צביעות צהובה / על פרשת סופו ומכבי ת"א
הסנטר היווני קיבל אינספור הזדמנויות, אך מעד פעם נוספת. ככה זה כשאתה נמצא בקבוצה שנותנת לך להרגיש שהכל מותר. שהיא תגונן, תתרץ ותגן עלייך, גם אם טעית ופגעת בערכים שהיא עצמה מאמינה בהם. כי הצהובים תמיד צודקים, גם אם הם טועים. אצלם הכל בסדר, כל השאר הם "החולים בראש"
הכל מותר – זה הרי מה שתמיד אמרו לסנטר היווני. כך מרגיש שחקן שפרץ בסערה ליציע אוהדים במטרה לתקוף וחצה את הקו הדמיוני והקדוש של הספורט. כך מרגיש שחקן שקבוצתו גינתה את מעשיו, אבל בסיפא של הדברים. במילים הקטנות. היא בעיקר גוננה, תירצה ותקפה את הצד השני.
זה הרגע שהבין כי אינו פגיע. שהוא יכול לזלזל ספורטיבית, לא להתאמן בקיץ ולהשמין באופן דרסטי – וייתנו לו עוד הזדמנות. שהוא יכול לפסוח על המעשה הראוי ולא להצטרף לחבריו בגמר הגביע – וייתנו לו עוד הזדמנות. שהוא יכול לאיים על צלם – ולא יעשו דבר.
וזה מרגיז במיוחד מכיוון שהצהובים תמיד ידעו לבקר אחרים. הנה, אפילו דייויד פדרמן ידע להשתמש בכישוריו כפסיכיאטר ולאבחן כי כל מי ששמח בהדחת מכבי ת"א באירופה, הוא "חולה בראש". ובכן, שווה לבדוק מה קורה בממלכת "בריאי הנפש והראש". מדוע אין בה לעולם ביקורת עצמית.
"אני לא מצדיק התנהגות כזו", פתח שמעון מזרחי את דבריו בגל"צ אתמול, ובחלוף חצי שנייה תמימה, שלף מהכיס את מילת המפתח המכביסטית – "אבל", אותה המשיך למחוזותיו הידועים: "תזכור שהחלק הארי הייתה תגובה לדרך נלוזה של השתחצנות והתגרות מצד השחקן (מרקוס לואיס)". מעניין. זה מעניין כי כשלואיס מגלבוע/גליל התגרה, הוא היה נלוז. אבל כשגיא פניני, הקפטן, איחל סרטן והשתמש בדימויים נאצים להתגרות, אז הוא בסך הכל "לא התכוון" לדבריו", כפי שהגנו עליו אז.
הגיע הזמן לוותר על המילה "אבל". פניני אמר דברים אסורים, בלי אבל. סופו שלח מרפקים, בלי אבל. את ה-"אבל" יעשו אחרים. בית הדין של האיגוד, האוהדים, התקשורת.
סופו כנראה לא ימשיך במכבי ת"א. גם בגלל ההתנהגות, אבל בעיקר בגלל המספרים על המגרש. האם הקבוצה צריכה להיפרד ממנו כבר עכשיו, אחרי התקרית ולפני סוף העונה? האמת שאין צורך. זהו צעד דרסטי וקיצוני מדי. אבל זה כן יכול היה להיות צעד של אמירה חזקה. אמירה שהקבוצה מוכנה להסתכן אפילו באובדן אליפות (אם כי סופו יותר מפריע מתורם) על מנת לשמור על ערכים מסוימים. חלק ממה שהם מטיפים לאחרים.
אבל זה לא יקרה. כי זה עולם המכביזם. עולם המקדש ערך אחד מעל כל השאר – הניצחון. עולם בו תמיד צודקים. גם כשטועים.
מסכימים? בואו לדבר על זה בטוויטר של שרון דוידוביץ' או בעמוד הפייסבוק.
