איך תגשימו לילדים את החלומות שלהם?

אל תגשימו עבורם - תנו בידיהם את הכלים להגשים בעצמם: שנה חדשה החלה וכמו בכל שנה החודש הראשון, על כל חגיו, יוצר אינספור הזדמנויות לאיחולים לבביים - אנחנו מברכים ב"שנה טובה" ומצמידים לברכה גם איחולי הצלחה בתחומים שונים וכמובן בריאות טובה והרבה אהבה. מנהג חשוב ויפה אך הברכות לא תתגשמנה מעצמן - יש לפעול כדי לעזור להן להתממש. 

ככל שמבינים זאת בגיל צעיר יותר כך עולים הסיכויים לתחושת סיפוק והגשמה עצמית מוקדם יותר. השנה תוכלו לגרום לאיחולים להתממש עבורכם ועבור ילדיכם. זה תלוי רק בכם. כתבה זו תיתן לכם את כלים שיעזרו לכם לממש זאת.

<<כל החדשות, הטורים, המדריכים והכתבות בעמוד הפייסבוק של ynet הורים >>

כתבות קודמות של ליאת קרן : 

• לא רק עונשים: הדרך להתמודד עם ילד בריון
• לבד בהפסקה: טיפול בבעיות חברתיות בגיל ביה"ס
• ילדים, לא לריב: לעבור בשלום את מפגשי אחה"צ
  

בשלב הראשון תחשבו עם עצמכם - מה הייתם מאחלים לכם? האיחול הספונטני הזה לבטח טומן בחובו משהו, שאם תבחנו אותו מעט זה יעזור לכם בדרך להגשמתו. למשל אם אמרתם 'אושר', מה משמח אתכם? מה מרגש אתכם? מה חסר לכם כרגע כדי להרגיש זאת? תשובות לשאלות אלו תהיינה גם ההתחלה של הפתרון.

באופן דומה תגשו לשיחה עם הילדים. מה הם מאחלים לעצמם השנה. מה הם היו רוצים שיהיה שונה וטוב יותר מבשנה שעברה? אנא התייחסו ברצינות לכל תשובה שלהם, גם אם הדבר נראה לכם בלתי אפשרי בעליל (כמו המשאלה שהורים גרושים יחזרו לחיות יחד, או שהוא יקבל כלב אחרי ששנה שלמה הדפתם בקשות דומות). כל משאלה יכולה להיות בסיס מצויין לשיחה טובה ועזרה בתכנון יעדים. תעודדו את הילד לחשוב מה לדעתו הוא צריך לעשות כדי לעזור למשאלות להתגשם. מה הוא יכול לעשות בעצמו ובמה הוא צריך אולי את עזרתכם.

הבהירו לו שהוא יכול לשלוט בהגשמת משאלות התלויות בו הרבה יותר מאלו התלויות באחרים. כך, למשל, הדבר עם ילד איתו רב ורוצה להשלים - הוא יכול לקחת אחריות על חלקו בריב ולנסות לתקשר את זה לילד השני, אך הוא לא יוכל להכריח אותו לחזור להיות חברים, או לשלוט בתגובתו.

1. להצליח בלימודים

אם המשאלה שלו היתה "להצליח בלימודים" הדרך להגשמת המשאלה יכולה להיות, למשל, לבדוק ילקוט ולהקפיד על הבאת הציוד הדרוש ליום לימודים, להחליט על זמן קבוע להכנת השיעורים וכמובן לעשותם. אם זה מחובר למשאלת הילד האחריות על כל הנ"ל יורדת מכם (לפחות ברובה) ועוברת לילד. זה לגמרי אחרת כשהוא מבין שסידור התיק והכנת שיעורי הבית הם הדרך שלו להשגת המטרה בה הוא חושק. הדברים נעשים הרבה יותר ברצון מבחירה מאשר בחובה.

