שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: shutterstock

    "אתה תהיה חמאסניק ואני חייל גיבור"

    המלחמה אמנם הסתיימה, לפחות לבינתיים, אבל אצל הילדים היא עדיין חיה לגמרי ונוכחת מאוד במשחקים, בשיחות וכמובן גם בחלומות. הפסיכותרפיסטית ליאת קרן מסבירה מתי זה בריא וחלק מהשיקום הנפשי - ומתי יש צורך להתערב

    ילדים מעבדים את המציאות באמצעות משחק. בתקופת "צוק איתן" ניכרה השפעת המצב הבטחוני על משחקי הילדים. כך, למשל, בבית הבובות נוסף מקלט, במשחקי ה"משפחה" השמיעו הילדים אזעקה "בכאילו" וחיפשו מרחב מוגן, חיילי פלסטיק קטנים נלחמו ללא הרף וגם הילדים נהנו להתחפש לחיילים ולשחק "מלחמה". הגדולים יותר התמקדו במשחקי מלחמה במחשב ואפילו במיינד-קראפט ניכרה ההשפעה, כשהילדים בחרו לבנות… מנהרות!

     

    <<כל החדשות, הטורים, המדריכים והכתבות בעמוד הפייסבוק של ynet הורים >>

     

    כתבות קודמות של ליאת קרן

     

    ילדים רבים עדיין מעבדים את החווייה הזו, שכה השפיעה על חוויית החופש הגדול, ומן הסתם מהווה נושא מדובר גם עם חזרתם למסגרות החינוך. ההשפעה משתקפת כמובן גם במשחקם, אז להלן כמה דברים שכדאי לדעת על משחקי הילדים בהקשר זה: 

     

    1. משחקי מלחמה

    יש הורים שנחרדים מהעובדה שילדיהם משחקים במלחמה, לכן חשוב לדעת שמשחק הוא דרכם הבריאה של הילדים להבין את המציאות ולהתמודד איתה. המשחק מהווה עבורם מעין תרגום פשוט של המציאות, בכלים שיש בידיהם לעשות זאת ולכן חשוב לאפשר להם הזדמנויות להביע עצמם באמצעות משחקים שונים אותם הם יוזמים ואליהם הם מתחברים.

     

    אין איום של ממש במשחקי מלחמה, וכאמור הם אף חשובים ונותנים מענה לצורך בריא של הילד להתמודד עם המציאות אליה נחשף. עם זאת, כשמדובר במשחק אמיתי של ילד מול ילד המחזיק נשק ב"כאילו" אני מקפידה להוסיף כלל: אין לירות על אנשים או חיות. זאת בכדי למנוע אסונות למקרה שיתקלו הילדים בנשק חם.

     

    אז איך בכל זאת הם יוכלו לשחק מלחמה? ילדים הם יצירתיים. הם יכולים להגיד "נגיד שחייל אוייב ירה בך ואתה מת" או "נגיד שמצאתי אותך פצוע" או "אני שומע רעש, בוא נסתתר כדי שהאוייב לא יגלה אותנו ואז נתקוף!" ויורים בכאילו באוייב דמיוני.

     

    האם להתערב? אם אתם ערים לכך תוכלו ללמוד הרבה מאופן משחקי הילדים על הפירוש שנתנו למציאות, על דרכי ההתמודדות שלהם ועל האמונות שלהם לגביה, כפי שהם תופסים אותה. אפשרו להם לשחק בטבעיות, ללא התערבות מצידכם. בדרך כלל עדיף שתהיו "זבוב על הקיר" ולא תפריעו להם במשחקם. 

     

    עם זאת, במידה ואתם עדים לתכנים שאתם רוצים לתקן או לשנות, אתם יכולים לעשות זאת כהצעה בשפת המשחק. באופן דומה אתם יכולים להחדיר גם רעיונות חדשים במשחק, כמו למשל "הפסקת אש", "משא ומתן", ו"שיחות שלום". אולם זכרו שזה בגדר הצעה - אם הילד מעבד עדיין את המלחמה במשחק, הוא לא יהיה פתוח לשיחות שלום והמלחמה תמשך עד שיהיה מוכן לשינוי. אל תלחצו עליו לשנות את אופן משחקו לפני שהוא מוכן לכך. זה המשחק שלו והצורך האישי שלו.

