מוטל'ה, שחרר אותנו / הבלוג של צביקה נעים

אל תזמינו אותו לאולפנים, אל תגישו לו מיקרופונים ואל תתקשרו לבקש ראיונות. אני גם מוותר על הניסיון המיותר לקבל ממנו הסברים - הרי גם ככה הוא נואם בלי קשר לשאלות. הגיע הזמן להניח למוטל'ה שפיגלר ולשחרר את עצמנו מנוכחותו. פשוט כי המבוכה גדולה והיא אפילו עולה על הכעס הגדול על התנהלותו השערורייתית.

הרי זה תמיד חוזר לאותו שואו מביך, אותו מופע אימים עם אותם שטיקים אותם הוא עוטף בפאתוס לוקאל-פטריוטי-נתנייתי, שפת גוף גדולה מהחיים וידיים שמתנפנפות לכל הכיוונים, אבל בסופו של דבר מצביעות לכיוון אחד – אני. תסתכלו עליי. זה אני מוטל'ה, ההוא שכבש במכסיקו '70 ועדיין לא הוריד את היד המורמת מעלה באותה חגיגת כיבוש בשחור-לבן. ההוא שנואם על זה שחייבים לשים את העבר מאחור, אבל מקפיד לדחוף אותו לפרונט בכל פעם מחדש.

די, הטקס הזה פתטי ברמות שכבר קשה להכיל. וכאוהד מכבי נתניה (לא ילד, אחד שהמחברות שלו היו מלאות בתמונות של שפיגלר, מכנס ובר בזמן אמת) זה קשה שבעתיים. אל תזמינו אותו לאולפנים, ואל תתנו לו מיקרופונים. גם אם זה נשמע פטרוני – אני מעדיף להישמע פטרוני ומתנשא במקום לשמוע שוב את מי שחורך לי את האוזניים כבר 30 שנה עם אותן חוכמות נבובות, לכוד בפוזה מתנשאת שבאה לחנך את ההדיוטות הרבים מסביב, ומביך את עצמו ואת המועדון שאני אוהד פעם אחר פעם.

אני שומע לא פעם אנשים מחמיאים ליכולת הוורבאלית של שפיגלר וזה קצת מפתיע אותי. לדעתי הם מתבלבלים בין יכולת לחבר מילים יפות למשפטים ארוכים מאוד שכשהם מסתיימים, אתה כבר לא זוכר מה היה בתחילתם, ליכולת אמיתית וכנה לנתח דברים. בעיניי מדובר בלהג בלתי נגמר של זרם תודעה בלתי נשלט ולא ממש מבריק שנועד רק לדבר אחד – לשמר את מעמדו כמוטל'ה שפיגלר.

מביך את עצמו ואת מכבי נתניה. שפיגלר(צילום: ראובן שוורץ)

הרי כשמנערים את כל אותם משפטים ארוכים שאומר שפיגלר – נניח אתמול ב"שבת ביציע" – לא נשאר הרבה. לא למדנו משהו חדש על המצב של מכבי נתניה. לא הבנו איך קבוצה שרק לפני כמה

חודשים חגגה עם 20 אלף אוהדים עלייה לגמר הגביע והבעלים אלי שגב דיבר על צמרת ליגת העל, התרסקה בצורה דרמטית כל כך. לא קיבלנו פרטים חדשים על הערבויות שכרגע בלתי ניתן לממש. לא למדנו אם ועד כמה שפיגלר מעורב בהחלטות מקצועיות ומה חלקו בכישלון.

אני מודה, לא קל לבקר בחריפות כזו שחקן עבר מהולל שהערצת, אבל חייבים. מוטל'ה שפיגלר צריך לשאול את עצמו איך הפך מסמל כביר של המועדון לדמות שרבים מאוהדי נתניה, ולא רק הצעירים, פשוט לא סובלים.

בתוך הקושי הזה אני שומע מתוך האוהדים גם את הטענה המרככת: "אבל על האכפתיות והאהבה שיש לו למכבי נתניה אי אפשר להתווכח". מצטער, היום אני אתווכח גם על האהבה הזו. יותר מדי שנים מוכיח לנו שפיגלר שהוא אוהב בעיקר דבר אחד – את עצמו.