שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    "משפחה בצמיחה": הכירו את המשתתפים

    פרויקט "משפחה בצמיחה" בשיתוף ynet, ידיעות אחרונות ובנק הפועלים יוצא לדרך: צפו במשפחות שילמדו בקרוב כיצד לנהל את תקציב כלכלת המשפחה

    פרויקט "משפחה בצמיחה" בשיתוף ynet, ידיעות אחרונות ובנק הפועלים יוצא לדרך: יצאנו להכיר את 5 המשפחות שישתתפו בפרויקט וילמדו כיצד לנהל את תקציב המשפחה שלהן בצורה הנכונה ביותר. צפו בדיון באולפן ynet עם אריק פינטו, משנה למנכ"ל בנק הפועלים והממונה על החטיבה הקמעונאית, ובכתבה שבה שוחחנו עם 5 המשפחות המשתתפות בפרויקט.

     

     

    משפחת לוי / אור יהודה

    מדונה ויוסי לוי למדו, עובדים ואף פתחו עסק, אבל כבר 30 שנה הם במינוס, ולא נסעו אפילו פעם אחת לחו"ל.

     

    קשר משפחתי: מדונה לוי (49), מזכירה רפואית, ויוסי לוי (49), מורה לחינוך מיוחד שמנהל כיום צהרון כשכיר וכן מפעיל צהרון משלו. הילדות: מיראל (24), סטודנטית לחינוך מיוחד בסמינר הקיבוצים, עובדת כרכזת מנהיגות במחלקת הנוער במתנ"ס אור יהודה ומתגוררת בבית ההורים; מאור (18.5), חיילת בעיצומו של קורס מדריכות חי"ר; לירן (16.5), תלמידת תיכון. מתגוררים באור יהודה.

    משפחת לוי  (צילום: יונתן בלום) (צילום: יונתן בלום)
    משפחת לוי (צילום: יונתן בלום)

    מאז ועד היום: מדונה ויוסי נולדו בגיאורגיה ועלו לארץ עם משפחותיהם בגיל 4. מדונה גדלה בשכונת בן דור בנשר ויוסי גדל באור יהודה. הם הכירו במסגרת שידוך, ויצאו זו עם זה כחצי שנה עד החתונה. הם נשואים כבר 29 שנים. מדונה: "יכולנו להטיל וטו על השידוך, אבל למה לי להטיל וטו על מישהו שאומר לי שנפלתי לו כמו כוכב מהשמיים".

     

    מדונה לא שירתה בצבא בשל התנגדות הוריה, וסיימה תואר במחשבים באוניברסיטת תל-אביב. העבודה הראשונה שלה כסטודנטית הייתה מוכרת בשקם. אחרי סיום לימודיה החלה לעבוד כאחראית לוגיסטיקה בחברת תכשיטים. אחרי כ-17 שנים עברה לעבוד כפקידת קבלה אצל יבואני טויוטה ואחר כך כיועצת שירות. אחרי כעשור החליטה לעשות שינוי, ומזה שנתיים היא עובדת כמזכירה רפואית במכבי דנט.

     

    יוסי התחיל לעסוק בהנהלת חשבונות ובשיווק אחרי סיום השירות הצבאי. הוא עבד בחברה פרטית עד שהחליט לעשות תפנית וללמוד חינוך מיוחד, בעקבות תאונת דרכים שעבר כהולך רגל. אחרי שסיים לימודי חינוך מיוחד לגיל הרך במכללת לוינסקי, החל לעבוד כמורה בכיתה לחינוך מיוחד בבית ספר באור יהודה. בשנים האחרונות הפך למנהל צהרון בבית החולים תל השומר, ובספטמבר האחרון פתח גם צהרון משלו בבית. נוסף לכך, הוא נותן שיעורים פרטיים בהוראה מתקנת.

