שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    "רעה, נחותה, זונה". גרושה בחברה הערבית
    הילדים נשארים עם האב, והאמהות נותרות נתונות תחת עינה הביקורתית, המסורתית ולעיתים אף האלימה של החברה. במקרים מסוימים זה מגיע עד כדי סכנת חיים. "המציאו עליי שמועות, העירו לי על הלבוש, על החיים שלי, אני ממליצה לנשים לא להתגרש", אומרת ריאן. הסיפור המושתק של ערביי ישראל
    אחרי 18 שנות נישואים נפרדה ריאן (שם בדוי) מבעלה, וכאקדמאית בת 38 שלמשך תקופה המשיכה לגור לבדה, החברה הערבית הסתכלה על בחירתה בעין שלילית. "המציאו עליי שמועות, ניסו להתערב לי בחיים, העירו לי על הלבוש, על החיים שלי, ובעיקר רצו לקיים איתי יחסי מין", היא מספרת. "בשלב מסוים אימא שלי עברה לגור אצלי כדי לסתום את הפיות של אלה שהמשיכו להכפיש אותי. כאילו שהפכתי לאישה רעה רק בגלל שהתגרשתי".

     

    שנתיים אחרי גירושיה ריאן התחתנה בשנית, וזה כמובן לא עבר בשקט. גברים שניסו ליצור איתה קשר בתקופת גירושיה ונתקלו בסירוב ניסו להכפיש אותה באוזני בעלה החדש ומשפחתו. "אבל למרות כל הניסיונות שלהם, התחתנתי שוב", היא אומרת. "היום בעלי תומך בי מכל הבחינות".

     

    - במבט לאחור מה למדת מהשנים האלה?

    "אני ממליצה לנשים ערביות לא להתגרש כי החיים אחרי זה קשים. ואם אין ברירה, אז צריך לקחת את הילדים. הדבר הכי קשה שעבר עליי, ושעד עכשיו אני לא מצליחה להתמודד איתו, הוא ששני הבנים שלי גרים עם אבא שלהם. כאילו שבגלל שאני גרושה לא מגיע לי להיות אימא. הדבר הזה שובר אותי".

     

    מנודות: נשים גרושות בחברה הערבית    (צילום: מוחמד שינאווי ואורי דוידוביץ')

    מנודות: נשים גרושות בחברה הערבית    (צילום: מוחמד שינאווי ואורי דוידוביץ')

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     
    סוגיית הגירושים בחברה הערבית בעולם בכלל ובישראל בפרט היא עדיין טאבו רגיש, אף שהמספרים עולים משנה לשנה. בשנת 2013 טיפלו בתי הדין השרעיים (בתי המשפט המוסלמיים למשפחה) ב-25,354 תיקים של פניות ומתוכן הסתיימו 2,867 בגירושין. ב-2014 עלה המספר ל-29,963 תיקים, ש-3,197 הסתיימו בגירושין.

     

    הסיבות לפרידה של בני זוג דומות בכל העולם, אולם כשמדובר בחברה מסורתית מתווספים להן היבטים של התמודדות עם המציאות במאה ה-21. לכן זוגות ערבים בישראל מציינים שהסיבות לגירושים – בנוסף למצב כלכלי, אלימות או חוסר התאמה – כוללות לא פעם מחלוקות סביב שימוש ברשתות חברתיות, פערים תרבותיים או הבנה שאין טעם להמשיך בכוח נישואים שעליהם הוחלט בגיל צעיר.

    מנאר (שם בדוי). "אמרו שאסור לי להיות אימא" (צילום: מוחמד שינאווי) (צילום: מוחמד שינאווי)
    מנאר (שם בדוי). "אמרו שאסור לי להיות אימא"(צילום: מוחמד שינאווי)

    אלא שכאמור הערבית בישראל משלמת מחיר חברתי ואישי גבוה שכולל הכפשה ולעיתים גובל בנידוי, ובמקרים קיצוניים – כפי שהתרחש כמה פעמים ברמלה ובלוד בשנים האחרונות – אפילו מסתיים הרצח. מנאר (34), תושבת הצפון ואם לארבעה ילדים, מסבירה שמיד אחרי הפרידה מבעלה היא הפכה ברגע לאויבת הסביבה ולאישה נרדפת. "הלבישו עליי שמועות שאני לא בסדר ושאסור לי להיות אימא", היא מספרת. "המצב היה בלתי נסבל והותקפתי לא רק על ידי החברה אלא על ידי ההורים שלי. בנוסף איבדתי את הילדים כי לא יכולתי להחזיק אותם כלכלית. לא הצלחתי אפילו לקחת עורך דין שיגן עליי בבית הדין השרעי".

