שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    שלום, "תני" / רפאל נאה נפרד מכהן-מינץ ז"ל
    לראות את האיש הגבוה הזה נכנס למכונית זו הייתה חוויה מיוחדת. הוא נהג בפיאט 600 פיצפונת ואף פעם לא הבנתי איך ה-2.04 נדחסו פנימה. בראיונות איתו הוא לא אמר הרבה, אבל נתן לך את הכבוד הראוי. הצניעות איפיינה אותו. המשפחה, החברים, מכבי ת"א והכדורסל הישראלי איבדו לא רק שחקן ענק, אלא בן אדם גדול שכמוהו כמעט ואין היום

    כשהתקבלה הידיעה המרה על פטירת תנחום כהן-מינץ (75), לרגע נזכרתי ברעיה דפנה. לא לראות עוד את השניים ביחד, עם החיוך, ההערות הציניות והכבוד לאחר. הוא היה ענק בדורו, אבל השתדל להישאר צנוע ולא לבלוט (פרט לגובהו כמובן, 2.04 מ', אותו לא ניתן היה לקצר...). עזרה לו בכך האישה שאתו. כמו בן זוגה, גם היא צנועה. הכותרות של הבעל, הקריירה וההצטיינות התקבלו אצלה כדבר מובן מאליו. דפנה נשארה כפי שהיתה לפני.

     

    להזכיר את "הגבוה" בלשון עבר זה לא דבר קל. קשה להשלים שאחד כמוהו כבר לא בחיים, אבל מה לעשות עם המחלה הזו. זה מחזיר אותי לצעירותי, לתקופה שהייתה פעם ולא חוזרת - וגם לא בטוח שתחזור. בלי לפגוע באף אחד, לאנשים של פעם יש בזה חלק.

     

    תנחום כהן-מינץ לצדה של דפנה (צילום: גולן שאול) (צילום: גולן שאול)
    תנחום כהן-מינץ לצדה של דפנה(צילום: גולן שאול)

     

    אבל כבר אז הוא לא היה כמו כל אחד. בן אדם יוצא דופן, הרבה לא אמר בראיונות איתו, אבל ידע לכבד את האדם מולו. ראיון לעיתון לא אמר עבורו

    הרבה, אולי אפילו לא הזיז לו. אבל אם ביקשת יפה, הוא לא דחה אותך, נתן לך את הכבוד הראוי וזה מה שאיפיין אותו.

     

    האחראי על המשק במגרש הפתוח ליד קולנוע "אוריון" שכונה "פטקה". הוא שמר על המקום כאילו היה ביתו הפרטי, לכן לא כולם אהבו אותו, אבל "תני" כמו "תני" העניק לו את הכבוד הראוי. במושגים של אז, עם גובה של 2.04, נחשבת לגבוה על, ענק. בימינו אנו זה כלום. אני זוכר את את הפיאט 600 הפיצפונת של כהן-מינץ. לראות את האיש הגבוה הזה נכנס למכונית זו הייתה חוויה מיוחדת, בהחלט מצחיקה, אבל הוא התרגל להזדחל פנימה ולקפל את רגליו.

     

    אדם יוצא דופן. כהן-מינץ (צילום: מכבי תל אביב) (צילום: מכבי תל אביב)
    אדם יוצא דופן. כהן-מינץ(צילום: מכבי תל אביב)

     

    אז האנשים היו צנועים, פחות מפונקים מהיום. כהן-מינץ שייך לתקופה של המאמן יהושע רוזין שטיפח אותו, שהביאו מהטניס אחרי שהשתייך למשפחת טניסאים והיה אלוף ישראל לנוער בטניס. כשהיה צריך, היה צוחק ממאמנו, אבל גם ידע לעשות לו כבוד בלי רגיל.

     

    וכשמזכירים את "תני" וכדורסל, זה לא רק יהושע, זה גם מנהלה המיתולוגי של מכבי ת"א באותה תקופה, שמלוק מחרובסקי, שנהג בשחקניו כמו אב ואם וכמובן גם ב"גבוה" ואשתו. הוא והיו"ר דאז, נח קליגר, הלכו הרבה שנים ביחד למרות שהיו טיפוסים שונים לגמרי וגם היו שותפים לכל ההצלחות.

     

    נתן לך את הכבוד הראוי לאחרים. כהן-מינץ עם טל ברודי (צילום: מכבי תל אביב) (צילום: מכבי תל אביב)
    נתן לך את הכבוד הראוי לאחרים. כהן-מינץ עם טל ברודי(צילום: מכבי תל אביב)

     

    שחקן הציר תנחום כהן-מינץ היה שם דבר, לא רק בארץ אלא גם באירופה. מתחת לסל היה לו כדורסל של שופרא דשופרא בזכותו זכה לכבוד מלכים. כשהוזמן לשחק ב-1964 במדי נבחרת אירופה במשחק חגיגי במדריד, זה נראה ונשמע כמו חלום. ההזמנה עצמה, כמו האירוע, והופעתו בחמישייה הפותחת נחשבו לטופ של הטופ מבחינת "תני", מבחינת ישראל וכמובן מבחינת מועדון מכבי ת"א, אותו ייצג.

     

    עם הגובה והיכולת הבלתי רגילה הגיע גם למשחקי עמי אסיה בבנגקוק וזכה עם ישראל בזהב. לראותו מול המלוכסנים הנמוכים זו הייתה חווייה בפני עצמה. המשפחה, החברים, מכבי ת"א והכדורסל בארץ איבדו לא רק חבר, בן אדם ושחקן ענק, אלא אחד שכמוהו כמעט אין בנמצא היום. יהי זכרו ברוך.


    פורסם לראשונה 11/10/2014 21:30

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים