שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    בין יפיע לסאנסירו. צפו בכתבה
    מי המאמן שמרעיד בצעקות אפילו את הגבעות בגליל, איזה יו"ר יותר ותיק מקדאפי, האם למקים "השומר" יש נין ערבי, איך הבקלאוות השכיחו את המהומות ומה הקשר בין דו־קיום לעגבניה? ביקרנו באימונים של אחי נצרת והפועל כפר כנא (דווקא בימים של רגיעה)
    "מה קרה שהגעתם אלינו?" זו הייתה השאלה הראשונה, שחזרה לאורך המסע שלנו צפונה, גם מצד אנשי אחי נצרת וגם אצל הפועל כפר כנא. החבר'ה הרי לא רגילים שמתעניינים בהם בימי שגרה.

     

    מילא מלחמה, פיגוע קשה או טקס לכבוד עזמי בשארה - כשהזירה בין ערבים ליהודים מתחילה להתחרפן. אז כולם מכירים את הריטואל שבו העיתונאים מהמרכז מגיעים ומתחילים לשאול שאלות. אם על הדרך יש משחק בין בית"ר ירושלים לבני־סכנין, זו כבר סיבה לצוותים מתוגברים ולדיווחים במהדורות החדשות, אלה שמחוץ למשבצת הספורט. אבל עכשיו? תחילת ינואר, האווירה מנומנמת ואתם באים עם צלם, כולל וידאו?

     

    צפו בכתבת הווידאו    (צילום: אורן אהרוני)

    צפו בכתבת הווידאו    (צילום: אורן אהרוני)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    שחקני כפר כנא מתכוננים למשימה (צילום: אורן אהרוני) (צילום: אורן אהרוני)
    שחקני כפר כנא מתכוננים למשימה(צילום: אורן אהרוני)

     

    כן, ניסינו לשבור הפעם את הנוהג ההוא. ארבעה חודשים אחרי "צוק איתן", ולא מעט התלקחויות בין יהודים לערבים בחברה הישראלית, ביקשנו לספק הצצה לשני מועדונים – אחד מהליגה הלאומית והשני מליגה ב' – שרק מבקשים לשחק כדורגל. 

     

    ואז, אגב, השאלה השנייה שנזרקה לנו הלכה בכיוון של "אה, זו כתבת דו־קיום כזו?"

     

    החבר של אברם לוי מבית"ר

    אחי נצרת נבנתה כדי לעלות לליגת העל. עם כל הכבוד לסכנין, בנצרת רואים באחי את המועדון הכי גדול של המגזר. העובדה שבפעמיים בהן עלתה הקבוצה לליגה הבכירה, היא ירדה תוך עונה אחת, לא מפריעה להם לתחזק גאווה אמיתית.

    בסגל שלהם יש שמות כמו אלן מסודי, עלי חטיב, סביטי ליפניה, עידו אקסברד, שי מימון והקפטן אמג'ד סולימאן. במושגי ליגה לאומית מדובר בפיגורות בכירות שכבר טעמו ליגת על, ואמורות להוביל את נצרת בחזרה לשם. הקבוצה פתחה את העונה לא טוב, המאמן שלומי דורה נחתך ולפני כשלושה שבועות הגיע ניסן יחזקאל. 

     

    ניסן יחזקאל ושחקני אחרי נצרת  (צילום: אורן אהרוני) (צילום: אורן אהרוני)
    ניסן יחזקאל ושחקני אחרי נצרת (צילום: אורן אהרוני)

     

    עכשיו המאמן החדש נותן לשחקניו בראש, בנאום זועף שמהדהד בכל הגבעות המקיפות את יפיע (המגרש בעילוט עבר שזרוע). הצעקות שלו הן קונטרה מושלמת לפסטורליה מסביב, והנה מגיעה תובנה ראשונה מהמסע: המגרשים פה בסיסיים ופשוטים למראה, אבל רובם יושבים בתוך נוף הררי משגע. כמעט תמיד זה יכלול שלט ישן, שביל עפר מלא מהמורות, חדר הלבשה קטן שמאחוריו גנרטור, ושאריות ציוד שמעלות חלודה על רקע הגבעות הירוקות. כדי להשלים את הקלישאה, מישהו דאג שמדי פעם יעבור ברקע עדר כבשים או בחור צעיר על סוס לא ממש מאולף.

