שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    הקשישים העניים: "לא חיים, רק נושמים"
    עם קצבה מהנמוכות במערב וביטול תוספת כספית, מתמודדים כ-200 אלף גמלאים וקשישים עם תנאי הישרדות בלתי-אנושיים. "אני פותח את המקרר, מתייאש והולך לישון", הלין תושב ירושלים שמתקיים מ-2,700 שקלים בחודש. מחקר שמתפרסם לראשונה: חמישית מהקשישים הנזקקים לא אוכלים ארוחה חמה

    "אני לא באמת חי, אני רק נושם, אלו לא באמת חיים". את פנחס לוביש פגשנו בדירתו הקטנה בירושלים. כבר ברגע הראשון קשה להתעלם מהתנאים הקשים במקום: קירות מתקלפים, מרצפות ואריחים שבורים וחלודים, מקלחת ושירותים מזוהמים ומטבח שקשה להכין בו מאכלים ראויים לבני אדם. מחקר שטח שממצאיו מובאים כאן לראשונה, חושף עד כמה מתקשים מקבלי קצבת זקנה וקשישים במצבו של לוביש לשרוד בפרק האחרון לחייהם.

     

    עדכונים שוטפים - גם בטוויטר של ynet

     

    זעקת הקשישים העניים    (צילום: גיל יוחנן)

    זעקת הקשישים העניים    (צילום: גיל יוחנן)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    לוביש, גמלאי בן 68, מתגורר בדירה המתפוררת עם בנו - נכה בשיעור 100%. הוא מתקיים מ-2,700 שקלים בחודש ולקצבת הזקנה מתווספת השלמת הכנסה. הפנסיה החלקית שצבר ב-20 השנים שבהן עבד כמאבטח בחברה קבלנית עוקלה בשל חובות. על השאלה איך ניתן לחיות בצורה כזאת הוא משיב: "התרגלנו, כשמתרגלים שום דבר אינו בלתי-אפשרי. אנחנו מקבלים אוכל מעמותות, אבל כסף תמיד חסר לי. זה רק לשרוד".

     

    בשנה האחרונה לוביש כמעט ולא יצא מביתו. "כל יציאה זו הוצאה של כסף שאין לי", הוא מסביר. אך יחד עם זאת, למרות הקשיים שעמם הוא מתמודד בכל יום, לוביש שומר על אופטימיות: "יש לי את הבן שלי, זו חתונה קתולית ואני מחויב לטפל בו עד המוות".

    "כבר התרגלנו". ההזנחה בביתו של לוביש (צילום: גיל יוחנן) (צילום: גיל יוחנן)
    "כבר התרגלנו". ההזנחה בביתו של לוביש(צילום: גיל יוחנן)

     (צילום: גיל יוחנן) (צילום: גיל יוחנן)
    (צילום: גיל יוחנן)

     (צילום: גיל יוחנן) (צילום: גיל יוחנן)
    (צילום: גיל יוחנן)

    כ-200 אלף קשישים עניים חיים בתנאים דומים לאלו של לוביש. לפי דו"ח העוני האחרון של המוסד לביטוח הלאומי, שהתפרסם בדצמבר האחרון, בישראל חיות 180,800 משפחות של קשישים מתחת לקו העוני, כלומר 22.1 אחוזים מכלל אוכלוסיית הקשישים מוגדרים עניים.

     

    למרות הירידה הקטנה במספר הקשישים העניים שנרשמה ב-2013, שיעור העוני של קשישים בישראל עדיין נחשב לאחד מהגבוהים בעולם המערבי. דו"ח מרכז טאוב האחרון הראה כי מצב הקשישים בארץ מצוין ביחס לעולם לפני תשלומי המס והקצבאות, אך קצבת הזקנה בישראל היא אחת מהנמוכות בעולם המערבי: היא נמוכה פי שבעה מהממוצע במרבית מדינות העולם המפותח.