2. "שיהיו לי (יותר) חברים"

שמתי את המילה יותר בסוגריים כי האמת היא שיש ילדים שיסתפקו בחבר אחד, אך שיהיה חבר טוב. אם משאלת הילד קשורה בחברים הייתי מנצלת את ההזדמנות לבחון איתו את נושא החברות: מיהו חבר טוב? מה מייחד אותו מכל חבר אחר? הדגישו את נושא ההדדיות והיכולת להדברות, גם אם יש חילוקי דעות, שטבעי שיהיו גם בין חברים.

אחרי שהגדרתם מיהו חבר טוב תבחנו למי מהסובבים את הילד יש פוטנציאל להיות כזה עבורו. אם לא בכיתה אז אולי בכיתה המקבילה, בחוג, בשכונה. בשלב הבא תכננו פעילות מהנה והזמינו את הילד/ים להצטרף. הכינו את הילד לכך שכשאנו מזמינים מישהו הוא יכול לבוא או לסרב וסירובו לא בהכרח מצביע על דחייה כלפי הילד אלא אולי כלפי הפעילות או הזמן בו היא מוצעת. חזקו אותו שלא להרתע מ"לא". אם חשוב לו, שישאל אם יתאים לו מועד אחר, או פעילות אחרת ואם התשובה עדיין לא שיפרד יפה ויתקשר לילד אחר. מי שלא מעוניין ממילא לא יכול להיות חבר טוב עבורו ועדיף שישקיע במי שכן.

3. שיהיה לי XXX (כל חפץ בו חשקה נפשו)

זו משאלה חומרית, כמובן. לכל חפץ עליו הוא חולם יש ערך כספי. עודדו אותו לגלות מהו ולחשוב איך יוכל להגיע לסכום זה. אם אתם עוד לא נותנים לו דמי כיס אולי זה זמן טוב להתחיל - כך גם ילמד את הערך של הכסף וגם יוכל לתכנן ולחשב קדימה. ממש ניהול כספים בראשיתו.

כמובן שרוב הסיכויים שעם דמי כיס בלבד, גם אם יחסוך לאורך זמן, לא יגיע לסכום הדרוש לקנות את המוצר. כעת הוא צריך לחשוב מה עוד יוכל לעשות. למשל לבקש מהמשפחה שליום ההולדת ולחגים הבאים יתנו לו כסף במקום מתנות, או לברר אילו עבודות קטנות הוא יוכל לעשות בתשלום (שימו לב שלא יהיו אלו העבודות השותפות של הבית, להן כולם תורמים למען איכות חיים ולא למען תמורה כספית).

תלוי בגיל הילד וכישוריו, אפשר להציע גם עבודות קטנות בשכונה, כמו בייביסיטר, עזרה בשיעורים, צביעת גדר, טיול עם הכלב ועוד. אפשר גם שישתף פעולה (וכספים) עם אח או אחות לקנייה משותפת. במקרה כזה הוא יצטרך לקחת בחשבון שגם החפץ יהיה משותף וצריך לתכנן זאת מראש - מי משתמש ומתי? ואם רבים? ממש לחשוב על הדברים ולמצוא פתרונות למקרים אפשריים.

לא הכל אפשר להגשים

1. "שאת ואבא תחזרו לגור יחד"

זו משאלה המשותפת באופן גורף כמעט לכל הילדים להורים גרושים. השאיפה לשלם - בית עם שני הורים - חזקה גם אם לפעמים אוטופית ובמציאות השלם היה רחוק משלמות. אין טעם להתמקד בכך אלא לומר זאת פשוט ולהתמקד במשאלה. ההורים אולי לא יחזרו לחיות יחד, זו היתה הבחירה שלהם ובחירה זו לא היתה תלויה בילד. אך למרות שנפרדו האחד מהשניה, הם לא נפרדו ממנו ואוהבים אותו מאוד. הוא יכול לבקש שלא ידברו רעה על הצד השני לידו כי הוא אוהב את שניהם וזה פוגע בו. והוא יכול להפיק את המיטב מהזמן המשותף שלו עם כל אחד מהם והכי חשוב - לדעת שהוא אהוב בשני הבתים.