     

    - איך החברה הערבית מסתכלת על אישה גרושה?

    "גרושה היא רעה, נחותה, יצאנית, חסרת כבוד. ככה זה, אי אפשר להילחם במנטליות של חברה שלמה".

     

    - במבט לאחור יש לך חרטות?

    "כשנשים שואלות אותי אם כדאי להתגרש אני אומרת להם שמצד אחד כן, כי עכשיו אני חיה חיים חדשים שאני בחרתי וטוב לי איתם. מצד שני איבדתי את הילדים שלי וקשה לי בלעדיהם. עד היום כשאני מסתכלת אחורה על הנישואים שלי זה כואב לי ואני בוכה".

     

    גירושים הם סיכון חיים

    העובדת הסוציאלית סמאח סלאימה אגבאריה, מנהלת עמותת נע"ם (נשים ערביות במרכז), מזכירה שלמרות המחיר האישי הכבד יש עלייה בשיעור הגירושים. "גם אישה שסובלת מאלימות יודעת את המחיר שהיא תצטרך לשלם כשתגיע לבית הדין השרעי, אבל זה עדיף לה מאשר המשך חיים בגיהנום", היא מסבירה. "וזה אפילו כשהן יודעות שבערים כמו רמלה או לוד גירושים נחשבים לסיכון חיים מסוים, כמו המקרים של ליליאן מסעוד, אמל חלילי ובסיאן אבו גאנם. בחברה הערבית עדיין לא מקבלים את זכות האישה על חייה".

     

    רואן אגבאריה, פעילה חברתית ועורכת דין בדיני המעמד האישי בעמותת "כיאן", מוסיפה: "גם לאחר הגירושים נמשכות ההשלכות על חיי הנשים. יש איום מתמיד מצד הגרוש וחשש מיצירת קשר חדש, כי הן חושבות בטעות שבמקרה שאישה נישאת בשנית המשמורת על הקטינים עוברת אוטומאטית לאב (חזקה הנהוגה הן בבתי הדין השרעיים והן הכנסייתיים, ח"ש). אבל זה לא מדויק, שכן בראש ובראשונה בכל תיק משמורת אבן היסוד היא טובת הקטין. מדובר בחזקה שמופעלת בבתי הדין נגד הנשים וגוררת אחריה השלכות נפשיות ואף הימנעות מנישואין, בזמן שגבר שנישא בשנית לאחר הגירושין איננו נתון לאיום ולחצים כלשהם".

    סלאימה אגבאריה. "השלכות נפשיות אחרי הגירושים" ()
    סלאימה אגבאריה. "השלכות נפשיות אחרי הגירושים"

    הקאדי אבו עביד. "אנשים פחות דתיים" (צילום: מוחמד שינאווי) (צילום: מוחמד שינאווי)
    הקאדי אבו עביד. "אנשים פחות דתיים"(צילום: מוחמד שינאווי)

    שופט בית הדין השרעי בבקה אל גרביה, מחמד אבו עביד, דווקא סבור ששיעור הגירושים הגובר נובע מהיחלשות הדת בחברה הערבית בישראל. "אנשים היום פשוט פחות דתיים", הוא אומר. "כוח הדת משפיע פחות ופחות על החברה".

     

    - כשופט אתה מנסה למנוע את הגירושים?

    "ברגע שמגישים לנו את התביעה אנחנו מנסים לפשר ולגשר בין הזוג, אבל לפעמים המצב בלתי הפיך לכן מנסים למזער את הנזק. אני בדרך כלל דואג שלא לפרסם את סיבות הסכסוך הפנימיות כדי שהילדים לא ייפגעו בעתיד. כאן אין מנצח. כולם מפסידים.

    לכן אני סבור שאי אפשר לטפל בסכסוך משפחתי רק במישור המשפטי אלא גם במישור החברתי".

     

    - נשים ערביות טוענות שבתי הדין השרעיים מוטים לטובת הגברים.

    "יש גם טענות הפוכות, שאנחנו באים יותר לקראת נשים. כך או כך, אני נותן לכל בין אדם את הזכויות שמגיעות לו ולא מבדיל בין גבר ואישה. אנחנו נותנים צדק לשני הצדדים".

     

    - לחברה הערבית יש תפיסה שלילית של האישה הגרושה.

    "צריך לעקור את התפיסה הזאת מן השורש. לפעמים אין ברירה אלא לפרק את התא המשפחתי".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: מוחמד שינאווי
    מנאר. "הלבישו עליי שמועות"
    צילום: מוחמד שינאווי
    מומלצים