שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    אביב גפן מצליח לנצח את ההיסטוריה

    "חוזרים לרוקסן": ערב הרוק שהרים אביב גפן במחווה לשנות ה-90 התאפיין בליין-אפ מרשים ונוסטלגי אך נקרע בין הרצון האותנטי להנציח תקופה טובה יותר, למניעים אינטרסנטיים וכלכליים ברורים

    תאמרו עליו מה שתאמרו, ערב "חוזרים לרוקסן" של אביב גפן, שהתרחש אמש (ה'), בביתן 1 שבגני התערוכה, עשה לא מעט רעש עוד בטרם נוגן בו התו הראשון. מהדורת 2015 למופע שגפן מכנה מדי שנה "נשף רוק" התאפיינה בתמה נוסטלגית במיוחד, שכולה שיר הלל לשנות התשעים של הרוק הישראלי - ללא ספק תור הזהב של סצנת הגיטרות המקומית. ערב שהליין-אפ שלו כלל את רוב החשודים המקומיים ששמם עולה כקונוטציה ראשונית למשמע צמד המילים "דור רוקסן", מינוס דנה ברגר פה ויהלי סובול שם.

    אביב גפן "חוזרים לרוקסן" (צילום: עידו ארז) (צילום: עידו ארז)
    אביב גפן "חוזרים לרוקסן"(צילום: עידו ארז)

    תחת הלוגו המוכר של המועדון המיתולוגי ההוא, התחמש גפן במיטב גיבורי אותה תקופה, מהקספרים וגן חיות דרך כרמלה גרוס ואגנר ואיפה הילד, במופע שהתיימר להשיב אותנו אל זמנים תמימים יותר. ימים בהם הרוק היה המלך ושירים כמו "שיר תקווה" יכלו להיכתב ללא שמץ של ציניות ולהתקבל באהבה על ידי המוני מתבגרים נטולי סקפטיות, מושג או סמארטפון.

     

    אלא שבין רצון אותנטי להנצחת תקופה לבין ניסיון להציבה תחת פילטר רומנטיקה ורדרד, עמדה המציאות, ולצד ציפיה גדולה למפגש נוסטלגי של השירים שגידלו את דור בני השלושים הנוכחי, היו גם אלו שהיו הראשונים לזהות מניעים אינטרסנטיים בערב השיבה לשנות התשעים.

    מאור כהן ואביב גפן (צילום: עידו ארז) (צילום: עידו ארז)
    מאור כהן ואביב גפן(צילום: עידו ארז)

     

    המפוכחים טענו כי גם הצבתן של להקות התקופה תחת קורת גג אחת לא תשיב לחיים את הקסם ששרה אז על במת הרוקסן. הציניים בחרו להדגיש כי גפן עצמו, הוגה הערב וכוכבו המרכזי, לא באמת היה חלק מאותה סצנה ולמעשה הוא מספר לנו סיפור מעט שונה מזה שהתרחש במציאות.  והיו גם הרויזיוניסטים שבאו לפוצץ את הבועה מבחוץ, ולהצהיר כי אותו רוקסן, שהיה למיתולוגיה בדברי ימי המוזיקה הישראלית, לא היה יותר ממועדון מצחין מטוגנים ואווירת פסאודו רוקנ'רול. כך או כך, נראה שערב החזרה לרוקסן עורר את הדיון מחדש סביב שאלת הרוק הישראלי - היה, לא היה או מה לעזאזל זה היה.

     

    אבל הקהל שגדש את נשף הרוק הרביעי במספר, לא נמנה עם אף אחת מהקבוצות הללו. מעט מאוד ציניות עשתה את דרכה אל גני התערוכה אתמול ואפשר להבין אותם. גם אם הערב דרש השעיית אי אמון מסוימת לצורך התמסרות טוטאלית לצלילים, תמיד נחמד לגלות שגיבורי ילדותך התבגרו יפה ושהשירים שאהבת בתיכון, לפחות חלקם הגדול, שורדים את מבחן הזמן. כן, אורן ברזילי ושי להב מופיעים נהדר ויודעים להרים גם היום, ערן צור רק שיכלל והרחיב את מנעד המניירות השטניות שלו, הירח הכחול של שרון מולדאבי עוד עושה נעים כמו פעם ו"אחד אלוהים" של 'איפה הילד' עדיין עושה בית ספר לכל מי שאי פעם הרים גיטרה.

