שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    בלזק: רגע אנושי בתוך חברה מעמדית
    שני תרגומים חדשים לסיפורים לא מוכרים של הכוכב הבלתי מעורער של הספרות הצרפתית ראו אור לאחרונה. מה הופך את בלזק למי שדיבר את המעמדות וזיהה את מרכיבי הפסיכולוגיה האנושית? זה הזמן להיזכר

    את נאום ההספד בהלווייתו של אונורה דה בלזק, פתח הסופר המצליח ויקטור הוגו במילים הבאות: "רבותיי, הציבור האבל מוקיר את האדון שיורד עתה אל הקבר הזה... היום האנשים לובשים שחורים בגלל שמת איש של כישרון, אומה מתאבלת על גאון. שמו של בלזק יתמזג עם הנתיב המואר שתשאיר תקופתנו בעתיד".

     

    אף על פי שהוגו נטה לעתים לדרמטיות יתרה, הניסוח המכובד והמנופח הזה הולם מאוד את דמותו של בלזק ומורשתו. יותר מכל סופר אחר, בלזק הוא הכוכב הבלתי מעורער של הספרות הצרפתית, ומהסופרים הפוריים והמשפיעים ביותר בתולדות הספרות המערבית.

    בלזק במסה שמתייחסת לעיסוק האובססיבי באופנה (עטיפת הספר) (עטיפת הספר)
    בלזק במסה שמתייחסת לעיסוק האובססיבי באופנה
     

    העקבות שהשאיר אחריו מיוחסות בעיקרן לפרויקט החיים המונומנטלי שלו המכונה "הקומדיה האנושית" - מקבץ של רומנים וסיפורים קצרים (למעלה ממאה, כולל ספרים לא גמורים) שבאמצעותם ביקש למסור תמונה מקיפה, מעמיקה ומהימנה של החברה הצרפתית במחצית הראשונה של המאה ה-19. גם בישראל בלזק הוא סופר מוכר מאוד, והחל משנות העשרים של המאה הקודמת הודפסו תרגומים למרבית יצירותיו, בהן "אבא גוריו", "אז'ני גראנדה", "קולונל שאבר", "אשליות אבודות", "זוהר ושקיעה של יצאניות צמרת" ו"יצירת המופת הנעלמה".

     

    לאחרונה ראו אור בהוצאת "נהר ספרים" בסדרת "קלאסי צרפתי קצר" שני טקסטים של בלזק: "על החיים האלגנטיים" שתרגמה אביבה ברק-הומי, עם אחרית דבר מאת יונתן רז פורטוגלי, ו"הפילוסופיה של חיי הנישואים" שתרגם ראובן מירן, מו"ל ההוצאה. מדובר על שני טקסטים ספרותיים גמישים, קולחים ומרתקים, מהמילה הראשונה ועד לאחרונה.

     

    מירן מסביר כי שני הספרים לקוחים ממקורות בלזקיים שונים. "על החיים האלגנטיים" נכתב לבקשת עורך כתב העת "La Mode" (האופנה), שהיה ידידו של בלזק, וראה אור בכתב העת הזה כסדרה בחמישה חלקים ב-1830. הספר השני, "הפילוסופיה של חיי הנישואים" שפורסם ב-1845, משתייך ליצירה הגדולה, "הקומדיה האנושית".

     

    ב"על החיים האלגנטיים" משתמש בלזק בתחום האופנה, האלגנטיות והאסתטיקה כדי להביע ביקורת חברתית על החברה הגבוהה בצרפת, ועל אופי האדם בכלל. בדומה לספרים נוספים שלו, בולט העיסוק במעמדות חברתיים, בדורסנות של חברת השפע את "אזרחי השוליים", והתייחסות לתפקיד המרכזי של הכסף, גם בהקשרים פוליטיים וגם בהקשרים בינאישיים.

     

    מסה זו ניתנת לקריאה כמעין כתב האשמה כלפיי הגנדרנות (הדנדיות) והעיסוק המטריאליסטי האובססיבי - במסווה של אלגנטיות וטעם טוב. בלזק פורש רשת נרחבת של התייחסויות לגבי אופיה הגנדרני והמופרז של החברה הצרפתית, תוך שהוא מתייחס לנקודות חברתיות והיסטוריות ממשיות. הוא עוסק באופנה ובאופן שבו האדם מייחס לה חשיבות, אך הוא נעזר בה כדי להצביע על מה שהוא מזהה כעוולות, כשלים והעמדות פנים, המאפיינים את האדם הפרטי האלגנטי לכאורה, ואת החברה בכללותה.

     

    לעומת ספר זה, "הפילוסופיה של חיי הנישואים" היא נובלה פרועה וקצבית העוסקת בקשרי האהבה, הזוגיות, המדון וההיררכיה בין גברים לנשים וכן בזוגות נשואים. בלזק משתמש בזוג הבדיוני קרולין ואדולף, על מנת לשטוח סצנות מוכרות מחיי נישואים - רגעי המיאוס, השגרה המכבידה, אובדן "הניצוץ" הראשוני, משחקי כוחות והיררכיה בין המינים, ועוד.

    "הפילוסופיה של חיי הנישואים". היררכיה בין המינים (עטיפת הספר) (עטיפת הספר)
    "הפילוסופיה של חיי הנישואים". היררכיה בין המינים
     

    בקול של מספר סרקסטי משהו, אך גם חומד לצון ואמפתי, הוא מנסח אפיזודות משעשעות, שגם כאשר עולה מהן תמונת מצב עגמומית או משונה, יש בהן חן רב. אין בכך כדי לומר שבלזק בז לנישואים. הוא דווקא מרבה לעסוק בצדדים חיוביים ונעימים במערכות יחסים אלו, אך מעל לכל שורה נימה של ידען בעל הומור שנון, המבקש להצביע על כל אותם מאפיינים ידועים ובלתי מדוברים.

