שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    אדונית התבלינים חוזרת להודו

    הסופרת האמריקנית ממוצא הודי צ'יטרה בנרג'י דיוואקרוני, התפרסמה בעקבות רב-המכר "אדונית התבלינים" שכבש את המדפים כשסיפר על חוויית ההגירה ההודית. ברומן "נערת ההרדוף" היא ממשיכה לעסוק בנושא זה, באמצעות גיבורה שמגלה מכתב אהבה שכתבה אמה המתה לאביה. "רציתי לכתוב סוד משפחתי, כזה שיכול להשפיע על כמה דורות קדימה", היא מספרת בראיון

    הסופרת האמריקנית ממוצא הודי צ'יטרה בנרג'י דיוואקרוני - מחברת "אדונית התבלינים" בשבילכם - פרצה לתודעת הקוראים בעולם באמצע שנות ה-90, עם שורה של ספרים מצליחים, שהביאו איתם למדפי הספרים תמהיל מדויק של תרבות הודית רחוקה ומסקרנת, חיי מהגרים באמריקה בת זמננו, ושילוב מלא תקווה של זיכרונות וחלומות.

     

    בתחילת דרכה הספרותית פרסמה שירה, אחר כך את אוסף הסיפורים "תנאי נישואים" מ-1995, ואחריו באה ההצלחה המסחררת של "אדונית התבלינים" שגם עובד לסרט קולנוע. אחריו הגיעו "אחות לבי", "גפן התשוקה" ועוד.

    נערת ההרדוף. גיבורה יתומה שיוצאת למסע  (עטיפת הספר) (עטיפת הספר)
    נערת ההרדוף. גיבורה יתומה שיוצאת למסע
     

    אפשר לראות בספריה של דיוואקרוני סוג של תיווך רך של הודו למערב - תיווך שיש בו יסודות סנטימנטליים או רומנטיים, או גם וגם. אבל עם עובדה אחת קשה להתווכח - דיוואקרוני יודעת לספר את סיפוריה בדרך כובשת.

     

    היא נולדה בכלכותה ב-1956 ובבגרותה למדה ספרות באוניברסיטת כלכותה. בגיל 20 עברה ללמוד לתואר שני בארצות הברית, ונשארה לחיות שם. היא סיימה דוקטורט בספרות אנגלית בברקלי שבקליפורניה. כיום מתגוררת דיוואקרוני ביוסטון, טקסס, מלמדת באוניברסיטה כתיבה יוצרת, נשואה למורטהי ואם לשני בנים. דיוואקרוני פעילה זה שנים בארגוני סיוע לנשים דרום-אסיאתיות או ממוצא דרום-אסיאתי שסובלות מאלימות במשפחה. היא גם חברה בארגון המסייע לילדי שכונות מצוקה בהודו.

     

    ספרה "נערת ההרדוף", שרואה אור כעת בעברית (בהוצאת כנרת זמורה-ביתן, בתרגום יעל סלע-שפירו) מספר על קורובי רוי, נערה בת 17 שהתייתמה מהוריה: אביה מת זמן קצר קודם לכן בתאונת דרכים, אמה מתה בלידתה. כל מה שנשאר לה מהם הוא מכתב אהבה שכתבה אמה לאביה, ואותו גילתה קורובי בתוך ספר על מדף הספרים בביתה.

     

    קורובי (פירוש שמה הרדוף) גדלה אצל סבה וסבתה האוהבים והמגוננים, כבת תפנוקים. כעת היא עומדת להתחתן עם רג'אט - בן אצולה - וערב אירוסיה מופיעה אמה המנוחה בחלומה. קורובי לא יודעת לפרש את משמעות החלום, אבל זמן קצר לפני האירוסים מת סבה, ומכאן מתחילה העלילה לנוע. סודות מן העבר הקשורים בנסיבות מותם של הוריה מכריחים אותה לצאת למסע ברחבי אמריקה שאחרי ה-11 בספטמבר, ולהתוודע לעברה.

     

    אז מתברר לה שיש סיכוי שאביה עדיין בחיים, והיא חיייבת לבדוק את זה. כל מה שהיא יודעת עליו זה שהוא היה סטודנט בקליפורניה, כמו אמה. זה הופך לסיפור כמעט בלשי, ורציתי שיהיה סוד בסיפור", מספרת דיוואקרוני בראיון ל-ynet. "אני חושבת שסודות הם דבר עוצמתי מאוד. הם דוחפים את הקורא פנימה, והם גם משנים את החיים של הדמויות. רציתי סוד משפחתי, כי סודות מהסוג הזה יכולים להשפיע על כמה דורות קדימה. בנוסף רציתי ליצור מבנה מיתי לרומן, מעין מסע של גיבור. קורובי צריכה לנסוע חצי עולם ולהגיע עד אמריקה בעקבות הסוד שלה".