     

    הנתונים שאספו מתנדבי "הקרן לידידות" ב-320 בתים של קשישים נזקקים ממחישים כמה קולם של אנשים אלה אינו מורגש. במחקר שנעשה בעשרה יישובים נמצא כי בכ-20% מהבתים שנבדקו נמצא איטום לא נאות, ב-24% מהבתים התגלו בעיות רטיבות משמעותיות, 10% מהקשישים דיווחו כי הם אינם אוכלים אפילו ארוחה חמה אחת ביום, 18% מהקשישים העידו כי הם אינם משתמשים במים חמים, ו-29% דיווחו כי הם אינם מחממים את ביתם.

     

    בחודש שעבר הייתה אמורה המדינה להגדיל את קצבת הזקנה של 200 אלף הקשישים שמוגדרים עניים בסכום שנע בין 200 ל-400 שקלים. ההחלטה על הקדמת הבחירות הביאה לגניזת מרבית המלצות הוועדה למלחמה בעוני, ובכללן העלאת קצבת הזקנה.

    "עבורי כל שקל נספר". לוביש (צילום: גיל יוחנן) (צילום: גיל יוחנן)
    "עבורי כל שקל נספר". לוביש(צילום: גיל יוחנן)

    "אולי בשביל האנשים הגדולים זה כסף קטן, אבל עבורי כל שקל נספר", אמר הגמלאי לוביש. "עם הכסף הזה הייתי יכול אולי לקנות עוד אוכל. לפעמים אני פשוט רעב, פותח את המקרר, מתייאש והולך לישון". לוביש, שנפצע במלחמת יום הכיפורים ואף בפיגוע בקו 20 בירושלים ב-2002, החזיק בעבר עסק קטן של דוכני מזון עד שהתרסק כלכלית.

     

    "הנושים שלי היו חברות גדולות ובנקים", הוא משחזר. "לא הייתי עשיר גדול, רק עצמאי קטן, וכשהתרסקתי כלכלית התחלתי לעבוד בשמירה. לא גנבתי, לא רצחתי ולא רימיתי אף אחד, אבל המדינה החליטה שצריך לעקל את הפנסיה החלקית שצברתי - כמה עשרות אלפי שקלים, שבשבילי היו עולם ומלואו. לי אף אחד לא היה מוכן לעשות 'תספורת'".

     

    לוביש סיים לפני כשנה וחצי את עבודתו כמאבטח בעצת רופא תעסוקתי. "פעם, כל מי שדיבר על המדינה הייתי אוכל אותו. אבל היום אני מבין שאנשים מתלוננים. נתתי את כל מה שצריך, שלוש שנים הכי יפות שלי בצבא ועוד 24 שנים במילואים, אבל כשזקנתי והייתי זקוק לעזרה, פשוט השליכו אותי, כאילו עשיתי את שלי. כנראה למדינה ולממשלה יש דברים חשובים יותר לעשות".

     

    "שכחו אותנו" 

    את תמרה מילובסקי פגשנו במועדון הקשישים שמפעילה "הקרן לידידות" בבירה. היא בת 84, מתגוררת בגפה, נעזרת במקל הליכה ומתקשה מעט בדיבור בגלל בעיה בשיניים. ב-1953 היא עלתה לארץ מארגנטינה ונמנתה עם מקימי קיבוץ מצר. כמה שנים לאחר מכן שבה למולדתה ובשנת 2000 חזרה לישראל לאחר שהתאלמנה ובעקבות בנה היחיד, שעלה לישראל כעשור וחצי לפניה.

     

    למרות גילה המבוגר, עד לפני כשנה עבדה מילובסקי כסייעת בגני ילדים בבירה. "עבדתי כי הייתי זקוקה לכסף, וגם בגלל שאני אוהבת לטפל בילדים". כעת מסתכמת העזרה שהיא מקבלת מהמדינה ב-3,900 שקלים בחודש. הסכום כולל קצבת זקנה, השלמת הכנסה וסיוע לשכר דירה. את הכבוד שלה, כך היא אומרת, החליפה הבושה: "בנינו והקמנו את המדינה הזאת, אבל שכחו אותנו".

