דרושה ילדה גיבורה: סופר-גירלז על הסכין
מעטים ספרי הילדים והנוער המעמידים את דמות הילדה-נערה במרכז העלילה. מיכל חזון, שמאז ילדותה מחפשת אחר אותן דמויות, משתפת בגיבורות הילדות שלה שמצאה בחמישה ספרים שכולם מכירים
אודה על האמת, כשהייתי ילדה הייתי תולעת ספרים, פשוט תולעת-בולעת ספרים. קראתי הכל: החל מקופיקו וכלה באנציקלופדיה "מכלל". אם זה היה תלוי בספרים שאמי האהובה הקריאה לי בשקדנות מלווה רוח שליחות, הייתי היום עקרת בית משנות החמישים, או נסיכה כלואה בארמון של זהב.
אלה הן גיבורות הילדות שהיו אז, כשהייתי קטנה: המון אגדות, בהן הנשים הן נסיכות פסיביות הזקוקות לעזרה גברית על מנת להיחלץ ממצבים קשים - החל בסינדרלה ושלגיה שניצלו בידי נסיך וכלה ביפיפייה הנרדמת שאת הנחירות שלה היינו שומעים עד היום אם לא הנסיך שהעיר אותה בנשיקה. בכתה ג' בערך גיליתי את עולם החבורות וההרפתקאות.
אך גם אלה אכזבו אותי. הם אכזבו אותי כי בכל הסדרות הזכורות לי לטוב: חסמב"ה, השביעיה הסודית, החמישיה המפורסמת, הבלשים והכלב וכו' - בכולם לבנות היה תפקיד של "איש פינה" (לסבר את אוזנכם- לכל מתאגף בזירה יש "איש פינה" זה שנותן לו מים, מנגב את מצחו הנוטף זיעה או חלילה, את טיפות הדם).
כבר אז החלטתי שאת גיבורת הילדים הבאה אני אכתוב, והיא תהיה גיבורה מושלמת עם כוחות על, רציתי לתת לילדות הישראליות של היום גיבורה חדשה שיוכלו לאהוב ולהעריץ. גיבורה שיכולה להיות השכנה שלהן. גיבורה שחומוס פשוט נותן לה כוחות על. וכך נולדה שירלי שמש. ילדה שתישאר בת עשר לנצח ותמיד תהיה סוג של מנהיגת ובעלת כוחות-על.
אבל חוץ משירלי שמש שלי, הלכתי לחפש אכן כצעקתה? האמנם אין ילדות חזקות בספרות? לשמחתי מצאתי גיבורות רבות ואני מאושרת לשתף אתכם בתגלית:
"גילגי", מאת אסטריד לינדגרן
ראשונה אצלי ברשימה היא פיפי לונגסטוקין הלו היא "גילגלי " או "בילבי" ארך-גרב. זו היא בחורה כלבבי. פמניסטית אמיתית ללא כוונות התאהבות או נישואין באופק. קודם כל, היא אמצה את עצתה של וירג'יניה וולף. היה לה חדר משלה והכנסה בלתי נגמרת של מטבעות זהב. דבר שני, היא הייתה יותר חזקה מדנידין, ירון זהבי ואהוד השמן ביחד. היא יכלה להרים סוס! סוס! אני בקושי יכולתי לרכוב על אחד, והיא רכבה על סוס וגם היה לה קוף, חלומי הנסתר.
בנוסף, גילגי יכלה גם למבוגרים וגם לרשויות חוק: גנבים, שוטרים או עובדים סוציאליים-אלה לא יכלו לה ולבסוף היא נצחה את עולם המבוגרים בכך שנשארה לגור בווילה שלה, ליד חבריה הטובים. אם תשאלו אותי, אני חושבת שאין ילד או מבוגר שלא היה מסכים להתחלף עם גילגי בחייה.
"אני, יש לי כבר מקום בבית יתומים" אמרה גילגי
"מה את אומרת, הדבר כבר מסודר?" שאל אחד השוטרים "היכן נמצא אותו בית יתומים?"
-"פה!", אמרה גילגי בגאווה. "אני יתומה, וזה ביתי, ואם כך הרי זהבית יתומים".
"פוליאנה", מאת אלינור ה. פורטר
אחרי גילגי, קראתי את הספר "פוליאנה" שאת השקפת העולם האופטימית שלה אימצתי עד היום (תכונה שמתגלה שוב ושוב כטעות, אך היא השתרשה בי ואין מה לעשות). פוליאנה היא בפירוש הילדה שתעשה לימונדה מלימונים חמוצים ותמצא את הדרך לשמח לבבות בודדים. היא חוותה גם יתמות וגם עוני, ואפילו תאונת דרכים שהפכה אותה משותקת לזמן מה לא שברה את רוחה.