     

    ברחובות שלנו יש קסם מיוחד

    את הרעיון לספר קיבלה דיוואקרוני בטיול להודו שעשתה לפני חמש שנים. היא הגיעה בשעת לילה לכלכותה, עיר הולדתה. "כשנסעתי הביתה משדה התעופה הייתי המומה מהעבודה שאני לא מצליחה לזהות אף אחד מהרחובות הראשיים. מסביב היו הרבה מגדלים וגשרים, הנוף כולו השתנה. אבל כשהגעתי לביתה של אמי, בסמטה קטנה, הכל היה נראה אותו דבר: הבתים הישנים, העצים, הכלבים המשוטטים ברחוב, השירים הבנגאליים המסורתיים ברדיו. זה המם אותי שכלכותה נמצאת במאבק מתמיד בין ישן לחדש. רציתי להביא לידי ביטוי את המאבק הזה - בעוד הגיבורה קורובי מגיעה מבית ישן ומסורתי, ואילו הארוס שלה, רג'אט, מגיע מבית מודרני מערבי לחלוטין".

     

    איזה קשר יש לך עם הודו היום?

     

    "אני אוהבת את הודו, היא תמיד מדהימה, תמיד משתנה, תמיד מתפתחת בכיוונים חדשים, ותמיד מפתיעה אותי. אני מנסה לחוש את הדופק של הודו בביקורי שם, וליצור את זה מחדש בכתיבה שלי. בשנים האחרונות יש באמת הרבה שינויים פוליטיים וחברתיים, בעיקר אלה שקשורים בנשים, במעמד האישה ובזכויותיה".

     

    הרומן מעלה נושאים כמו דעות קדומות וגזענות, פערי מעמדות, פערים סוציואקונומיים, וגם עימות בין הינדים למוסלמים.

     

    "הנושא המרכזי - מעבר לפערי הכתות והדתות, ומעבר לדעות הקדומות שקורובי נתקלת בהן באמריקה - הוא אי הנוחות שאנחנו מרגישים כלפי ה'אחר', אותם יחידים או קבוצות שהם לא כמונו. אני מאמינה שהבעיה הזאת קיימת בכל החברות. בעולם הגלובאלי של היום, זה נעשה קריטי ללמוד לחיות עם שונות, ללמוד להיות סובלנים, לפתח גישה מחבקת כלפי אלה שהם לא כמונו. הסיפור של אסיפ ושל פיה מתרכז בדיוק בזה".

     

    את גם נוגעת בספר ביחסם של האמריקנים למהגרים אחרי ה-11 בספטמבר.

     

    "לאירועי 11 בספטמבר היתה השפעה מאוד חזקה על מהגרים,

    אלה שנראים - לפחות בדמיון הציבורי - כמו הטרוריסטים, כלומר כהי עור, או לובשים בגדים דומים לבגדים שלובשים באזור שממנו הם באו. הודים והודים-אמריקנים, כמו עוד קבוצות, התמודדו עם הרבה דעות קדומות. הם התמודדו עם מקרי אלימות בעקבות ה-11 בספטמבר, והרבה עסקים סבלו מזה. אני מבטאת חלק מהדבר הזה ברומן, בעיקר עם הדמות של ויק, שרואה בעצמו אמריקני לכל דבר. הוא מעולם לא היה בהודו, אבל כש'אמריקנים' מסתכלים עליו, הם רואים בו זר מסוכן".

     

    קורובי מתוודעת לאמריקה ומתפתה להישאר בה בעקבות המסע שלה. את חושבת לפעמים איך היו נראים חייך לו חזרת להודו אחרי הלימודים? מה היית מייעצת לגיבורה שלך לעשות - להישאר או לחזור?

     

    "אני יודעת שחיי היו נראים לגמרי אחרת אילו הייתי חוזרת להודו אחרי הלימודים. אם לטובה או אם לרעה, אני ממש לא יכולה לדעת. אבל בוודאי לא הייתי יכולה לכתוב רומן חוצה-תרבויות כמו הספר הזה. אני מניחה שהייתי אומרת לקורובי: תהני מכל רגע מהחוויה שלך. כל זה יעזור לך לגדול. ככה זה היה עבורי".

     

    את הספר הקדשת לסבך, שהיה דמות דומיננטית בחייך.

     

    "סבי היה מאוד יקר לי. ביליתי הרבה חופשות מבית הספר איתו. הוא הוריש לי את אהבת הקריאה, וחלקתי איתו הרבה מאוד ספרים. אבל הוא היה גם אדם מורכב, עם דעות מוצקות על כל מיני נושאים, בדומה לסבא של קורובי בסיפור. במובן מסוים הוא היה ההשראה לדמות הזאת, עם כל הסתירות הפנימיות שלו".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: קליאני גירי
    צ'יטרה דיוואקרוני. "הודו נמצאת במאבק מתמיד בין ישן לחדש"
    צילום: קליאני גירי
    לאתר ההטבות
    מומלצים