שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    זהבה בן מעתיקה מעצמה, אייל גולן במבצע

    אייל גולן במחירי חיסול להופעות שוב מוכיח את הירידה של המזרחית. זהבה בן וקובי פרץ בדואט שהזכיר לאבי שושן את ימי התיכון. רז חדד בקאמבק מפתיע ומי מוכן לכתוב לכל אמן תמורת מזומן? חדשות המוזיקה המזרחית

    לפני כמה חודשים פרסמתי כאן שהמצב של שוק ההופעות הישראלי קשה מאוד וכל עשרות סיבובי החורף יתקשו מאוד למלא את ההיכלים ורובם יסיימו בהפסד כלכלי. המציאות הוכיחה שלא טעיתי. מופעים מתבטלים, כרטיסים נמכרים במחירי חיסול והזמרים מופיעים מול אולמות חצי ריקים. ועדיין, המייל שהגיע לתיבת הדואר האלקטרוני שלי ממשרד "קופת תל אביב" הצליח להפתיע גם אותי. "אייל גולן במבצע חסר תקדים למהירי החלטה!! (פרסומת)" היה כתוב בכותרת ובגוף המייל הופיעה תמונה של גולן שמנסה למכור כרטיסים למופע שיתקיים ב-9 בפברואר ועכשיו כרטיס אליו נמכר ב-109 שקל בלבד (לעומת ימי השיא של גולן, אז עמדו מחירי הכרטיסים סביב 250-300 שקל).

     

      

    אז גם אם נתעלם מהעובדה שזה שפל חדש שהקריירה של גולן הגיעה אליו, שזו עדות חריפה למצבו הקשה בקרב הקהל, ושכל ההצהרות שלו ושל יחצנו רני רהב על "הצלחה חסרת תקדים" מוכחות כבדיחה, זה בעיקר צריך להוות תמרור אזהרה ענק לכל תעשיית המוזיקה המזרחית. הסיבה: אייל גולן היה ממלא אולמות כמו היכלי תרבות בעיניים עצומות. העובדה שהוא מתקשה מאוד לעשות זאת היא עדות לא רק למצבו הקשה אלא למצבה של תעשייה שלמה. כי אם אצל גולן המכה כל כך קשה, מה אתם חושבים קורה אצל השאר? הרבה יותר גרוע.

     

     

    בכלל, הגיע הזמן שתיפסק כבר הבדיחה הזו של פתיחת קופות וסיבובי חורף-קיץ-סתיו וכל עונה ובמה שהיא, כי אין קהל, הוא לא מגיע, הוא מיצה את החגיגה ולא מוכן להוציא עוד כסף. זמרים - סוף מעשה במחשבה תחילה.

     

    בחזרה לעתיד

    זה היה אחרי הבגרויות וקצת לפני הצבא. בערך שנתיים לפני סוף המילניום. בתקופה שבגלל החברים התימנים שלי לא העבירו אותנו סלקציה. בזמנו חשבתי שזה אך ורק בגלל צבע העור שלנו. לימים הבנתי שלעובדה שהגענו למועדון כשמחלונות הסובארו הושמע במלוא העוצמה הדואט של זהבה בן ושריף, יש חלק גדול בזה. אלו היו הימים ש"לאהוב" היה שלאגר ענק. מצד אחד הזמרת הכי מצליחה באותם ימים, אייקון מזרחי, כוכבת על ולצידה ילד הפלא הדרוזי שלשלושים שניות בדיוק היה סביבו באזז. וכן, אני יודע שזה נשמע הזוי כשזה נכתב היום. אז למה נזכרתי בזה הבוקר? זה לא שנתקפתי בהתקף נוסטלגיה. ממש לא, הימים האלה מאחוריי כבר מזמן. זה בגלל פלאשבק שתקף אותי כששמעתי את "לאהוב לנצח", אחד משני הדואטים החדשים שהשיקו השבוע בבת אחת קובי פרץ ולצידו, כן, אותה אחת, זהבה בן.

     

    מצא את ההבדלים:

     

    שריף וזהבה בן - "לאהוב"

     

    זהבה בן וקובי פרץ - "לאהוב לנצח"

     

    הכותב אופיר כהן הוא יוצר נהדר אבל אני לא מבין מה עבר עליו כשלמעשה כמעט העתיק את השיר המצליח מאז ואפילו את השם השאיר כמעט זהה. זה לא עניין של פרשנות, זה גם לא אקורד, זה אותו שיר בשינוי קל והאמת? גם פחות מוצלח. קשה לי להבין מדוע קובי נתן לזה יד ולמה אף אחד לא עצר את זה.

     

    במקביל, הוציאו השניים גם את "לב מתגעגע", דואט מוצלח יותר שיכול עוד איכשהו להציל את שיתוף הפעולה הזה. זה לא שיר שמכוון לגלגלצ או למיינסטרים. הם כבר מזמן לא מצפים להיות מושמעים שם. דווקא מהמקום הלא מתחנף והמודע הזה הם הקליטו דואט שמכוון בדיוק להארד קור של הקהל המזרחי. עם משפטים כמו "מה נשאר לי אחריך, מה נשאר לי בעולם" ו"מה יש לי חוץ ממך, רק איתך הכול מושלם", בתוספת לחן דרמטי שגם שואב השראה מהדואטים שזהבה כבר הקליטה עם זמרים כמו עופר לוי ואפילו אלון חסון, הוא שיר שיכול לעבוד לתקופה קצרה, אבל לצערי אני לא צופה שמעבר לזה.

