא להשקיע מדי פעם, לקחת הפסקות במהלך המשחקים. האחרים מבינים את הראש בראש – אתה מספק את רגעי הקסם שמנצחים משחקים ומביאים תארים, הם עובדים קצת יותר קשה. 

 לכן אין שום דבר מפתיע בדברים של חורחה מסי. האבא רק העביר לתקשורת את מה שהבן אמר לו. שבסיום שנה של משחקים ואימונים הוא מאוד עייף. שהרגליים שלו "שוקלות 100 קילו". מה שמפתיע זו העובדה שהאבא הוציא אותם החוצה 3 ימים לפני הגמר.

זה מריח כמו תירוץ מתוכנן, לא משהו שהאבא אמר על דעת עצמו, גם אם י/טוען כך. קודם כל, מעולם לפני כן לא שמענו אותו מדבר בשם הילד. שנית, ערוץ התקשורת. לא עיתון ארגנטינאי אלא עיתון ברזילאי. אפשר לומר שזו המצאה אם רוצים, והארגנטינאים יאמינו יותר בקלות.

מסי. לא כזה קדוש(צילום: EPA)

הלחץ על מסי עצום, כמעט בלתי אפשרי. בשני המשחקים האחרונים הוא בקושי תיפקד – לא שער ולא בישול (אם כי בבישולים הוא לא תלוי בעצמו). ועכשיו מגיע המשחק הכי לחוץ וקשה, מול נבחרת מעולה. משחק שיהיה אחד מאלה שיגדירו את הקריירה שלו. שום תירוץ לא יעזרו אם מסי יהיה חלש בגמר. לכן, מוזר שהידיעה יצאה לפניו.

טוני קרוס

פעם בכמה משחקים, טוני קרוס נותן כיתת אומן. זה מה שהוא עשה ב-1:7. שערים, בישולים, מסירות נהדרות ושום סימן שהלחץ של משחק גדול בכלל משפיע עליו. כאילו זורם לו בכלי הדם קרח ולא מים. אחרי משחק כזה, אתה שואל את עצמך, למה באיירן נותנת לו ללכת? מה, אין לה עוד 4-3 מיליון יורו בעונה כדי לתת לו?

ההפסד של באיירן הוא הרווח של ריאל. קשה שלא להעריך את המהפך שריאל עוברת. היא עדיין קונה גלקטיקוס, אבל גם אם בייל הוא כזה בגלל המחיר, הוא לא כזה באופי. גם קרוס הוא שחקן צנוע, וגם חאמס רודריגס.

קרוס. ריאל הרווחיה, באיירן הפסידה(צילום: EPA)

וריאל גם החזירה את פרננדו היירו. מעט אנשים יודעים את זה, אבל היירו, אחד השחקנים הגדולים של ריאל וספרד החל מסוף שנות ה-80 ועד תחילת המילניום החדש, היה בנבחרת בחברות אמיצה עם גווארדיולה. החברות החזיקה מעמד למרות ההבדלים הברורים בנאמנות הקבוצתית ולמרות היריבות הקטלונית-ספרדית. הסיבה פשוטה. הם דומים, בגישה, באינטנסיביות, באמביציה וגם ביכולות כשחקנים וכמנהיגים.

היירו נדחף החוצה מריאל בתחילת דרכו של פלורנטינו פרס, כשזה היה דיקטטור בור ומתנשא. העובדה שהוא הוחזר עכשיו, מסמלת גם היא את המהפך של ריאל. כמה זה סמלי ששנתיים אחרי שגווארדיולה ברח מבארסה, ריאל מחזירה את גווארדיולה שלה.

ואן פרסי

הדיווח מהמחנה ההולנדי ביום חמישי היה שואן פרסי עלה לאימון לבד. כל שאר השחקנים הגיעו רק לאחר מכן. לדברי העיתונאים ההולנדים, הם חיכו לאריין רובן, שלא היה מוכן עדיין.

ואן פרסי. לא מנהיג(צילום: GettyImages)

זה לא מפתיע. רובן הפך לקפטן האמיתי של הולנד, אם לא בתואר, אז בפועל. הוא היה זה שנתן את נאום המוטיבציה לפני תחילת ההארכה מול ארגנטינה,

 והסיפור מיום חמישי רק מחזק את העובדה שהשחקנים הולכים אחריו ולא אחרי אר.וי.פי.

הסיפור על ואן פרסי תמיד היה שיש לו אופי בעייתי.