     

    הכול נשאר במשפחה: יוסי: "תמיד הייתי מחובר לעולם הילדים, גם כאבא. אני זה שעשה עם הילדות שיעורי בית, למשל. הזעזוע בעקבות התאונה גרם לי להתחבר עוד יותר לבעיות אישיות של אנשים. מצד אחד, היה קשה בעקבות התאונה, ומצד שני, דווקא מהמקום הזה עליתי למעלה. בחרתי בחינוך מיוחד כי רציתי תחום שנותנים בו מהנשמה". מדונה: "גם מאור, הבת הגדולה, הייתה מדריכת חי"ר בצבא. אני שמחה שהבנות שלי עושות מה שאני עשיתי, ואני מאוד מעודדת אותן לזה".

     

    אנחנו פה כי: מדונה: "אנחנו במינוס תמידי. אני תמיד שואפת ומתיימרת לצאת מהמינוס אבל כל הדרכים שניסיתי כשלו. אנחנו כבר בני 50 תיכף, ולא הצלחנו לנסוע לחו"ל אפילו פעם אחת. אנחנו ממחזרים הלוואות כל הזמן ועדיין חוזרים לאותו מצב מטורף. כבר הגעתי ליועצים פיננסיים ומאמנים, אבל כולם דרשו ממני 5,000 או 6,000 שקל, ואמרתי לעצמי שעם מחיר כזה בטח שאני לא אצא מהמינוס". יוסי (צוחק): "אני פה בגלל אשתי. אני כמעט לא מעורב בתהליך. החליטו עבורי. אבל זה באמת נכון שלא יצאנו מהמינוס כבר 30 שנה".

     

    איפה הכסף: מדונה: "אנחנו עדיין לא יודעים איך לנהל את התקציב שלנו. אנחנו לא יודעים להגיד כמה הכנסות וכמה הוצאות יש לנו. יש כמה הוצאות שמכבידות, כמו הביטוחים והטסט על הרכב של הבת הגדולה, שאנחנו משלמים. גם חשבונות הבית והטלפון הם גדולים. על 5 טלפונים אנחנו משלמים 900 שקל בחודש, כולל המכשירים. עכשיו זה ירד ל-700 שקל, אחרי שהצלחתי להוזיל את זה.

     

    "לפני חודשיים שילמנו 1,200 שקל על חשמל, ועכשיו התקנו מחמם גז, אז החשבון ירד ל-700 שקל. יש הרבה הוצאות על מזון. אני גם לא עושה השוואות מחירים. יוסי כן. היו לנו 3 כרטיסי אשראי, והשמדתי שניים מתוך ניסיון להתנהל נכון. בכל זאת נשארתי עם כרטיס לייף סטייל. מצד שני, אני לא אוהבת לחלק לתשלומים, ויוסי כן. גם על מזון. זה לא הגיוני, כי קונים כל שבוע ובסוף מגיעים לסכום עצום כל חודש". יוסי: "אחת הבעיות היא שאנחנו לא מצליחים לעמוד בהחזר ההלוואות וכל כמה חודשים ממחזרים הלוואות".

     

    פיתויים: יוסי: "למדונה קשה להתפשר במזון, למשל על איכות הבשר. היא גם מעדיפה מקומות אסתטיים ונעימים, ולי חשוב יותר להוזיל את הקנייה. מדונה היא זו שמחזיקה את כרטיסי האשראי, וכשהיא נותנת לי כרטיס היא מגבילה אותי ואומרת לי לא להשתולל, אבל היא עצמה יכולה להיכנס לסופר פארם ולקנות עוד ועוד". מדונה: "אני לא חושבת שאנחנו קונים דברים מיותרים. גם כשאני קונה הרבה בסופר פארם, זה רק כשהמחירים ממש מופחתים, וגם אז אני קונה רק דברים שאנחנו ממילא צריכים ומשתמשים בהם".

     

    צריך לשנות: מדונה: "הייתי רוצה לא להיות במינוס". יוסי: "אני לא רואה איך בישראל של היום אפשר לצאת לגמרי ממינוס, אלא אם מרוויחים כמו מנכ"לים, אבל הייתי רוצה לפחות לצמצם את המינוס ולשלוט קצת יותר על ההוצאות".

     

    מה הלאה: מדונה: "היינו רוצים מאוד לנסוע סוף-סוף לחו"ל ולנסוע לנופש עם הילדות. אנחנו גם רוצים להגדיל את העסק של יוסי". יוסי: "אני מקבל פידבקים מאוד טובים על הצהרון שפתחתי, והייתי רוצה לשכור מקום גדול יותר מחוץ לבית. העניין הוא שזו השקעה מאוד רצינית. חשוב לי לתת לילדים את הטוב ביותר - המשחקים הכי איכותיים ומתקני החצר הכי בטיחותיים, וזה עולה המון.

     

    "בגדול, צריך השקעה ראשונית של 50 אלף שקל בשביל להרחיב את העסק, כולל דמי שכירות. מעבר לזה, הייתי רוצה שנוכל לעזור לילדות. למשל לבת הגדולה, שהיא סטודנטית ויש לה חבר. אנחנו רוצים לעזור לה כשהיא תתמסד. הייתי רוצה גם שנצא לבלות קצת יותר, שלא נצטרך לחשב ולשקול כל הזמן. קצת לחיות, קצת לנשום אוויר ולא להיות דרוכים כל הזמן". 

     

    משכורת ברוטו: 18-19 אלף שקל בחודש

    שכר דירה: 2,600 שקל בחודש

    החזר הלוואות: 2,200 שקל בחודש

    מינוס בבנק: 16,300 שקל

     

    משפחת הרטמן / גבעתיים

    גליה הרטמן, אם חד-הורית לליעד הקטן, לא יכולה להגיד לעצמה סטופ: "נכנסתי ללופ ואני לא מצליחה לצאת".

     

    קשר משפחתי: גליה הרטמן (43), שכירה בחברת הפקות מגבעתיים, אם לליעד (בן שנה ושמונה חודשים).
    משפחת הרטמן (צילום: יונתן בלום) (צילום: יונתן בלום)
    משפחת הרטמן(צילום: יונתן בלום)

    מאז ועד היום: גליה נולדה ברמת גן וכשהייתה פעוטה עברה עם משפחתה לדימונה, שם גדלה. אחרי הצבא עבדה כמנהלת להקת הנוער המקומית בדימונה, ובעקבות הופעה של הלהקה בתוכנית "זהו זה" ובערוץ הילדים, הוצעה לה עבודה כמפיקה בערוץ והיא עברה לתל-אביב. בהמשך הפכה לפרילנסרית בתחום, ועברה לחברת ההפקות בה היא עובדת כיום. במסגרתה היא משמשת כמפיקה בפועל של המופע היומי WOW במלון רויאל גרדן באילת.

     

    במהלך חייה הבוגרים היא התגוררה באילת ובתל-אביב לסירוגין, ולפני 5 שנים החליטה לקבוע את מגוריה במרכז. "בשנה הראשונה גרתי בתל-אביב ושילמתי 4,000 שקל שכירות לדירה מחולקת ודולפת. עברתי לגבעתיים, לדירת 2.5 חדרים, שאני משלמת עליה 3,800 שקל בחודש. עברתי כי אחותי גרה בגבעתיים וגם כדי לשפר את תנאי המגורים שלי, כי ידעתי שאני רוצה לעשות ילד".

     

    הכול נשאר במשפחה: "לקח לי שנתיים וחצי להביא את ליעד לעולם, באמצעות תרומת זרע וטיפולי הפריה, ואבא שלי אומר שאין טעם שאנסה לזכות בפיס, כי כבר זכיתי בליעד. הוא ילד חייכן, סקרן אוהב ומחבק. עכשיו הוא גם התחיל להיות שובב. טוב לנו, ולליעד לא חסר כלום. הצרכים שלו הם הדבר הראשון שאני שמה לנגד עיניי, ואם הוא רוצה משהו, אני אקנה לו. קשה לי לעצור את עצמי. לפני שבועיים, למשל, קניתי לו 3 קלטות DVD חינוכיות שנורא חיפשתי עבורו. זה עלה 99 שקל, שאין לי כרגע, אבל לא יכולתי לוותר. הוא מצדו מוכן להסתפק ב-3 בובות הפרווה שלו - פופו, פילפיל ופנדה".

     

    אנחנו פה כי: "נכנסתי ללופ שאני לא מצליחה לצאת ממנו. בזמן האחרון הגעתי לגירעון הולך וגדל. כרגע אני במינוס של 25 אלף שקל וכל חודש הגירעון גדל ב-2,000 שקל. יש לי שני כרטיסי אשראי שהמסגרות שלהם תפוסות - אחד עם מסגרת של 20 אלף שקל והשני עם 25 אלף שקל, וגם כשהמסגרת מתפנה קצת בתחילת החודש, היא מיד מתמלאת שוב. חוץ מזה אני מחזירה כל חודש הלוואה על סך 36 אלף שקל.

     

    "כבר הרבה זמן אין לי כסף מזומן בארנק ואני משלמת בעיקר באמצעות כרטיס הלייף סטייל שעשיתי. אין לי עזרה קבועה מההורים, אבל הם כבר שילמו לי פעמיים חשבון חשמל וארנונה, ולאחרונה, כשליעד במשפחתון פרטי, אמא שלי עזרה לי עם זה. אפילו על התספורת שלי ההורים שלי שילמו".

     

    איפה הכסף: "קודם כל, מהרגע שהפכתי לאמא אני צריכה לדאוג לשני אנשים ממשכורת אחת. מכיוון שאני מרוויחה בסדר, אין לי שום הנחות או קצבאות מיוחדות, חוץ מהנחה על מעון ויצ"ו של ליעד והנחה בארנונה. אחרי שכר דירה, חשבונות והתשלום על המעון, כמעט ואין לי מרחב תמרון. כל עוד הייתי לבד, הצלחתי להחזיק את הראש מעל המים, אבל אחרי שליעד נולד, אני מתקשה לשרוד.

     

    "בעיה נוספת היא שקשה לי לשים גבולות לעצמי ולהתמודד נכון עם מרחב התמרון המצומצם שבכל זאת עומד לרשותי. כמו שהייתי מכורה במשך שנים לסיגריות, קשה לי לעצור את עצמי עם קניות. בזמנו ירדתי לאילת עם חובות מאוד גדולים, והצלחתי להגיע למצב שבו אין לי מינוס ויש לי 20 אלף שקל בתוכנית חיסכון. אבל אחרי שליעד נולד שוב נכנסתי למינוס. זה התחיל מזה שגנבו לי את האוטו הישן שההורים קנו לי בזמנו, ולקחתי את החיסכון שלי ועוד הלוואה של 36 אלף שקל כדי לקנות אוטו".

     

    פיתויים: "כשליעד נולד עשיתי כרטיס לייף סטייל כדי לקנות לו דברים כמו תחליפי חלב וחיתולים בהנחה בסופר פארם, אבל בפועל זה הגדיל את ההוצאה החודשית ב-3,000 שקל, כי יש את כל הקופונים והמבצעים ואז את כבר קונה את כל הסופר פארם. גם איכשהו, לצערי ולשמחתי לא עוצרים אותי עם הכרטיס הזה. זה הכרטיס שנשאר לי להשתמש בו אחרי שמסגרות האשראי נסתמות לי בתחילת החודש. אז אם, למשל, אני שוכחת להכין אוכל לצהריים בעבודה, אני קונה משהו עם הכרטיס הזה.

     

    "או אם אני הולכת בדיזנגוף סנטר, אני לא מסתפקת רק בסקירה של חלונות הראווה, אני גם אבדוק מה קורה בחנות הנעליים האהובה עליי ואקנה לעצמי זוג נעליים, כי כבר 3 חודשים לא קניתי נעליים. אולי אני צריכה גם להגביל קצת את הקניות שלי לליעד. למשל, קניתי לו באיקאה שידה ב-350 שקל, אז כבר לא התאפקתי וקניתי לו גם בובת פנדה ב-70 שקל".