     

    2. ילדים משתפים

    בעיני זו זכות גדולה כשילד רוצה לשתף את ההורה במשחקו, מאחר וזה מצביע על נכונות לשתף ולהכניס אותו לעולמו. השתדלו לא לפספס הזדמנויות אלו. אני לא מתכוונת להפעלת ההורה בסגנון "משעמם לי, תשחקי איתי", אלא להזמנה להצטרף למשחק היזום על ידי הילד, בו הוא פעיל, ממנו הוא נהנה ורוצה לשתף.

     

    בתור התחלה השתדלו לקבל מהילד הכוונה והזהרו מלהשתלט לו על המשחק. זה המשחק שלו ואתם אורחים בו. תשאלו מה יהיה תפקידכם, מה אתם אמורים לעשות, תבינו איזו דמות אתם מגלמים ותכנסו לדמות. אל דאגה, הילד כבר ידאג לעדכן אתכם אם אתם פועלים כהלכה או לא. הוא יעיר לכם במקרה הטוב או ישחרר אתכם מהמשחק במקרה הפחות טוב. אם הצלחתם תהיה לכם חוויה מעשירה ומגבשת.

     

    3. ילדים חרדים

    ילדים חרדתיים פעמים רבות משתמשים במשחק כדי לרכוש תחושת שליטה ובטחון, שכן במשחק הם יכולים להיות היוזמים, המנהלים ומקבלי ההחלטות. הידיעה שהם שולטים בתוכן וזמן המשחק מרגיעה אותם. הוא צפוי להם, בניגוד למציאות הלא צפויה. היו רגישים לאופן משחקם: מה מטרתו? איזה תפקיד יש להם בו? חזקו אותם דרך המשחק על חשיבה אסטרטגית, או מודעות לביטחון ומציאת מרחב מוגן. המשחק משקף את המציאות עבורם וחיזוק בשפת המשחק מחזק אותם מבלי משים גם בהתמודדותם עם המציאות שבחוץ.

     

    4. משחק בבובות 

    בהזדמנות זו אני רוצה להתייחס גם למשחק עם בובות. הכוונה לא בהכרח למשחקי ה"משפחה", בהם אוהבים ילדים צעירים לשחק, אלא גם לבובות אליהן קשורים הילדים ולעתים מלוות אותם גם בגילאי בית הספר. ילדים הקשורים לבובות מתייחסים אליהן ברגישות ודואגים לטפל בהן ולדבר איתן כאילו היו יצור חי, עם רגשות. לרוב ההורים אינם רואים זאת באותו אופן וכך קורה שילד מעביר בחרדת קודש את הבובה להורה למשמורת וההורה, שרואה בה לא יותר מבובה, מניח אותה בצד ומצער את הילד.

     

    טיפ קטן: הסתכלו על הבובה בעיניים של הילד. מבחינתו יחס טוב לבובה הוא מרגש ושווה ערך ליחס טוב כלפיו. אם לא מתאים לכם לערסל את הבובה ולהאריך במשחק איתה ואתם רוצים להניח את הבובה בצד, לפחות עשו זאת ברגישות, הושיבו אותה בזהירות על כיסא ואמרו משהו רלוונטי כגון: היא העדיפה לשבת ולהסתכל עליך משחק" או "השכבתי אותה פה, על הסוודר שלך, כדי שיהיה לה רך ונעים. היא נראתה לי עייפה".

     

    דווקא משום שהילד כה קשור לבובה היא יכולה גם לשמש עבורו ועבורכם אמצעי

    לדבר על רגשות ולפתור מצוקות. כמו למשל במקרה בו הילד מספר ש"הבובה לא מצליחה להרדם כי היא פוחדת". שתפו איתו פעולה וחישבו יחד איתו מה יכול לעזור לבובה להרגיש בטוחה יותר. באופן עקיף כל רעיון שיהיה בעיניו טוב לבובה יהיה טוב גם עבורו, אך אין צורך לומר לו זאת ישירות. הוא יעשה את ההקשר לבד. מבחינתו הוא עוזר לבובה ודרכה גם יתחזק וירגיש בטחון.

      

    משחקים תמיד יהיו דרכם של הילדים לעבד ולהבין את המציאות הסובבת אותם. נקווה שלא ירחק היום ומשחקי המלחמה יהפכו למשחקים של שלום, בשיקוף של המציאות כמובן.

     

    הכותבת היא פסיכותרפיסטית לילדים ונוער ומטפלת משפחתית מוסמכת, מטפלת פרטנית ומנחת קבוצות לכישורים חברתיים. לאתר של ליאת קרן לחצו כאן. לעמוד הפייסבוק של ליאת




     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    משחקי מלחמה. דרך בריאה להתמודד עם המציאות
    צילום: shutterstock
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים