נדידת היבשות / על מונדיאל 2014

חאמס רודריגס. יוצא מהכלל בין השחקנים מדרום אמריקה(צילום: AP)

נתקעו במוקדמות

הכדורגל היה אז נאיבי? יכול להיות, אבל אין סיבה שברזיל 2014 תיראה כמו שהיא נראתה ועוד בבית. בשלב המוקדם עדיין חשבנו שברזיל וארגנטינה שומרות כוח להמשך. הגיע ההמשך והתגעגענו למוקדמות. ברזיל חטפה עשירייה מגרמניה והולנד. ארגנטינה נראתה רע פרט לגמר, דווקא בלי די מריה. מנבחרת כמו אנגליה אין ציפיות שתשחק כדורגל יצירתי. אבל ברזיל עם ניימאר, ארגנטינה עם מסי ואורוגוואי עם לואיס סוארס, משחקות כדורגל חסר השראה.

למה סקולארי הפך את נבחרת ברזיל לצבא ההגנה לברזיל? כי כל השחקנים הדרום אמריקאים הבכירים משחקים באירופה אצל מאמנים אירופיים וצריך לחקות את מי שמצליח.

אחרי שמפלגת העבודה הפסידה בבחירות 1977, ראשיה אמרו לעצמם שאם העם רוצה ליכוד, נהיה גם אנחנו ליכוד, ונכשלו. מי שרוצה ליכוד לא צריך את החיקוי, יש לו את הליכוד המקורי. כשנבחרת ברזיל משחקת כדורגל בריוני ולא יצירתי, היא מוותרת על מי שהיא. כשזה הולך כמו ברווז ומגעגע כמו ברווז, בסוף זה הופך לברווז.

לטקטיקה בכדורגל יש משמעות אחת: בונקר. משחק טקטי = בונקר. משחק מאוד טקטי = אם כל הבונקרים. כשנותנים למערכי ההגנה מספרים, זה נשמע מרשים, 4-2-1-3. וואו. 3-1-4-2, זה גאוני. מאמן כדורגל הסביר לי פעם שכל ההבדל בין 4-4-4 ל-4-3-3, זה שחקן אחד שזז כמה מטרים קדימה או אחורה. במציאות זה נראה כך: מסדרים עשרה בריונים בשורות. לפעמים בשתי שורות, לפעמים בשלוש, ושמישהו ינסה לעבור אותנו.

אסקייל לאבסי. החילוף הקבוע של סאבלה(צילום: AFP)

למאמן נבחרת ארגנטינה, אלחנדרו סאבלה, היה חילוף אחד קבוע בכל המשחקים: אסקייל לאבסי החוצה. השחקן הכי יצירתי בנבחרת ארגנטינה, החוצה. מכדרר ומוסר בחסד, רץ כמו השפן של דוראסל ותמיד הראשון להיות מוחלף. האם הוא היה הכי גרוע במגרש? חס וחלילה. אני מניח שמדובר בחילוף "טקטי", אבל איך ייתכן שבכל משחק נדרש אותו מהלך "טקטי"?

הסטטיסטיקה משקרת

גם בתחום המדידה, שקוראים לה בטעות סטטיסטיקה, הכדורגל התקדם. הבעיה היא שלא כל מה שמודדים משקף באמת את מה שקורה במגרש. פעם התלהבו מהחזקת כדור, במיוחד המאמנים המפסידים. הפסדנו, אבל החזקנו יותר בכדור. וואו. האם למי שמחזיק יותר בכדור יש יותר הזדמנויות להבקיע? מה פתאום. החזקת כדור היא לא מטרה, אלא אמצעי. כשאתה משחק נגד קבוצה הרבה יותר טובה ומתגונן באמצעות החזקת כדור, יש בזה היגיון. כל קבוצה יכולה להחזיק בכדור בלי סוף במחצית המגרש שלה. ברצלונה, למשל, הייתה מחזיקה בכדור 65 אחוז מהזמן, אבל 35 מטר משער היריב.

לואיס ואן חאל. יום אחד הוא קוסם, למחרת הוא בלוף(צילום: AFP)

עומרי כספי. ב-NBA שחקן מקצועני הוא עדיין סחורה(צילום: AP)

לא שואלים את כספי

הפועל ת"א קיבלה מאוסטריה וינה הצעה לרכוש את עומר דמארי. הפועל צריכה את הכסף ולכן הסכימה. עמוס לוזון, שהוא בעל מחצית הכרטיס של דמארי, הסכים. דמארי סירב.

הליגה האוסטרית לא מספיק אטרקטיבית בשבילו.

אני לא חושב שמישהו מהנהלת יוסטון דיבר עם עומרי כספי לפני שהעביר אותו לניו אורלינס בעסקה סיבובית בה היו מעורבות שלוש קבוצות. כשמביאים את ה-NBA כדוגמה למשהו, חשוב לזכור שבישראל אי אפשר להעביר שחקן בניגוד לרצונו. בליגה הטובה בעולם, במדינה הכי חופשית בעולם, שחקן מקצועני הוא עדיין סחורה עוברת לסוחר.