     

    צריך לשנות: "הייתי רוצה ללמוד לסגור את היד. שתהיה לי האפשרות להגיד 'די', ולחשוב פעמיים לפני שאני קונה משהו. אולי אני צריכה שתהיה לי תזכורת מתמדת מול הפרצוף שתעזור לי לעצור, כמו שקרה עם הסיגריות. בהריון הפסקתי לעשן, ואז אחרי הלידה חזרתי ל-10 סיגריות ביום. באיזשהו רגע ראיתי מולי את ליעד והבנתי שאני אופפת אותו בסירחון של הסיגריות, והחלטתי להפסיק. הורדתי אפליקציה שסופרת עבורך כמה זמן את מחזיקה מעמד וכמה כסף חסכת וכמה סיגריות לא עישנת ואיך התקדם המצב הבריאותי שלך. הנה, אני יודעת שמאז שהפסקתי לעשן ועד היום חסכתי 4,657 שקל".

     

    מה הלאה: "בגדול, ברור שהייתי רוצה דירה משלי, אבל כרגע אני לא רואה את זה קורה. מזווית פחות שאפתנית, אני רוצה בעיקר שתהיה לי האפשרות לכלכל את עצמי כל חודש עם המשכורת שלי וגם לשים קצת בצד. אני לא יכולה לתכנן כרגע כלום כי אין לי כסף לכלום. כרגע ליעד עוד קטן, אבל בהמשך אני ארצה חוגים עבורו ועוד דברים, ואני רוצה שזה יהיה אפשרי".

     

    משכורת ברוטו: 11,600 שקל בחודש

    שכר דירה: 3,800 שקל בחודש

    החזר הלוואות: 900 שקל בחודש

    מינוס בבנק: 25 אלף שקל

     

    משפחת קריאף / כרמיאל

    מימי ושלום קריאף, שלא נחו רגע כל חייהם, מביאים הביתה 20,000 שקל בחודש - ועדיין חיים מהלוואות.

     

    קשר משפחתי: מימי קריאף (52) עובדת בבית כעצמאית בבניית ציפורניים, שלום קריאף (53), פנסיונר של עיריית כרמיאל ונהג מונית, מתגוררים בכרמיאל. יש להם 5 ילדים: עידן (33), עובד ומתגורר בכפר סבא עם בת זוגו; עדי (30), נשואה פלוס שני ילדים (שי-לי בת 8 ויניר בן 5) ומתגוררת בקיבוץ איילת השחר; עדן (25), מתגוררת מחוץ לבית, ליעד (23), מתגוררת בבית ועובדת כמאפרת, ויעד (14), תלמידה.
    משפחת קריאף (צילום: יונתן בלום) (צילום: יונתן בלום)
    משפחת קריאף(צילום: יונתן בלום)

    מאז ועד היום: מימי ושלום הם מצפת במקור ונשואים 34 שנים. הם הכירו בנעוריהם ומאז הם ביחד. שלום: "היה לנו חבר משותף שהכיר בינינו במקרה, וזו הייתה אהבה ממבט ראשון". הם גרים בכרמיאל כבר 35 שנה, מאז שדודתה של מימי הציעה שיבואו לגור ולעבוד בפנימייה שניהלה באזור כרמיאל.

     

    שלום: "היינו חסרי כל, וזו הייתה נקודת הזינוק שלנו לחיים. אחרי חצי שנה יצאנו מהפנימייה ושכרנו בית. ריהטנו אותו בקרטונים. האריזה של המקרר שקנינו הייתה הארון שלנו. אחרי זה התחלתי לעבוד כאיש תחזוקה בעיריית כרמיאל ועבדתי שם 32 שנה. פרשתי כמפקח וטרינרי. גם מימי עבדה בעירייה בניקיון והשלימה הכנסה בעבודות משק בית בחוץ. כשהבנו כשהיא מאבדת את הכוחות שלה, היא הלכה ללמוד בניית ציפורניים ומאז - כבר 12 שנה - היא עובדת בתחום".