2. "שסבא יחיה"

עוד משאלה שמלווה כמעט כל ילד שחווה אובדן קרוב. אחרי שתחבקו ותשתפו בגעגועים הכה טבעיים ומובנים, הסבירו לילד שסבא בוודאי לא יוכל לחזור לחיים, אך הוא לנצח ישאר בליבו ולכן תמיד איתו. הוא יכול לדמיין את סבא איתו - מה היה אומר במצב כזה? הוא יכול לכתוב לו את מה שהיה רוצה להגיד, לצייר לו ועוד.

3. "שיהיה לי עוד אח"

המשאלה לאח, קטן או גדול, נפוצה גם היא, אך ההחלטה כמובן צריכה להיות של ההורים ולהם שיקולים רבים נוספים על הרצון של הילד לאח. בינתיים הוא יכול להנות מחברתו של שכן טוב, להתנדב לעזור לילד בגן וכדומה. נכון, זה לא אותו דבר, אבל לפחות פעם פעמיים בשבוע יש לו משהו קרוב.

4. "שנחזור לבית הקודם"

לחזור לבית הקודם בוודאי תלוי בגורמים רבים. היו סיבות שהובילו למעבר ורוב הסיכויים שאין אפשרות להגשים את המשאלה. לפחות לא בשלב זה. דברו איתו על הגעגועים למקום, לאנשים. אולי אפשר לבקר, להזמין או לשמור על קשר בדרך אחרת. בדקו איתו מה הוא צריך כדי להפוך את המקום הנוכחי לנעים עבורו והפכו זאת למשאלה לשנה זו. כעת מצאו יחד את הפעולות אותן יש לנקוט להגשמתה.

5. "שיהיה לי כלב"

ילדים רבים מפעילים על הוריהם לחצים כדי שירשו להם להכניס הביתה כלב. יש בתים בהם התשובה "לא" היא חד משמעית ואין סיכוי שלילד תהיה חיית מחמד עד שהוא עצמו יגדל ויעבור לבית בו הוא יקבע את החוקים. ברוב הבתים התשובה מותנית בלקיחת אחריות של הילדים. "לא יהיה פה כלב עד שהם יגלו אחריות ויוכלו לדאוג לו לאוכל וטיולים!".

הילדים כמובן מבטיחים וההורים לא מאמינים. אם זה המצב, החליטו על משימות ויעדים שיוכיחו בגרות והתמדה, כמו למשל להשקות את העציצים ולעזור בעבודות הבית, אותן תקבעו לכל אחד מראש. כמו בעבודות הבית, הנעשות לרווחתם של כל היושבים בו, כך גם הטיפול בכלב מוטל על כולם ולכן האחריות היא משותפת. החליטו על פרק זמן משמעותי להוכיח זאת ואם הילדים הוכיחו שהם אחראים וגם כשלא יכלו לבצע משימה מסויימת הודיעו ודאגו שיהיה גיבוי הרי נראה שאפשר לשמוך עליהם ולהגשים את משאלתם.

רגע לפני שעושים זאת, עצרו לבחון היטב את סוג הכלב שיתאים למשפחתכם (גור? בוגר? אנרגטי? רגוע?) הילדים צריכים לדעת למה לצפות (גור למשל מתוק מאוד, אך יש חשיבות לדעת לאיזה כלב יגדל, גדול/קטן/בינוני וכן יש לקחת בחשבון טיפול סביב השעון - יותר האכלות ויציאות ואילוף. כלב בוגר - חשוב לדעת את אופיו ואת ההסטוריה שלו). הכינו שיעורי בית ותיאום ציפיות וכך סיכויי ההצלחה יהיו גבוהים יותר.

הכותבת היא פסיכותרפיסטית לילדים ונוער ומטפלת משפחתית מוסמכת, מטפלת פרטנית ומנחת קבוצות לכישורים חברתיים. לאתר של ליאת קרן לחצו כאן. לעמוד הפייסבוק של ליאת