     

    זהבה בן וקובי פרץ - "לב מתגעגע"

     

    לסיכום, אם פרץ ובן חשבו שאלו השירים ש"יהפכו את המדינה", כדאי שיורידו את הציפיות ויקוו שיזכו להצלחה לפחות ב"רדיו לב המדינה". וחבל, כי דווקא הפוטצניאל בחיבור בין שני הזמרים האדירים האלו ענק. אבל כנראה שהשניים אולי היו צריכים ללכת למקובל, לפני ההקלטות, כדי להוציא את הנאחס שרובץ על שניהם. ועל זה נאמר: "(שלא) תקום צרה פעמיים". ובינתיים אתם יכולים לראות את השניים כשזהבה תתארח במופע של קובי במוצ"ש הקרוב, 31 בינואר, ברדינג 3 בנמל תל אביב.

     

    נופל וקם

    לפני כארבע שנים היה פאר טסי אחר בז'אנר המזרחי. קראו לו רז חדד והוא הוציא שיר בשם "תודה לך" שהיה למשך כמה חודשים מגה להיט. חדד זכה לחיבוק של אליקו, העניק ראיונות בתקשורת ושירו הפך לסלואו החתונות של אותה שנה. לרגע נדמה היה שהחיים מחייכים אליו והנה, כוכב חדש נולד. הסוף ידוע: סמים, בחורות, חילופי מנהלים, קריסה מוחלטת. חדד נעלם ולרגע היה נדמה שמדובר בעוד פסיק בהיסטוריה של הז'אנר המזרחי.

     

     

    אך אלוהים כנראה ראה את הדמעות שהזיל ושלח לו מלאך בדמות משקיע חדש ובעל אמצעים שגייס למען חדד שורת כותבים מהשורה הראשונה כמו יוני רועה, ארקדי דוכין, אהובה עוזרי, קובי אוז וטל שגב. התוצאה יצאה השבוע בדמות סינגל בכורה בשם "אל תבכי" בו הוא מארח את לילה מלקוס.

     

     

    מהאזנה לשיר ניכר מיד שחדד מגיע הפעם אחר. סיפור חייו נשמע בגוון הקול שלו. נקי אך עדיין מחוספס, בוגר מאוד, אפילו מבוגר. לצד זה, נדמה שהטקסט אולי מכוון לפרידה של גבר מבחורה אבל למעשה ניכר בו שחדד שר על עצמו עם שורות כמו "כל חיי מורכבים מאלפי ניצחונות" ו"עוד ישן וחולם להיות שוב שלם מול אותן טעויות שעשינו". אני לא יודע אם חדד יצליח לשחזר את ההישג מפעם. הוא מביא כעת אמירה אחרת, איכותית הרבה יותר ועל המאמץ, העובדה שקם בחזרה, שעדיין מנסה, שיש מי שמאמין בו, נאחל לו להצליח.

     

    כותב לכל דורש

    אז ארקדי דוכין "נרתם לעזור" גם לרז חדד. דוכין, יוצר נהדר בדרך כלל, עובר בשנים האחרונות מסחור יתר והופך עצמו לכותב לעת מצוא לכל תעשיית המוזיקה הישראלית. אצלו לכל שיר יש מחיר ולכל דורש יש היצע. מלירן טל ועד אייל גולן, מישי לוי ועד לרועי סנדלר, נתן סלור וזיו רובינזון, ישי לוי ועופר לוי, אתניקס וזהבה בן, יונתן רזאל ותזמורת הרחוב הירושלמי, לירון רמתי ושרון קידושין, רון שובל ודודי בר דוד. מפורסמים לצד אנונימיים. לחלקם כותב סינגל אחד ולמעטם אלבומים שלמים. כמה מהם כוללים גם דואטים ויש גם אופציות להתארחות במופעים. המשותף לכולם: מקווים שחותמת האיכות של דוכין תעזור לשיר ותעורר עניין ברדיו.

     

    בפועל, רוב השירים האלו לא ממש מצליחים. אף אחד כבר לא מתרגש לראות את שמו השחוק של דוכין חתום על היצירה. כך קורה שהוא עצמו מתבזה והאמנים שכתב להם מאוכזבים. אבל הוא לפחות יכול לשכוח מכל העניין בדרך אל סניף מזרחי-טפחות הקרוב לביתו.

     

    שיהיה ברור, זה בסדר גמור שיוצרים מחפשים דרכים נוספות להתפרנס בהן וברור שגם אינם יכולים להבטיח שהשיר שיצרו יהיה להיט. אך יחד עם זאת, התחושה היא שכבר מזמן שיקולי האמנות של דוכין הונחו בצד לטובת השיקולים הכלכליים ועל חשבון האיכות. ובמקרה של אמן בסדר הגודל שלו - מדובר בעניין מאכזב מאוד.

     

    ולאמנים הצעירים, ראו את מקרה דוכין כשיעור חשוב: שם נוצץ לא מבטיח הצלחה וראוי לבחון כל שיר היטב. אל תסמכו על שיר של "סלב" גם כשהוא גרוע. דווקא הלהיט הגדול הבא יכול להתחבא במגירה של יוצרים אנונימיים (ע"ע אבי אוחיון ו"דרך השלום"). 

     

    ויוה לה פראנס

    נסיים עם דויד דריי והסינגל החדש שלו שמוקדש לזכר הנרצחים בפיגועים האחרונים שם.

     

     

    אני אמנם לא בטוח כמה השילוב הזה של עברית וצרפתית יוכיח את עצמו על הקהל הצברי, אבל היי, חצי מיהודי צרפת כבר עלו לפה וזו נישה שיש בה חלל ענק שרק מחכה להתמלא. דריי עוד יכול למלא אותה.

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: ענת מוסברג
    אייל גולן. שוק קשה
    צילום: ענת מוסברג
    לאתר ההטבות
    מומלצים