    "אין לי מאיפה לגרד כסף לטיפול שיניים". מילובסקי (צילום: גיל יוחנן) (צילום: גיל יוחנן)
    "אין לי מאיפה לגרד כסף לטיפול שיניים". מילובסקי(צילום: גיל יוחנן)

    מילובסקי משלמת בכל חודש יותר מ-3,000 שקלים עבור שכר דירה, ארנונה וועד בית. בין לבין היא הספיקה לעבור דירה כבר שלוש פעמים, אבל לא מוצאת את הכוחות למצוא משהו זול יותר. "בשביל אישה בגילי זה קשה", היא אומרת בכעס ונשענת על מקל ההליכה שלה. "אני רוצה לתקן את השיניים, אבל זה עולה 8,000 שקלים. אני לא יכולה לאכול כי יש לי פצעים בפה, אבל אין לי מאיפה לגרד את הכסף הזה".

     

    בנוסף מילובסקי מציינת כי אין לה מספיק כסף לתרופות ולצרכים אחרים. "אני חסכונית מאוד, אבל כבר לא יודעת מה לעשות. בירושלים קר מאוד, אבל אני חוסכת ולפעמים לא מדליקה את התנור, ובמקום זה לובשת בבית כמה סוודרים".

     

    על גניזת התוכנית הממשלתית להגדלת הבטחת ההכנסה לקשישים אמרה מילובסקי כי "הממשלות זה רק דיבורים כבר שנים. כל הזמן מבטיחים וכלום לא קורה. גם הכסף הזה שרצו להוסיף

     לא היה הרבה, אבל הוא היה עוזר קצת לי ולקשישים אחרים. כולם מדברים אבל כלום לא קורה, איש לא מקיים את ההבטחות וההתחייבויות, אז כנראה לאף אחד לא אכפת. הצעירים לא באמת מסתכלים עלינו. הם מחליטים על הגורל שלנו ושכחו מה עשינו".

     

    בהיעדר סיוע הולם של המדינה, נכנסות לתמונה עמותות המגזר השלישי. פרויקט "בכבוד ובידידות" של הקרן מסייע ל-10,000 קשישים ברכישת מזון, תרופות וצרכים בסיסיים דחופים ובהפגת הבדידות. נשיא הקרן, הרב יחיאל אקשטיין, אמר כי "בסיס הציונות הוא כינון חברה צודקת בישראל שבה אין קשישים, ילדים וחסרי ישע נוספים הרעבים ללחם, כי קצבאות הקיום כאן הן הנמוכות במערב. הסרת כתם הבושה של העוני ממצפונה של מדינת ישראל היא הציונות האמיתית".

     

    שר הרווחה לשעבר ח"כ מאיר כהן (יש עתיד) אמר בתגובה לפרסום ב-ynet: "הקשישים האלה היו אמורים לקבל לפני חודש תוספת ראשונה וחשובה לקצבה שלהם. ביקשנו מראש הממשלה להעביר את התקציב ואז ללכת לבחירות, אבל לצערי הקשישים לא מעניינים אותו. מצב הקשישים מעיד על חרפה".

     

    לפנייה לסיוע והתנדבות לפנחס, לתמרה או לקשישים אחרם במצבם - ניתן לפנות ל"קרן לידידות" בדף הפייסבוק או דרך המייל kyedidut@ifcj.org.il

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: גיל יוחנן
    "כסף תמיד חסר לי". פנחס לוביש
    צילום: גיל יוחנן
    צילום: יוסי צבקר
    "קצבאות הקיום - מהנמוכות במערב". הרב אקשטיין
    צילום: יוסי צבקר
    מומלצים