הבייביסיטר של ג'קי
מדוע מהמר פתאום קלינגר על טום בן־זקן בהרכב, ומה עשה אביו של המגן כשהיה בגילו. וגם: מסר לנכים מהפוליטיקאי אוחנה. פלג בחמישי
הנפוטיזם
אוהדי אשדוד לא פראיירים.
ג'קי בן־זקן מקושר טוב־טוב בתקשורת. יש לו תחנת רדיו, שדרים בשכר, וגם כמה סחבקים בתפקיד פרשנים. במחזור הקודם, כשבנו טום פתח בהרכב מ.ס. אשדוד נגד מכבי פ"ת, כמה אוהדים צעקו למאמן ניר קלינגר: "בובה של ג'קי!". הם הרי מכירים את הנפשות הפועלות. אבל את איציק זוהר, מכר ותיק של בן־זקן, זה הוציא מדעתו. "בוז עליהם, בוז עליהם, בוז עליהם", תקף אלוף הארץ בנזיפה משולשת. "בלי ג'קי אין להם אפילו אצטדיון להיכנס אליו".
לפני שנמשיך, שתי הבהרות לחנפן: 1. האצטדיון באשדוד נחנך עוד לפני שג'קי נולד; 2. פעם, לפני שבן־זקן השתלט על הקבוצה, הוא גם היה מתמלא באלפי אוהדים.
לנזיפות בקהל שהעז למחות על שיתופו של הילד הצטרף המאמן הווירטואלי של הפועל מג'דל כרום, משה פרימו. זה אותו פרימו שכינה השבוע את גדי קינדה מאשדוד "ילד חצוף" בגלל שאיבד כדור, למרות שהטעות הייתה בכלל של רחמים צ'קול. איזה בלאק־אאוט.
בשבת האחרונה בן־זקן שוב פתח בהרכב, בהפסד 3:1 להפועל ת"א שחגגה וכבשה פעמיים מהאגף שלו. פרימו וזוהר לא הבחינו בטעויות המביכות. גם לא קלינגר, שהשאיר אותו במגרש. אבל האוהדים חושבים שהמאמן בובה וכשבוחנים את הרזומה של הצאצא, קשה לומר שתחושתם משוללת יסוד. בעונה שעברה, למשל, הילד השלים 90 דקות במשחק אחד בלבד בליגה לנוער. האם הרגעים הקריטיים בתחתית הם זמן מתאים לשלוח למערכה מגן חסר־ניסיון בן 21? ומה הקשר למעמדו של המאמן? שאלות מעניינות ששוות דיון באקדמיה לכדורגל.
ולמי שחושד בכשרים, כדאי להיזכר בראיון שהעניק לפני כמה שנים אבא ג'קי לגיל ריבה. "רציתי להיות כוכב כדורגל", התוודה בן־זקן. "אבל באיזשהו שלב בגיל 22־21, כשעליתי לקבוצה הבוגרת, הגיע מאמן ומשיקולים שלו, כנראה לא ענייניים, החליט להעדיף את הבן שלו בעמדה שאני משחק. ככה מצאתי את עצמי למעשה מסולק בעדינות מהמסגרת. רציתי לחזור למועדון שגירש אותי במרכאות, ולהפוך להיות הבעלים שלו. זה איזשהו סגירת מעגל". מזל טוב אבאל'ה, המעגל נסגר.
ועוד תזכורת: לפני כשנתיים וחצי זומן הבן של ג'קי, שעושה רושם של בחור נחמד, לנבחרת הנוער. אנשי מקצוע שהכירו את ביצועיו הרימו גבה, אבל מכיוון שהמאמן אלי אוחנה עבד גם כפרשן בתחנת הרדיו של אבא, לאיש לא היה ספק ששיקוליו היו ענייניים.
המחנך
מאמן הנוער בחניית הנכים.
ואם כבר מאמן נבחרת הנוער, השבוע הוכיח המועמד ליום אחד שהוא למד משהו מנפתלי בנט. אוחנה הגיע לקורס מנהלים ספורטיביים בשפיים, החנה את רכבו בחניית נכים, ולא הרגיש אפילו צורך להתנצל.
במקום זה סיפק הפרשן והמטיף תירוצים של גנון: "קיבלתי רשות ממנהל בית הנבחרות, השארתי מפתחות לעובד ההתאחדות, הוא אמר שלא אמורים להגיע שום נכים בשלב הזה". מוזר, כי במצע הבית היהודי נאמר במפורש: "המפלגה תדאג להנגשת המקומות הציבוריים ומוסדות הציבור במדינת ישראל לנכים". אם אוחנה היה בכנסת, הוא בטח היה מוסיף כוכבית: "המקומות לנכים יונגשו גם לחברי הבית היהודי, על בסיס כל הקודם זוכה".
והוא לא היה לבד. גם רכבו של מיכאל זנדברג תועד ע"י צלם ynet ספורט במקום המיועד לנכים. הקשר הוותיק ניסה להכחיש, ובטריק ילדותי צילם את רכבו מזווית אחרת. מעניין , כי גם המצע של מר"צ (המפלגה של אחותו שבה הוא תומך), קורא ל"הבטחת אכיפה אפקטיבית של החוק, כך שתובטח נגישות במקומות ציבוריים לבעלי מוגבלויות".
בקיצור, אצלנו ממש לא משנה לאיזה צד של המפה אתה שייך. כשלא בא ללכת כמה מטרים וממול יש חניית נכים, הישראלי המכוער לא מסתכל ימינה או שמאלה. הוא פשוט חונה במרכז.
- הטור המלא מתפרסם היום ב"ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