     

    בזמן הנאום של יחזקאל, אנחנו מזהים בחור שמנמן שמסתובב במתחם עם ג'ינס וז'קט טרנינג של ריאל מדריד. קוראים לו עוואד עאמר, בן 27, והוא אוהד שרוף של אחי. הנה מגיעה תובנה מספר 2: לא משנה הליגה, האזור או שעת האימון, לכל קבוצת כדורגל בעולם יש את האוהד המקורב שמסתובב במגרש ומכיר את כולם. פלא שביקשנו מעאמר פרשנות לגמגום של נצרת במרכז הטבלה?      

     

    ניסן יחזקאל ושחקני אחי נצרת באימון (צילום: אורן אהרוני) (צילום: אורן אהרוני)
    ניסן יחזקאל ושחקני אחי נצרת באימון(צילום: אורן אהרוני)

     

    "היה פה שלומי דורה וזה לא עבד", הוא הסביר. "השחקנים צריכים מאמן כזה, כמו ניסן. אחד שצועק ומטריף אותם. אתמול הוא אמר להם 'לא מעניין אותי כלום. מי שיש לו בעיות, מי שלא מתאים לו או מי שחברה שלו עזבה אותו, מצדי שיילך הביתה ולא ישחק אצלי'. הוא מהמר על כל הקופה כדי לעלות ליגה. שלומי היה יותר מדי רגוע. בנצרת צריך אחד שיש לו אש".

     

    יש לכם אוהדים גם מחוץ לנצרת?

    "יש מהסביבה. ממשהד, עין מאהל, ריינה, איכסל, דבורייה".

     

    ואוהדים יהודים?

    "לא, להם יש את הפועל נצרת־עילית. באים יהודים למשחקים, אבל מעט. לפעמים אלה חברים של אחמד חילו (מחזיק תיק הספורט בנצרת) או הורים של שחקנים כמו אלי אלבז או בר איתן. אז בתקופה הזו הם כמו אוהדים".

     

    למקום מתקרב האפסנאי סעיד, שכולם פה מדביקים לשמו בחיבה את תואר הכבוד חאג', ומציע לנו מהסנדוויצ'ים והשתייה שהונחו סמוך לחדר ההלבשה. על השאלה אם בימי "צוק איתן" גלשה המתיחות גם למגרש, חאג' סעיד עונה בטון של מבוגר שכבר ראה כמה דברים בימי חייו: "בנצרת תמיד שיחקו יהודים. אנחנו מקבלים את כולם, וגם כשיש מתיחות לא רוצים לערבב פוליטיקה עם הכדורגל".

     

    שחקן עם עבר בליגת העל. אלן מסודי (צילום: אורן אהרוני) (צילום: אורן אהרוני)
    שחקן עם עבר בליגת העל. אלן מסודי(צילום: אורן אהרוני)

     

    ואם יהיה לכם משחק מול בית"ר ירושלים?   

    "אז בטח תהיה מתיחות. אבל זה כי בבית"ר יש את הקיצוניים שמקללים את הנביא מוחמד, אז האוהדים שלנו גם יחזירו. בוא אני אספר לך משהו, אתה יודע מי חבר שלי טוב? אברם לוי שהיה מנהל בית"ר ירושלים. אז בסך הכל שני הצדדים יכולים ויודעים להסתדר. רוב האנשים רוצים שקט ולהתרכז בכדורגל".

     

    בשלב זה סעיד שולח יד לשקית הסנדוויצ'ים ושולף ממנה עגבניה. "אתה יודע איך זה, מספיק עגבניה אחת רקובה כדי לקלקל את כל הארגז", הוא מסכם את המצגת.    

     

    האימון נגמר כמו שהתחיל, בווליום גבוה. הפעם זה הקפטן אמג'ד סולימאן שתוך כדי ירידה מהדשא צועק בעצבים לכיוון אלי אלבז: "יאללה, מי שלא רוצה להיות פה שיילך, שלא יעשה טובות". הקפטן מוסיף תנועות ידיים גדולות ומבטלות, ואלבז הנסער מחזיר: "אני מוכן לקבל צעקות כאלה מהמאמן, לא ממך".

     

    האווירה מתלהטת ומספר שחקנים לוקחים כל אחד מהנצים לפינה אחרת, כדי להרגיע. נראה שהם הצליחו בכך רק באופן זמני. כמה ימים אחרי אותו אימון, יקבל אלבז הודעה כי הוא משוחרר מנצרת.

     

    בינתיים אמרי זייד ושי מימון מתעקשים לשמור על אווירה משועשעת. אמרי הוא נינו של אלכסנדר זייד, מייסד ארגון השומר. מימון מתנדב לספר בחיוך: "אתה יודע נין של מי הוא?! הכי גדול זה שהרבה פעמים אנשים מתבלבלים, ובגלל השם שלו חושבים שהוא ערבי. עזוב, הוא עושה בושות למורשת המשפחתית".