     

    הכול נשאר במשפחה: שלום: "התקדמנו באמצעות עבודה קשה מאוד. לדקה לא הרשינו לעצמנו לשבת בלי לעבוד. מוסר העבודה של מימי עובר את ה-100%, חוץ מזה שהיא אישה מקסימה ואימא לתפארת. רצינו שלילדים יהיו שמות דומים. לעידן קראנו כך כי הלידה שלו הייתה מתנה מיוחדת עבורנו - עידן חדש שהתחיל אחרי שאיבדנו את התינוקת הראשונה שלנו, שנולדה בחודש שביעי ומתה שעתיים אחרי הלידה. כשעדי נולדה בחרנו לה שם שמתחבר לעידן, וכך המשכנו עם האחרות. למימי יש חולשה מיוחדת לעידן. היא תעמוד דום לכל צליל שלו, ויש לה נטייה לתת לו כסף".

     

    מימי: "עידן הוא, ללא ספק, הנסיך שלי. אני אוהבת אותו יתר על המידה, אם כי נראה לי שקצת שחררתי בזמן האחרון. אולי גם יש לי דעות קדומות, אבל אני חושבת שהגבר הוא זה שצריך לפרנס והאישה היא זו שיותר עוזרת עם הפרנסה. לכן אני ממשיכה לעזור לעידן, אפילו שיש לו בת זוג היום, וזה הקל עליו כלכלית".

     

    אנחנו פה כי: מימי: "אנחנו עובדים ומרוויחים משכורות, אבל אף פעם אין לנו מספיק. אנחנו כל הזמן שורדים איכשהו וחיים מהיד לפה. כל פעם שמגיע חשבון חשמל אני חושבת איך להשיג את הכסף, וגם כשמדובר בחולצה במאה שקל, אני חושבת מיליון פעם אם לקנות אותה. אין לנו אפשרות לצאת לנופש ולעזור לילדים כמו שאנחנו רוצים. הגענו למצב שאנחנו לוקחים הלוואות על גבי הלוואות. אין לנו שקל חסכונות, ולי אין פנסיה. גם כשאני אומרת לעצמי שצריך לפעול בעניין הזה, כל פעם צץ משהו אחר שהיה צריך לשלם ואת אומרת לעצמך: 'מאיפה תקחי עכשיו כסף לשים בצד'".

     

    איפה הכסף: שלום: "אני מאוד בזבזן. לדוגמה, עכשיו חגגנו יום הולדת למימי ולעדן. עשינו על האש בבית וידעתי שכולם באים, והיו חגים, אז החלטתי על הדרך לקנות גם מערכת קריוקי לבת הקטנה שלנו. היא מאוד רצתה את זה וראיתי מערכת כזאת בתחנת הדלק שאני מתדלק בה. מימי אמרה שאנחנו לא במצב שמאפשר לנו לרכוש את זה, אבל בכל זאת קניתי, ועוד את המערכת היקרה יותר - שעולה 600 ולא 300 שקל. אני עושה קניות בלי חשבון ובלי רשימה. כשמימי יוצאת לסופר היא קונה מה שצריך. אני קונה את כל הסופר. חוץ מזה, יש לנו הוצאות בסיסיות מאוד גדולות. חשבון חשמל נע אצלנו בין 1,400 ל-2,000 שקל, ארנונה זה 1,000 שקל, ומים עוד 1,000 שקל".

     

    מימי: "ההתנהלות שלנו לא מחושבת מספיק. יש שתי ילדות בבית, ועוד 3 ילדים שאנחנו רוצים לעזור להם. שיהיו בריאים, אבל גם כשהם כבר יוצאים מהבית, השבח לאל, הם עדיין תלויים בך. אחרי ששלום פרש מהעירייה וקיבל כספים, הייתה תקופה שהיינו בלי הלוואות ובלי כרטיסי אשראי, אבל חזרנו למצב הזה כי שלום החליט שהוא קונה אוטו ב-200 אלף שקל, במקום שנשקיע את זה בעוד בית, למשל. ואני הייתי צריכה ויזה כדי לשלם בתשלומים על ביטוחים לרכב, וכשכבר יש לך ויזה את מתפתה יותר לקנות".