רואים את זה גם על שפת הגוף שלו. כשלא הולך לו הוא נראה מדוכא וכבוי, ולא משקיע. ככה הוא גם נראה במשחקים האחרונים של המונדיאל, עוד טורניר גדול שהוא לא ממש הגיע אליו (היה טוב בשני המשחקים הראשונים, אבל מאז החזרה מההרחקה המטופשת, הוא לא היה קיים). רובן הגיע, השקיע בכל שנייה, דחף ורצה - והשחקנים הגיבו בהתאם.

ואן פרסי ורובן. שחקנה של באיירן הוא הקפטן האמיתי של האוראנג'(צילום: MCT)

העובדה שואן חאל הצליח להתגבר על המחנאות, או להביא לכך שהיא לא יצאה החוצה עד אחרי שהולנד הודחה, היא לזכותו. הוא יצטרך את אותם כישורים במנצ'סטר יונייטד. הקפטן הקודם עזב (וידיץ'), וצריך קפטן חדש. פטריס אברה היה יכול להיות מועמד פשרה נהדר, אבל הוא עבר ליובנטוס. עכשיו ואן חאל בין הפטיש למקום קשה. אם הוא יבחר את ואן פרסי, רוני ישים רגליים ויחכה לנפילה - ולהיפך. מעניין יהיה לראות איך הוא יתמודד עם תפוח האדמה הלוהט.

לואיס סוארס

מדהים איך ברצלונה הפכה לריאל מדריד הרעה, ואף גרועה ממנה. איך קבוצה שהייתה סמל לגידול כוכבים מבית, למורשת הקטלונית, מחתימה כל שנה גלקטיקו אחר, והפעם עוד נשכן סידרתי. איך קבוצה שייצגה איזשהו חזון שמי שביטא אותו יותר מכולם היה קרלס פויול – ולא רק בהתעקשות שלו לקרוא לאריק אבידל חולה הסרטן להניף את גביע האלופות – היא כיום אירגון מסואב שרכש שחקן שמורחק לארבעה חודשים, רק בגלל שאת ההרחקה שלו מחלון ההעברות בית דין לערעורים דחה עד לסיום הערעור.

220 מיליון יורו. זה הסכום שברצלונה הוציאה ב-12 החודשים האחרונים, על שני חלוצים (סוארס וניימאר) ושני שוערים (טרש טגן ובראבו). 220 מיליון יורו!

האוהדים לא פראיירים. במשאל בעיתון "ספורט", אחד משני המובילים בברצלונה, רק 17% אמרו שלהוציא 81 מיליון יורו על סוארס היה נכון. 83% חשבו שזה מהלך מוטעה. הם בוודאי חושבים שאת הכסף היה צריך להוציא על ההגנה החלשה.

אם נעזוב רגע את הכסף בצד, סוארס הוא החתמה טובה. יש מעט מאוד שחקנים עם כזה רעב לניצחון, כזו חדות ורצון לטרוף את הדשא בכל דקה ודקה של המשחק. גווארדיולה עזב את ברצלונה כי הוא חשב שהיא איבדה את החדות שלה. סוארס יכול להחזיר אותה. יותר מזה, בארסה איבדה את שלושת התארים בעונה שעברה על חודו של שער. סוארס יכול לתת לה הרבה יותר.

ניימאר. בארסה הוציאה סכומים אסטרונומיים בשנתיים האחרונות על רכש(צילום: AFP)

וכמה מלים על המוכרת. אחרי שרונאלדו עזב לריאל, אחד מאנשי יונייטד אמר ש"הנישואים היו לא יציבים, אבל הסקס היה נפלא". לגבי ליברפול מתאים יותר לומר שהיא אכלה את הדג המסריח, קיבלה מלקות וגם גורשה מהעיר. התמיכה הבלתי מסויגת בסוארס אחרי ההתבטאות הגזענית כלפי אברה והנשיכה באיבאנוביץ' פגעו בתדמית שלה. עכשיו היא מנסה לתקן אותה. במחיר של פחות 31 שערים לעונה.

אלכסיס סאנצ'ס

הקטע הבא הוא לאוהדי ארסנל שמאושרים מההחתמה של סאנצ'ס. זה התרגום של חלק ממה שכתב עליו עיתונאי שגר בספרד ונושם את הכדורגל הספרדי:

"בברצלונה תמיד האמנתי שככל שסאנצ'ס התבלט יותר, ברצלונה איבדה מהחדות שלה. אני מקווה שאוהדי ארסנל ייהנו ממנו יותר ממה שאני אני נהניתי ממנו".