פיניש גדול: מוכנים לפיינל-פור המכללות
שלוש מדורגות 1 באזורים שלהן, מאמנים מבריקים שחוזרים לביקור מי-יודע-כמה במעמד, כוכבים צעירים שעומדים לכבוש את ה-NBA. הלילה יתקיימו חצאי גמר טורניר המכללות, בנוכחות כמה קבוצות שמסעירות את ארה"ב
טורניר המכללות בכדורסל מטריף באופן קבוע את ארה"ב, והפיינל-פור הוא ריגוש מאסיבי. רק השנה, כך נראה, ההתלהבות הגיעה למחוזות חדשים. כשכמעט כל הקבוצות הטובות ביותר במדינה מעפילות לרביעייה האחרונה, זה מוסיף פלפל תחרותי שסינדרלות לא תמיד מסוגלות לספק.
אם בשנה שעברה קווין אולי חסר הניסיון הוביל את קונטיקט, המדורגת שביעית באזור שלה, לאליפות מדהימה - הפעם הקרב יהיה בין מאמנים מנוסים, כאלו שקשה להתחרות במה שהם מביאים לקווים - שלא לדבר על כך שהקבוצות שלהם הן לא כאלו שליבלבו בזמן אמת ורוכבות על המומנטום של הטורניר, אלא מכללות יוצאות מן הכלל ששלטו לאורך כל עונת הכדורסל. אלה הן הארבע שהגיעו לקו הסיום, והלילה נדע מי יהיו השתיים שיתחרו בגמר. בחצי הגמר הראשון באינדיאנפוליס, דיוק תשחק מול מישיגן סטייט (1:09). בחצי השני (3:49) ויסקונסין תשחק מול קנטאקי.
דיוק (מדורגת 1 באזור הדרום) - מישיגן סטייט (7 במזרח)
נכון, דיברנו על הטובות ביותר - אבל תמיד יש מקום לקבוצה מפתיעה אחת. מישיגן סטייט היא היחידה מבין הארבע שלא מדורגת ראשונה באזור שלה, אבל יש לה, ממש כמו דיוק, מאמן נפלא.
תחת טום איזו, הספרטנס הגיעו שבע פעמים לפיינל-פור (מאז 1999), זכו באליפות ב-2000 והפסידו בגמר ב-2009. אולי הם נחשבים לאנדרדוג של המעמד הפעם, אבל אי אפשר לקחת מהם את הניסיון של איזו. בענף בו השחקנים מתחלפים דרך קבע, הניצוץ שמביאים איתם המאמנים המובילים הוא זה שיכול לעשות לא מעט מההבדל.
מישיגן סטייט לא הייתה זו שהדיחה את הקבוצה הבכירה של האזור, וילאנובה (צפון קרוליינה סטייט הייתה אחראית לכך). אבל זה לא אומר שהשחקנים של איזו לא קטלו ענקיות בדרך, אחרי שעברו את ג'ורג'יה (10) במשחק הפתיחה. בזכות הגנה יוצאת מן הכלל, הם הדיחו בזו אחר זו את המדורגות 2, 3 ו-4, וירג'יניה, אוקלהומה ולואיוויל, כשהם סופגים רק 60 נקודות בממוצע (נתון שהיה יורד אלמלא המשחק מול לואיוויל היה נגרר להארכה).
מעל כולם נמצא הסקורר טרוויס טרייס, שחקן שנה אחרונה במכללה. לאורך העונה הוא קלע 15.3 נקודות בממוצע, ובטורניר הפך לאיש שאפשר לסמוך עליו. הוא רכז נמוך למדי, רק 1.83 מ', אבל בארבעת המשחקים המכריעים הוא קלע כבר 13 שלשות, ואת שלוש הגדולות הדיח עם 24, 23 ו-17 נקודות בהתאמה. הוא כבר כונה "השחקן הטוב ביותר בטורניר".
וזו מחמאה גדולה כשהיא מגיעה ממייק ששבסקי. אתם יודעים. מאמן נבחרת ארה"ב, שיאן ההופעות בפיינל-פור (זו תהיה הפעם ה-12 שלו, שווה לג'ון וודן מ-UCLA), ובעיקר האיש שיעמוד על הקווים של דיוק, היריבה של מישיגן סטייט בחצי הגמר.
דיוק של ששבסקי, שמדריך אותה כבר 35 שנים, היא משתתפת קבועה בשלבים הקבועים של טורניר המכללות, אבל כבר חמש שנים שלא הצליחה להעפיל לפיינל-פור. מה נשתנה ב-2015? חוסר רחמים. פרט למשחק שמינית הגמר מול יוטה שהסתבך (57:63), דיוק לא השאירה מקום לטעויות. 29 הפרש מול רוברט מוריס, 19 מול סן דייגו סטייט, ו-14 על גונזאגה, המדורגת שנייה באזור וקבוצה נהדרת.