     

    פיתויים: מימי: "אנחנו לא נוסעים לחו"ל, אבל יש הרבה הוצאות על אוכל. לשלום מאוד קשה לעצור את עצמו כשמדובר בקניות לשישי־שבת ולילדים. פיצוחים ופירות וגלידות ומתנות לנכדים בלי חשבון. אני, מצידי, חייבת לשלוח את עידן הביתה חזרה עם עופות וירקות וביצים ומוצרי חלב".

     

    שלום: "מאוד חשוב לי לארח את הילדים הכי טוב שיכול להיות כשהם מגיעים בשבתות. זה יכול להגיע להוצאה של אלפיים שקל. אני קונה את הפיצוחים הכי טובים והגלידה הכי טובה והפירות הכי טובים של תחילת העונה חייבים להיכנס אליי הביתה. אני גם לא יכול להגיד לא לילדים. יעד רצתה גלקסי 5 כשזה יצא, וישבה לי על העורק הראשי. הייתה מחלוקת גדולה בין מימי לביני על זה, ואני ניצחתי וקניתי לה את המכשיר".

     

    צריך לשנות: מימי: "הייתי רוצה להתנהל נכון יותר. אנחנו גם צריכים להיות יותר מודעים לנתונים שלנו. הנה, קשה לי להגיד בשלוף מה ההכנסות שלנו ומה המינוס שלנו. אנחנו לא עוקבים מספיק".

     

    מה הלאה: שלום: "הייתי רוצה שניהול כלכלי נכון יותר יאפשר לנו לעזור יותר לילדים". מימי: "הייתי רוצה שנוכל לנסוע מדי פעם לחופשה במלון בארץ, וגם לעזור לילדים ולנכדים יותר. אנחנו חיים בדירת חמישה חדרים, והייתי רוצה לעבור לבית פרטי, אבל זה לא בר-ביצוע. כרגע חשוב לי לצמצם את המינוס ולהגיע למצב שאני לא חושבת מיליון פעם על כל הוצאה".

     

    משכורות ברוטו: כ-20 אלף שקל בחודש

    החזר משכנתא: 2,200 שקל בחודש

    החזר הלוואות: 6,000 שקל בחודש

    מינוס בבנק: 20 אלף שקל

     

    משפחת גיל / נתניה 

    נופר ורן גיל, שני היי-טקיסטים, מתכננים להביא הרבה בנות לעולם. בינתיים הם לא מבינים איך שורדים עם אחת.

     

    קשר משפחתי: לנופר (29) ורן (30) גיל יש תינוקת בת חצי שנה, ששמה רון. נופר עובדת בחברת ההיי-טק קווליטסט ומסיימת בימים אלו חופשת לידה. רן עובד במערכות מידע בחברת הוט.
    משפחת גיל (צילום: יונתן בלום) (צילום: יונתן בלום)
    משפחת גיל(צילום: יונתן בלום)

    מאז ועד היום: במקור שניהם מחדרה. נופר: "לפני 6 שנים היינו שנינו אחרי טיול בחו"ל, ושנינו עבדנו באותה חברת קייטרינג, שם הכרנו. השאר היסטוריה - התאהבנו, התחתנו, ילדנו את רוני הקטנה, ואני מתכננת ללדת עוד הרבה בנות בהמשך". את חייהם המשותפים הם התחילו בדירת שני חדרים שכורה בחדרה, וכעת הם גרים בדירת שלושה חדרים, גם היא שכורה, בנתניה.

    הכול נשאר במשפחה: "אנחנו די משעממים בסך הכול", אומרת נופר.

     

    "אין לנו קוריוזים מיוחדים, אבל יש לנו משהו משותף מהרגע הראשון שנפגשנו - הרצון להביא בנות לעולם. אנחנו בדרך הנכונה. אני רואה בהחלט עוד לידות באופק, אבל לצערי דירה משלנו - ממש לא. אני באה ממשפחה שבה להורים יש עסקים פרטיים, שידעו עליות וירידות, והחיים - טפו טפו - יפים. רן בא ממשפחה של הורים שנוהגים לחיות בחובות ובמינוס. התחתנו בגן האירועים "ערוגות בושם" בעמק חפר עם 350 אורחים. הכסף שקיבלנו בחתונה כיסה בול את ההוצאות, עם קצת עזרה מההורים, ולא נותר לנו כלום להתחיל את החיים המשותפים. ירח דבש לא עשינו".