    ערן צור וכרמלה גרוס ואגנר (צילום: עידו ארז) (צילום: עידו ארז)
    ערן צור וכרמלה גרוס ואגנר(צילום: עידו ארז)

    אלא שמהרגע שכל ההרכבים הללו מפנים את הבמה, איש איש והופעתו המקומפרסת והמהודקת לכדי לקט 'הלהיטים הגדולים', עולה אל אותה הבמה גפן ומוכיח כמה הזמנים השתנו. אולי זו העובדה שגפן, איש שיווק ומיתוג מעולה ממש כפי שהוא מוזיקאי מוכשר, מיקם את הופעתו בסוף הערב (לא שלא מותר לו, כן? בכל זאת הבחור אמון על ההפקה המרשימה הזו) גורמת לו להראות אחרת קונטקסטואלית מאלו שבאו לפניו. ואולי זו העובדה שבניגוד לאקטים האחרים שניגנו על הבמה הערב, הוא היחיד שהמשיך לצור ולהופיע באופן רציף ללא שבירות, הפסקות או שינויי סגנון חיים ועל כן, נראה שהוא זה מביניהם שנע עם גלגלי הזמן וידע להתאים עצמו לצייטגייסט. גם אם במחיר הזדכות על חלק מהעקרונות - כפי שהוא אמר בכתבה בכיכובו ששודרה לאחרונה באולפן שישי של חדשות 2.

     

    על כן, המופע של גפן היה מושקע ומהוקצע פי כמה מאלו של חבריו לפגישת המחזור, כמה רמות מעל במונחים של עלויות הפקה ומחשבה. גם מבחינת עיבודים נראה שגפן מצליח להפיח היום חיים בעתיקים שבשיריו, וגורם גם לשירים שכותב שורות אלו זוכר משנות העשרה שלו, ביניהם "על הכינרת בזריחה", "מיליארד טועים", "עונות", ו"שנינו שווים" - להישמע רעננים, אם לא לירית אז מוזיקלית.

    "איפה הילד" עושים בי"ס לכולם (צילום: עידו ארז) (צילום: עידו ארז)
    "איפה הילד" עושים בי"ס לכולם(צילום: עידו ארז)

    וזו כנראה הסיבה שבעוד שבשאר ההופעות הקהל התחלק בין אלו שצועקים את המילים (והיו לא מעט כאלה) לבין אלו שמצאו עצמם בתנועה מתמדת ובחוסר שקט, נעים בין דוכני שתיה לדוכני מזון, בזמן המופע של גפן הפך ביתן 1 להיכל הופעה של ממש, כשכולם מקובצים סביב האומן שעל הבמה. גפן השכיל להשתכלל עם הזמן, להפוך את "אור הירח" לאור הסמארטפונים שהוא דורש להרים באוויר בעת ביצוע של "עולם חדש" (שיר מהאלבום האחרון שנועד לבקר את דור הילדים המרושתים הנוכחי), במעין הפוך על הפוך.

     

    גפן לוקח את המותג רוקסן, מצמיד אליו חסות של בראנד חדש של "בייגל בייגל" ומחבר אותם עם הסלוגן "שבורים על ה-90'" ("שבורים" כשם מותג הבייגלה החדש). הוא מחליף את השיער האדום בחליפה אדומה, את השימוש הלועג באסתטיקה מיליטנטית (זוכרים את התמונה ההיא עם הקסדה?) בשיר שמוקדש ללוחמי מגלן. קראו לזה "התמסחרות", תקראו לזה איך שאתם רוצים, אבל העובדה היא שזה עובד.

     

    בשלב מסוים בהופעה מעלה אליו גפן את אחד, אוהד פישוף, איש נושאי המגבעת, ובמה שללא ספק ייחשב כרגע שיא זוכה גם הקהל שלא בטוח לגמרי מיהו הנון-סטאר שעל הבמה, בהצצה נדירה אל "האדמה מקולקלת" ו-"Live In בית שמש". רגע שיא אחר רואה את גפן מעלה אל הבמה את אלן פרסונס, ההוא מהפרויקט (שגם שמפיק עבור אביב את אלבומו הבא) והשניים מבצעים את "Eye In The Sky", קלאסיקה שמצליחה לרגש גם קהל מופתע וגם את גפן עצמו. עוד רגע מעניין הוא זה בו מאור כהן מצטרף לחגיגה ומזכיר לנו ש"יום הבוחר" מתקרב.

    ניצח בגדול (צילום: עידו ארז) (צילום: עידו ארז)
    ניצח בגדול(צילום: עידו ארז)
     

    ואגב בחירות. בשיר "סופרסטאר" מציג גפן תמונה של ראש הממשלה הנוכחי, לרקע שורות כמו "אני בכותרות אני עושה צרות, אני הילד הרע, אני הבנזונה". ברגע אחר הוא מבקש להבהיר שבחודש הבא מחליפים את השלטון - שהרי גם היום – כמו אז, כולם רוצים שינוי.

     

    בין אם מצג שווא, משקפיים ורודים או עיבוד מודרני – זו הדרך בה בחר גפן להציג את דור הרוקסן ומה שהתפתח ממנו עד ימינו אנו. אתם יכולים להצטרף לחגיגה או להחרים אותה לחלוטין, לאביב גפן זה לא באמת חשוב. זה בכל מקרה היה הערב שלו, וההיסטוריה, כידוע, נכתבת על ידי המנצחים. לפי ערב החזרה לרוקסן, לא קשה לנחש מי ניצח אותה בגדול ומי רק שרד כדי לספר.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: עידו ארז
    אביב גפן חוזרים רוקסן
    צילום: עידו ארז
    לאתר ההטבות
    מומלצים