שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    גלגלצ מציגה: פקק תנועה ב"דרך השלום"
    לא מצליחים לחמוק מ"דרך השלום" של פאר טסי? גם הוא לא. והכל - בגלל המוזיקה, זאת שגלגלצ בוחרת עבורכם. אבי שושן חושב שלמרות שהוכיחה שוב את כוחה, התחנה מאבדת את השטח. רק תראו כמה להיטים פספסה

    השיר "דרך השלום" של פאר טסי הפך תוך חודש וחצי מאז צאתו, ללהיט הכי גדול בישראל ולשיר המזרחי המצליח ביותר מאז "ערב טוב לך" של ליאור נרקיס. הפעם, היה סנכרון בין מה שקורה ב"שטח" לבין תעשיית המוזיקה ועולם התקשורת - גורמים שהרבה מאוד מהפעמים מנותקים אחד מהשני. גלגלצ זיהתה כמעט מיד שמדובר בלהיט ענק והכניסה אותו לפלייליסט, מה שהטיס את טסי מזמר שאף אחד לא רצה לכתוב עליו לאחד הזמרים המחוזרים ביותר בארץ. את חייו יכול טסי לחלק לאלו של לפני הכניסה לפלייליסט של התחנה ולאלו שהחלו אחריה. נשמע מטורף? זאת המציאות בתעשיית המוזיקה הישראלית.

     

     

    מה לא אמרו על גלגלצ? שאיבדה את השפעתה, שאינה רלוונטית, שהיא כבר לא מייצרת להיטים ושמזמן אינה מכתיבה את הטון בתעשיית המוזיקה. אז אמרו. בשבועיים האחרונים הוכיחה גלגלצ למה היא עדיין תחנת הרדיו המשפיעה ביותר בישראל וכיצד יש בכוחה לגזור גורלות וקריירות של זמרים: מי ישגשג ומי ינבול, מי יפרוץ ומי ידעך, מי יקבל הכרה ומי ייעלם לתהומות הנשייה. אך השאלה האמתית היא מי משלם את המחיר על השליטה האבסולוטית של התחנה על תעשיית המוזיקה והאם היא פרופורציונלית לשוק המקומי.

     

    בניגוד גמור לכוחה של התחנה, הצלחתו של "דרך השלום" רק מבליטה את העובדה שהיא בעצם מנותקת מהשטח. למה? כי על כל "דרך השלום" אחד יש עשרות להיטים פוטנציאלים מפוספסים שמחטיאים את טעם הקהל. ההתעלמות מהם יכולה להיות, פעמים רבות, הרסנית עבור האמן.

     

    אלו שירים שהיו חזקים בשטח היו יכולים להפוך למגה-להיטים בשנים האחרונות אילולא ספגו התעלמות הזויה מהתחנה הצבאית? שיר קודם של טסי בשם "דפיקות הלב" (שמוכר יותר כשיר הוויסקי). "כמעט שיר אהבה" של איתי לוי שהיה להיט אדיר כשבז'אנר כבר היו בטוחים שהוא הולך להיות הכוכב הבא. אך בינתיים האחרון סובל מתחלופה גבוהה של אנשי יחסי ציבור כנראה שמתוך חשש שהקריירה שלו עברה לרוורס. "לילות בבית" של זהבה בן שהפך להיות אחד השירים הגדולים בקריירה שלה ולו היה נכנס לפלייליסט, קאמבק זה אנדרסטייטמנט לעומת מה שיכול היה לקרות לה.

     

     

    תוסיפו לרשימה גם את מרגול, חיים משה ויואב יצחק שהוציאו שירים נהדרים. "תל אביב" של עומר אדם, "שגעת טרפת" של ליאור נרקיס, "נחמוני" של יובל טייב ואפילו מחרוזת "אבאביי" של מאור אדרי שאולי היא קצת "הארדקור" מזרחי, אבל בשטח היא זכתה להצלחה מטורפת. אסור לפקוד את מקומו של רובי לוי עם "מת לחבק אותך" וכמובן עם הביצוע המקורי והיפהפה ללהיט "מלאת אהבה" שזכה להתייחסות של התחנה רק כשאייל גולן הוציא לו גרסת כיסוי. ויש עוד קצת: "סה לה וי" של קובי פרץ שיכול היה להצליח מאוד אם התחנה לא הייתה בוחרת להשמיע דווקא את הגרסה המקורית של שאב חאלד - מהלך שהסב לגרסה של פרץ נזק אדיר.

     

    דלית עופר, המנהלת היוצאת של התחנה, יכולה לעזוב בראש מורם כי בסך הכל התחנה שמרה על כוחה. למרות זאת, כעת מוטל על נדב רביד, המנהל הנכנס, לבחון את מקרה "דרך השלום" ולהבין שהתחנה כמו שהיא היום, כבר לא באמת משקפת את קולות החיילים, את טעם הקהל ובעיקר את הנשמע בשכונות ומבעד למכוניות חולפות. אל לה לתחנה להתבסם משכרון הכוח ולשפוט לחומרה שירים מהז'אנר המזרחי כשהם מקצים לו לא יותר משני שירים בפלייליסט. בסיכומו של דבר, גם גלגלצ וגם טסי הרוויחו מהכניסה של "דרך השלום" לפלייליסט. מה שבטוח, אם עד עכשיו עוד היו כמה שזלזלו בתחנה ובכוחה, כעת הם מבינים שהיא מחזיקה את כולם בביצים.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: רמי זרנגר
    פאר טסי. עבר בשלום את גלגלצ
    צילום: רמי זרנגר
    לאתר ההטבות
    מומלצים