    תובנה 3: רק עם הומור ועגבניות טריות, נצליח לשרוד את המציאות בארץ הזו.

     

    שוער הפועל כפר כנא, תומר בר כליפא (צילום: אורן אהרוני) (צילום: אורן אהרוני)
    שוער הפועל כפר כנא, תומר בר כליפא(צילום: אורן אהרוני)

    הבקלאוות שאחרי הסערה

    מקום שבמרחק 50 מטר ממגרש הכדורגל שלו יש מסעדה עם שלט "מפגש סאנסירו", לא יכול להיות גרוע מדי. זו המחשבה שעוברת לי בראש כשאנחנו מתקרבים לאצטדיון הפועל כפר־כנא. צמוד לחומות נמצא מגרש אימונים, שיש בו יותר עפר מדשא ועליו משחקים כרגע כמה ילדים שמפגינים ביצועים לא רעים.

     

    בפנים מחכה לנו פאיד חסון, מאמנה הצעיר של הקבוצה מצמרת ליגה ב' (צפון א'). כרגע כפר־כנא במקום השני, עם אותו מספר נקודות כמו למוליכה בני כאבול, ויש לה הפרש שערים טוב בהרבה (הכובשת המצטיינת עם 44 שערי זכות ב־14 משחקים). אבל בליגה הזו, קובעים המפגשים הישירים בין הקבוצות. את פאיד, אחד הטיפוסים החייכנים שפגשנו, זה לא ממש מדאיג. הוא בטוח שהקבוצה שלו תסיים ראשונה.

     

    המאמן מציג לנו בגאווה את המתקן, שנראה לא רע בשביל קבוצה בליגה הרביעית בישראל. הוא כולל חדר הלבשה, חדר נפרד למאמן, חדר נוסף ליו"ר ולישיבות הנהלה, פינת קפה ושולחן פינג־פונג כדי להעביר את הזמן עד האימון. נכון, בתוך מבוך החדרים נתקלים גם בחבלי כביסה שתלויים באמצע, והמקלחות הן לא שיא הפאר, אבל העליצות של הכדורגלנים שפצחו בטורניר טניס־שולחן עוזרת לנו להתעלם.   

    שחקני כפר כנא מתחממים (צילום: אורן אהרוני) (צילום: אורן אהרוני)
    שחקני כפר כנא מתחממים(צילום: אורן אהרוני)

     

    מהתמונה הענקית של עזמי נסאר בכניסה לחדר ההלבשה, אי אפשר להתעלם. גם פה וגם באחי נצרת מדברים בהערצה גמורה על המאמן שהלך לעולמו ב־2007. דבר נוסף שלוכד את העין בין הגביעים בחדר הישיבות, היא מעין מפה של ישראל בצבעי פלסטין.

     

    בשלב מסוים נכנס לחדר היו"ר יוסף טהא. ההליכה שלו מדודה, הכובע המסוגנן מוסיף מידה מסוימת של מסתורין וכאשר לכל זה מצטרף דיבור שקט ובוטח, אתה קולט כבר בדקה הראשונה: לאיש יש ערימות של כריזמה. טהא עושה רושם של אחד שיכול להעביר ערב שלם עם סיפורים ממגרשי הכדורגל, וגם כמה כאלה שמחוצה להם.

     

    כשאנחנו שואלים מה מאפיין את הפועל כפר־כנא, הוא עונה מיד: "בית חם זה הנשק הקטלני שלנו. במיוחד לשחקנים שבאים מבחוץ. מקום שקט עם מסורת של כבוד. יש לנו שם טוב במגזר, גם הערבי וגם היהודי".

     

    ממתי אתה פה?

    "משנת 1987, כשהקבוצה הייתה בליגה ג'. עליתי ליגה עם עזמי נסאר, אללה ירחמו. הייתי חבר הנהלה ותוך שנתיים הפכתי ליו"ר. מאז אני פה".

     

    אז אתה יותר ותיק מיעקב שחר.

    (חיוך קטן). "אתה יכול להגיד שאני יותר ותיק מקדאפי בלוב".

