נפתרה תעלומת האבנים המתגלגלות

במשך עשרות שנים הסעירה התעלומה הזאת את המדענים, ולא רק אותם. סלעים בעמק המוות בקליפורניה נעו בפתאומיות, בלי סיבה נראית לעין, ולעתים גם בזיג-זג מסתורי. עכשיו יש תשובה, ובאופן מרתק היא קשורה למים, לקרח ולרוח - במקום שנחשב לאחד החמים והיבשים ביותר בארצות הברית, אזור שבו הטמפרטורות חוצות לא פעם את קו ה-50 מעלות. צפו בהסבר ובפתרון התעלומה.

הפלאוביולוג ריצ'רד נוריס ממכון סקריפס לאוקיינוגרפיה, שהוביל את המחקר, צפה בתופעה הנדירה הזו מקרוב, כששהה במקום בדצמבר האחרון עם בן דודו, המהנדס ג'יימס נוריס. השניים קטלגו 60 סלעים, הציבו בהם GPS כדי לצפות את תזוזתם וראו - כמו רבים אחרים לפניהם - כיצד האבנים מתגלגלות. נתיבי התזוזה של סלעי הענק היו תמיד ברורים, אבל הסיבה לאותה תנועה נשארה באפלה. עד שמחקר זה אישש תיאוריה ותיקה.

בני הדודים נוריס פרסמו את הממצאים שלהם ביום חמישי האחרון במגזין "PLOS One" והראו כי אף על פי שהסלעים יכולים לשהות ללא תזוזה במשך עשור או יותר, במקרים מסוימים הם "ייצאו למסע איטי", בעקבות שילוב יוצא דופן של קרח ורוח באזור שידוע דווקא בטמפרטורות הלוהטות שלו. הדבר קורה לאחר לילות קפואים וגשומים. שכבת קרח דקה שמצטברת אחרי לילות נדירים שכאלה נמסה בשמש, מה שהופך את האדמה הקשה לבוצית וחלקלקה. "תנועת הסלעים נצפתה בימי שמש בהירים, לאחר לילות שבהן הטמפרטורה ירדה מתחת לאפס", הם כתבו.

(צילום: MCT)

(צילום: AP)

תיעוד תנועת הסלעים(מתוך המחקר במגזין PLOS One)

שכבת הקרח הנמסה נשברת ברוח קלה, אך שברי הקרח הגדולים שנותרים ממנה מהווים לעתים ביחד עם הרוח החלשה כוח מספיק חזק כדי להזיז את הסלעים מטרים ספורים כל דקה. לדברי נוריס, הרוח לבדה לא הייתה יכולה להזיז את סלעי הענק, שכמה מהם שוקלים יותר מ-300 ק"ג. אבל השילוב בין שברי הקרח לבין הרוח וזרימת המים מובילה לתנועתם.

כבר בשנות החמישים סברו מדענים כי שילוב בין קרח עבה לבין רוחות עזות מוביל לתנועת הסלעים, ומחקר זה אושש את אותה התיאוריה. אבל המחקר החדש הראה כי לצורך תנועת הסלעים הקרח יכול להיות דק בהרבה והרוח יכולה להיות חלשה באופן משמעותי מכפי שחשבו תחילה. על פי תיאוריות אחרות, שהופרכו, הסלעים זזים עקב תנועה פתאומית של כדור הארץ או עקב פעולת שדות מגנטיים ענקיים מתחת לקרקע.

נוריס העריך כי רבים אחרים ראו את התופעה הנדירה – קרח מונע ברוח מזיז את סלעי עמק המוות – אבל לדבריו הם כנראה לא הבינו מה הם רואים. זאת, עקב העובדה שהדבר מתרחש באיטיות רבה ונתיב התנועה של הסלעים מוסתר עד שהמים מתייבשים.

הוא תיאר את רגע ה"אאוריקה שלו", בעת הביקור בעמק המוות ב-20 בדצמבר 2013. "הגענו למקום וראינו שהוא מכוסה בקרח. שמנו לב גם לעקבות טריות של סלעים ליד שברים של קרח דק שהצטברו בקו המים", סיפר. באחר הצהריים שלאחר מכן "ישבנו על גבעה סמוכה והתפעלנו מהמראה, בעת שרוח קלה הגיעה והקרח החל להיסדק. ואז הבנו הכול".