     

    כחלוץ ומוביל זרם הריאליזם בספרות, ומי שנחשב גם בתקופתנו כמקור השראה אליו נשואות עיניהם של כותבים רבים, הספרים הללו הם בגדר הזדמנות להתרשם מטקסטים קצרים של בלזק, ולאו דווקא מהרומנים שלו - המוכרים יותר בישראל.

     

    לכתוב מתוך תהפוכות

    אונורה דה בלזק נולד ב-1799 בעיר טור שבצרפת. בדומה לסופרים אחרים מאותה תקופה, משפחתו דחקה בו ללמוד מקצוע מעשי - עריכת דין במקרה זה - אך בלזק זנח את המקצוע. לאחר שיצירתו הראשונה שהודפסה נכשלה, הוא החל לפרסם סיפורים בעילום שם, אולם חובותיו הלכו והצטברו.

     

    באמצע שנות העשרים לחייו הקים עסקים למו"לות ודפוס, אך גם אלו לא צלחו, והביאו אותו לסף פשיטת רגל. מצבו הכלכלי העגום כמו חייב את בלזק לכתוב ללא הרף. הוא כתב חלק ניכר משעות היום, בכמות המתאימה יותר לבעל מלאכה מאשר לאמן-סופר - ומגמה זו רק הלכה והתעצמה.

     

    ב-1831 מכר את הרומן "עור היחמור" (בעברית ראה אור בשם "הקמיע") שנחשב בדיעבד לרומן הראשון במסגרת "הקומדיה האנושית", אותו פרויקט רחב היקף שיתאר, כאמור, את החברה הצרפתית הבורגנית, את האצולה הצרפתית, ואת הקשרים בין אורחות החיים, המנהגים, הפוליטיקה, הכסף והמעמדות - כדי לשקף בדיוק הרב ככל הניתן את ההווה המתרחש בצרפת בתקופה שלאחר נפילת נפוליאון ולאחר חזרת בית בורבון לשלטון ב-1815.

     

    אחד המאפיינים המרכזיים של פרויקט זה הוא הופעתן החוזרת של דמויות ברומנים ובסיפורים שונים. כך למשל, ב"הקמיע" מופיעה לראשונה דמותו של מי שיהיה בהמשך גיבור הרומן "אבא גוריו". ההצלחה לה זכה הספר עוררה גם התעניינות בקרב חוגים אינטלקטואליים, והמו"ל רכש מבלזק את הזכות למספר רומנים שפורסמו קודם לכן. במקביל הוא פרסם את הסיפור "התליין", שעליו חתם בשמו האמיתי, אך הוסיף לו את קידומת האצולה "דה" (אף על פי שלא היה אציל).

     

    עד שנת 1841, שבה חתם בלזק על הסכם לפרסום כל כתביו תחת הכותרת "הקומדיה האנושית", הוא כתב ופרסם עשרות ספרים,

    ניהל מערכות יחסים עם נשים, נולדה לו בת מחוץ לנישואים, הוא נכנס שוב לחובות כבדים, כתב לתיאטרון, ויצא למסעות. חייו היו מלאים תהפוכות - מהבחינה הספרותית, העסקית, הבריאותית והרומנטית (תוזכר מערכת היחסים ארוכת השנים שלו עם הרוזנת האנסקה), עד למותו ב-1850.

     

    בלזק הוא אבי הריאליזם הספרותי, אך לא רק משום שבכתיבתו נמצאים מאפייני הז'אנר, אלא כיוון שהתבלט בבחירתו לכתוב על חיי היומיום וההתרחשויות החברתיות ולהפוך אותם לנושא ספרותי לגיטימי. הוא היטיב לתאר את כל מעמדות החברה הצרפתית, נהג לחקור בעצמו את החלקים בחברה שלא הכיר טוב דיו, על מנת להעניק לקוראים תמונה מהימנה ככל הניתן, ומשום אורחות חייו המגוונים היה בעל ניסיון "מיד ראשונה" ברבים מהנושאים שעליהם כתב.

     

    בלזק הושפע מהסופרים וולטר סקוט וסטאנדל, והוא עצמו השפיע על מספר עצום של סופרים – במידה מסוימת, על כל סופר שהגיע אחריו. סופרים רבים העריצו אותו, בהם גוסטב פלובר, פיודורוב דוסטוייבסקי, שארל בודלייר, אוסקר וויילד, ש"י עגנון ומישל וולבק.

     

    אז מה הפך את בלזק לסופר כה משפיע ולסוג הספרות שלו להיות אבן דרך בספרות העולמית? ראובן מירן מסביר: "בלזק מאופיין בחדירה העמוקה שלו - בזכות עיני הרנטגן שלו - לפסיכולוגיה האנושית ברמת היחיד מצד אחד, ולמשמעויות החברתיות של ההתנהגות האנושית הפרטנית מצד שני. השילוב הזה, התמהיל הזה בין הקיום האנושי של הפרטים המרכיבים את החברה, ובין ההתנהגות החברתית-מעמדית - הוא תמהיל מנצח, ואולי זה מה שמנציח את קיומה של היצירה הבלזקית".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: Paris Musées
    אונורה דה בלזק. מהסופרים החשובים ביותר בתולדות הספרות המערבית
    צילום: Paris Musées
    7 לילות
    מומלצים