     

    יוסף טהא, הפועל כפר כנא (צילום: אורן אהרוני) (צילום: אורן אהרוני)
    יוסף טהא, הפועל כפר כנא(צילום: אורן אהרוני)

     

    מהיו"ר ועד השחקנים, הטון הכללי בקבוצה הוא שלא מערבבים פוליטיקה וספורט. המאמן דרוזי מדליית אל־כרמל, בין השחקנים יש מוסלמים, דרוזים ויהודי אחד, וכולם רצים ביחד כדי לעלות ליגה. בשנים קודמות היו יותר יהודים, עכשיו ישנו רק השוער, תומר בן כליפא מקריית־אתא.

     

    בן כליפא מרגיש לגמרי בנוח במועדון: "אני יודע שגם בתורה וגם בקוראן יש את העקרון שדרך ארץ קדמה לתורה. בן־אדם הוא בן־אדם ולא משנה מאיזה דת, מין או גזע הוא. תהיה בן־אדם, תכבד את האנשים, הם יכבדו אותך חזרה. איפה שנכנסת פוליטיקה נכנס חרא, סליחה על הביטוי. אם לא יהיו את כל הקיצונים בשני הצדדים, ונשמע יותר את הקולות השפויים והנורמטיבים, המצב יהיה הרבה יותר טוב. אין מה לעשות, אנחנו חיים איתם והם חיים איתנו".

     

    טהא: "העובדה שיש רק יהודי אחד לא קשורה לכלום, המאמן קובע איזה שחקנים הוא רוצה. בשנה שעברה היו פה שישה יהודים. אין שום מתיחות, אין פה פוליטיקה, אני מתעסק רק בספורט. אנחנו לא מערבבים".

    לפעמים גם אם לא מערבבים זה נכנס.

     

    "לא אצלנו. באירועי אוקטובר 2000 היה שהיד מכפר־כנא, מוחמד חמייסי, אבל המשכנו לשחק כדורגל. היו פה שחקנים יהודים ולא קשרנו זה בזה".

     

    מפת ישראל בצבעי פלסטין בחדר ההלבשה (צילום: אורן אהרוני) (צילום: אורן אהרוני)
    מפת ישראל בצבעי פלסטין בחדר ההלבשה(צילום: אורן אהרוני)

     

    המאמן פאיד חסון: "האווירה פה טובה, לא מתעסקים בפוליטיקה ואין שום מתיחות. היה לנו הפסד אחד השנה, לבני כאבול, וזה במשחק שבו ישבנו עליהם. אחרי המשחק אמרתי לשחקנים שלי בצחוק שאם הפסדנו, כנראה אלוהים לא

    אוהב אותנו. ואם להתייחס ברצינות, הדרוזים, המוסלמים והיהודים מתפללים לאותו אלוהים. אז חלאס עם הבלאגנים".

     

    אלא שעם כל הרצון להתנתק, "בלאגנים" שכאלה היו בכפר־כנא רק לפני כחודשיים, כשהצעיר המקומי חיר א־דין חמדאן נהרג ע"י שוטרים אחרי שאיים עליהם בסכין. התקרית גרמה למהומות ביישוב ולמתיחות שיא בין ערבים ליהודים.

    כשאנחנו שואלים את טהא איך השפיע מותו של חמדאן על האווירה בקבוצה, הווליום עולה. רק במעט, אבל עולה: "אחרי האירוע ביטלנו אימון אחד. בכל זאת היו אירועים בכפר, מהומות, ומה שיותר חשוב – היה פה בן־אדם שנפל, חוסל. היה פה קודם כל אלמנט של מחאה".

     

    וביום שאחרי?

    "חזרנו להתאמן כרגיל. המשטרה לא נכנסה לפה כמה זמן, וגם היו כל מיני הפחדות ובחישות מטעמם, כאילו מה כבר עומד לקרות. ואז היה לנו משחק מול אולגה בגביע. קיבלנו אותם עם בקלאוות, הם ניצחו אותנו, ושלום על ישראל".

    יום אחרי הביקור שלנו באימון, אירחה כפר־כנא את עירוני צפת למשחק ליגה. שבוע אחרי ההפסד במשחק העונה מול כאבול, הקבוצה חזרה לעצמה ופירקה את היריבה 0:5, כשדאוד עליסאת כובש רביעייה ושאדי חמודה מקנח עם אחד משלו בדקה ה־90. במקביל, אחי נצרת חגגה עם ניצחון חוץ 1:3 על הפועל ראשל"צ.

     

    תובנה אחרונה: מאמנים שמסרבים להכניס תקשורת לאימון המסכם, לא מבינים כדורגל. זה מביא אחלה של מזל. תשאלו את פאיד, תומר, ניסן ואמג'ד.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים