חוויה מהחלל החיצון / טור על מכבי חיפה

לכל כדורגלן צעיר יש חלום – להיות חלוץ מבקיע שערים. אבל החלום המודרני של ילדי ישראל מעט שונה – להפוך לחלוץ שמשחק מול ההגנה של מכבי חיפה. אם אני סטויקוביץ', אני דורש תוספת שכר יחד עם תוספת סיכון לשמי הטוב. משחק רביעי ברציפות שההגנה שלו כבדה ולא מתואמת.

זה מתחיל עם צוצאליץ'. כמו עם מיטרוביץ' במכבי ת"א, גם הבוסני היה בדרך החוצה עד שהוחזר ישירות להרכב. רק שכאן זה לא עובד. הבוסני נראה רע (גם קינן, אבל זה לא עקבי) והפסיד כל קרב אווירי. מתן אוחיון שהגיע הקיץ נראה כמי שצריך לקבל את ההזדמנות שלו.

ובכלל, חיפה משחקת עם שחקן התקפה אחד יותר מדי. זה מצוין לצופים הנייטרלים, גרוע לפעילות הלב של יעקב שחר. הצבת ראיוס במרכז לא מסייעת כלל לחלק האחורי ומיצ'ל לא מתפקד. רק כשמויאל נכנס כמחליף, פעם שנייה ברציפות, יש מי שמנקה את השטח כראוי.

"מול מכבי ת"א אנחנו חוטפים 7", ממלמל אוהד מתוסכל ביציאה. כי נכון לעכשיו, הפער בין ההתקפה להגנה זהה להבדל בין "סמי עופר" לקריית־אליעזר. אלון תורג'מן וחן עזרא מצוינים, אבל שערים והתעלות מול סכנין והפועל פ"ת זה נחמד, בחוץ מול בית"ר או בבלומפילד, זה קצת יותר הכרחי.

עזרא ותורג'מן. מצוינים(צילום: גיל נחושתן)

עם הגנות או בלי, זה היה ערב נוסף של חוויה חיפאית. לא משחק, אלא חוויה מהחלל החיצון עם אצטדיון שהוא חללית. אפילו כשהאחרונה בטבלה כאן. ההגעה ברכבת נוחה ומהירה,

הדרך הרגלית קצרה וסלולה והמחיר – 45 שקל – הוא ללא תחרות.

"מאחלים לכם צפייה מהנה", פתח הכרוז את הערב והעניק תחושה של הצגה או מופע רוק, כשהכוכב הפעם היה יוסי בניון. ההתרגשות מהקפיצה הקטנה בחימום שהזיזה מעלה־מטה את השיער קארה שנשאר עוד מהניינטיז, הנגיעה הראשונה לקול מחיאות הכפיים הסוערות, השירה האדירה עם החילוף. רק שער היה חסר להדרן מושלם. אפילו הכדורגל כאן נראה משום מה אחרת. הקצב, הבעיטות, המסירות. הכל חד יותר, טוב יותר. חוץ מההגנה של מכבי חיפה, כמובן.