זה מתאפשר בעיקר בזכות העומק שיש לששבסקי. ליריבות לא קל לנטרל את הכוכב ולהרוויח מכך, מהסיבה הפשוטה שתמיד יהיה מי שיעשה סל. לסנטר ג'אליל אוקפור, ילד בן 19 בשנתו הראשונה במכללה שאמור להיבחר גבוה בדראפט הקרוב, היה משחק רע מול גונזאגה (ויש הטוענים שיכולתו בטורניר תיצור ספקות אצל קבוצות ה-NBA). אבל לששבסקי יש גם את הגארדים קווין קוק ומאט ג'ונס שכבר מנוסים בעניין, ושני פרשמנים נוספים שמשחקים מצוין, ג'סטיס ווינסלו וטיוס ג'ונס.
דיוק היא הפייבוריטית הברורה במפגש הזה. יכול להיות שהרמה שלה גם גבוהה יותר מזו של המכללות שמישיגן סטייט הדיחה בדרך. אבל הספרטנס רחוקים מלהיות פראיירים. ההגנה שאיזו יכין לא תאפשר לדיוק לברוח כמו שעשתה לשאר היריבות שלה.
ויסקונסין (1 במערב) - קנטאקי (1 במידווסט)
זה מה שקיבלנו בדיוק לפני שנה. חצי גמר, ויסקונסין וקנטאקי עולות למגרש, רק שאז הן היו מדורגות 2 ו-8 באזורים שלהן. קשה היה להעריך מי הייתה עדיפה כי יחסי הכוחות היו צמודים מאוד, וזה התבטא ב-73:74 הדחוק שהשיגה קנטאקי בדרך להפסד בגמר לקונטיקט. שנה מאוחר יותר, הכל שונה במפגש בין שתיהן. כי שתי הקבוצות עשו זינוק, אבל אחת מהן קפצה מדרגה אחת קדימה - והשנייה שלוש מדרגות.
קנטאקי היא קבוצת כדורסל ברמה אחרת. היא עוד לא הפסידה העונה, ומגיעה עם 0:38 מהדהד. המאזן הזה לא מקרי ולא הגיע בגלל חולשת היריבות, אלא נובע אך ורק ממה שקנטאקי יודעת לעשות. שזה, כאמור, לשחק כדורסל שמתעלה על כל מה שארה"ב ראתה השנה במכללות.
הגאונות האמיתית של ג'ון קאליפרי, מאמן מכללות כמו בספרים, היא לאו דווקא ההישג הזה - אלא מה שהתחיל בשנה שעברה. העונה קנטאקי כבר מוכנה, עם כמה פרשמנים איכותיים ושחקנים שלמדו מהגמר הקודם. אבל אסור לשכוח שהגמר ההוא הגיע בניגוד לכל הציפיות, עם קבוצה בסימן שאלה אותה חיבר קאליפרי בדיוק בזמן הנכון והפכה לפינאליסטית. היא שיחקה אז עם חמישייה שהורכבה כולה משחקני שנה ראשונה, וזה לא דבר של מה בכך.
חמישה מהם עדיין נמצאים כאן, בראשם התאומים ארון ואנדרו הריסון. וברגע שמצרפים את הפרשמנים קארל-אנתוני טאונס (סנטר שיככב ב-NBA בעונה הבאה) וטריי ליילס, וגם את ווילי קולי-סטיין שבעונתו השלישית במכללה שידרג את עצמו, מקבלים תמהיל נדיר מאוד בכדורסל המכללות. וכשמביטים על ה-66:68 על נוטר דאם בסיבוב הקודם, ומבינים שלקבוצה יש גם חוסן לחזור מפיגור בשלב מאוחר ולהתגבר על יריבים קשים - קנטאקי נראית כמו האלופה שבדרך.
אבל כמו שרבים משחקני קנטאקי חוו את הגמר האחרון, רבים משחקני ויסקונסין היו שם בהפסד לאותה קנטאקי בחצי הגמר הקודם, ויש להם ניסיון ותאוות נקם. בעיקר מדובר בפרנק קמינסקי, הפאוור-פורוורד שהפך לפנים של המכללה וינסה להוביל אותה לתהילה בשנתו האחרונה בקבוצה.
הדרך לתהילה הזו תהיה חייבת לעבור בטקטיקה של "ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה". באתר "SB Nation" כבר כינו העונה את ההתקפה של ויסקונסין "הטובה ביותר שנראתה אי פעם בכדורסל המכללות", עד כדי כך. מעטות הקבוצות שמסוגלות להתמודד באמת עם קנטאקי השנה, וזו הסיבה שחצי הגמר ביניהן הוא בעל פוטנציאל מדהים.
קבוצות מצוינות כמו צפון קרוליינה ואריזונה הצליחו להשיג כמויות לא רעות של נקודות מול ויסקונסין בטורניר, אבל זה לא מפריע לבאדג'רס כל עוד הם קולעים יותר. בענף בו משחקים רבים מסתיימים בתוצאות נמוכות, תענוג לצפות בכדורסל של ויסקונסין.
דיברנו על איזו, ששבסקי וקאליפרי, אבל גם לבו ראיין, המאמן הוותיק של ויסקונסין, מגיע כבוד. העפלה שנייה ברציפות לפיינל-פור היא הישג מרשים, ויותר מכך, טביעת האצבע שלו על הקבוצה. קנטאקי תהיה המבחן האולטימטיבי, וגם אם ויסקונסין לא תעבור אותו, הוא צריך לזכות בהערכה על הקבוצה שבנה.
לפנייה לכתב/ת 