פוליאנה פשוט מאוהבת בחיים. היא אוהבת כל דבר ומוצאת בכל יצור תכונה טובה:"תראי, זה לא נהדר? זה רחוק? אני מקווה שכן-אני אוהבת לנסוע" נאנחה פוליאנה בשעה שהגלגלים החלו לנוע. "בטח , אם זה לא רחוק, זה לא אכפת לי. אף על פי שזה לא רחוק, כי אני אשמח להגיע לשם הכי מוקדם שרק אפשר, אתם מבינים. איזה רחוב יפה! אני ידעתי שהוא יהיה יפה!". פוליאנה השמחה תמיד לימדה את סביבתה הקרובה לשחק במשחק השמחה והביאה לקירוב לבבות ואיחוד אהובים.
"אורה הכפולה" ו"פצפונת ואנטון", מאת אריך קסטנר
אחר כך באו הגיבורות האמיצות בספריו של אריך קסטנר: אורה הכפולה ופיצפונת ואנטון. אמנם ללא כוחות על, ילדות רגילות בשר ודם, אך דווקא בגלל זה הערצתי אותן יותר. לי ואורה עשו צעד אמיץ וחסר תקדים כשהתחלפו ילדה בחיי אחותה. הלכו לגור בעיר זרה עם אדם זר. איך הן יכלו? איך הן לא איבדו את שפיות דעתן? זה רק בגלל שהן היו גיבורות.
גם את פיצפונת אהבתי מאוד, ילדה בעלת דמיון ואופי משל עצמה. פיצפונת לימה אותי מהי חברות אמיתית. היא בחרה את אנטון להיות לה חבר למרות שלא נכלל במעגל החברתי והכלכלי שלה.
בנוסף לכך, היא מגינה עליו והופכת מליצת יושר בשמו בבית הספר. היא נפגשת עם המורה שלו ומטיפה לו, למורה, מוסר על כך שאינו מודע למצבו הקשה של אנטון: "שמע אדוני, "אמרה למורה "אמו של אנטון חולה מאוד. היא היתה בבית החולים ושם הוציאו מתוכה צמח...לא, גידול...ועכשיו היא שוכבת זה שבועות בבית ואינה יכולה לעבוד." "את זאת לא ידעתי", השיב מר ברמזר.
גם פיצפונת, גם אורה ולי התמודדו עם צרות אמיתיות בעולם אמיתי באומץ ויושרה .
"אן מהחווה הירוקה", מאת לוסי מ. מונטגומרי
אחריהן ברשימה באה אן שרלי מהחווה הירוקה. ילדה שאמרה תמיד את אשר על לבה. כשמרת רחל לינד פגעה בציפור נפשה, שערה האדום, היא לא התגברה על עצמה והביאה את אחת מהצהרות השנאה המפורסמות של עולם הילדות: "אני שונאת אותך," צעקה בקול חנוק "ברקעה בכף רגלה על הרצפה".
"אני שונאת אותך-אני שונאת אותך! " וכל רקיעה היית הרמה יותר עם כל ביטוי של שנאה. "איך את מעיזה לקרוא לי כחושה ומכוערת? איך את מעיזה לומר שאני מנומשת ואדומת שיער? את אשה גסת רוח, לא מנומסת ונטולת כל רגש!"
אך יושרה והגינותה של אן גם הביאו אותה להתנצל בפני מרת לינד, ובשל היותה משוללת רגשי נחיתות או רחמים עצמיים, היא הפכה למקובלת בין חברותיה ואהודה בקהילה.
"שרה גיבורת ניל"י" ו"חנה סנש", מאת דבורה עומר
לבסוף, מגיע מקום של כבוד לשתי גיבורות ישראליות. גיבורות בשר ודם שהקריבו את חייהן למען האידאלים שהאמינו בהן. שרה גיבורת ני"לי וחנה סנש, התפרסמו עוד יותר בגלל ספריה האלמותיים של דבורה עומר. למרות שהיו נשים בשר ודם, חנה סנש ושרה אהרונסון היו הכי גיבורות-העל-שלי, כי להתחלף עם ילדה אחרת בחייה, מילא, אבל ליפול בשבי האויב, לעבור עינויים וייסורים - זו גבורה גדולה מידי וספק אם הייתי מסוגלת לכך.
ספרה של מיכל חזון, "שירלי שמש חוזרת", ראה אור לאחרונה בהוצאת "ידיעות ספרים"
לפנייה לכתב/ת 