     

    אנחנו פה כי: "שנינו אוהבים לחיות, אבל אנחנו רוצים לחיות בכבוד ולא ליפול כלכלית על הפנים. אנחנו אובדי עצות - איך מגדלים ילדה ומעניקים לה הכול בלי להחסיר ממנה שום דבר, ובמקביל יוצאים מהמינוס. כל הכסף שקיבלנו במתנה מהבריתה שעשינו לרוני נגמר, וקיבלנו גם עזרה מההורים, ואנחנו עדיין במינוס. רוב ההוצאות שלנו מתרכזות סביב הקטנה, למרות שקיבלתי מלא ציוד מאחותי, שהילדים שלה כבר גדלו. למעשה, מבין המוצרים הגדולים רכשתי רק עגלה. אבל יש כל הזמן הוצאות - חיתולים, אביזרים, בגדים ועוד - ויש לנו מינוס קבוע של 8,000 שקל שמאז הלידה רק צומח. מזל שאני עדיין מיניקה, כי זה חוסך עלויות של תחליף חלב".

     

    איפה הכסף: נופר: "למרות שהברוטו שלנו מגיע לסכום יפה של 19 אלף שקל, אנחנו לא מצליחים לחיות בלי מינוס. אנחנו משלמים 3,400 שקל לחודש שכר דירה, ויש לנו החזר הלוואה של 770 שקל בחודש ל-3 השנים הקרובות. בחודש הבא אני חוזרת לעבודה, ותיתוסף הוצאה חודשית של 2,300 שקל לפעוטון. אנחנו נוסעים בשתי מכוניות - לי יש שברלוט אוואו שנת 2008, ולרן יש רכב חברה, כך שיש הוצאות על דלק, ביטוחים וכו'".

     

    פיתויים: "מדי פעם אנחנו יוצאים לבית קפה, וגם מזמינים אוכל הביתה, וקשה לנו לוותר על זה, ובעיקר קשה לי להפסיק להוציא על התינוקת. כשאני נכנסת לחנות תינוקות - אני רוצה לקנות לה את הכול מהכול".

     

    צריך לשנות: "אנחנו צריכים לצאת מהמינוס, להגיע למצב שההכנסות שלנו יותר גבוהות מההוצאות, וכמובן אנחנו חולמים לקנות דירה משלנו - אבל כרגע זה נראה כמו חלום לא בר-השגה. מה שנראה ריאלי יותר זה להצליח לחסוך בשביל הקטנה, וכמובן בשביל לפרנס בכבוד את הילדים הנוספים שאנחנו מתכננים. בהתחשב בעובדה שמאז שרוני נולדה ההוצאות גדלו פי אחד וחצי, מפחיד לחשוב מה יקרה בילד הבא".

     

    מה הלאה: נופר: "אני פוחדת שבעוד חמש שנים נהיה בערך באותו מקום - עובדים מאוד מאוד קשה כדי לצוף מעל המים ולפרנס בכבוד משפחה. אולי נצליח לחסוך בצד עבור הילדים, אבל לא נראה לי שנצליח אי פעם לצאת מהמינוס, ובוודאי שלא לרכוש דירה. אולי בעוד 5 שנים נצליח לפחות לממש את ירח הדבש שלנו ונעשה חופשה חלומית בתאילנד".

     

    משכורות ברוטו: 19,000 שקל בחודש

    שכר דירה: 3,400 שקל בחודש

    החזר הלוואות: 770 שקל בחודש

    מינוס בבנק: 8,000 שקל

     

    משפחת כהן / יד חנה

    יגל ולירון לוי, מוסיקאים חובבים, נהגו לנסוע לחופשות ולהופעות בחו"ל. מאז שנולדו הילדים הם במאבק נגד המינוס.

     

    קשר משפחתי: יגל (36) ולירון (28) כהן, הורים לתאומים בני 4 - דניאל (בת) ואריאל (בן), ולתינוקת בת שנתיים, רומי. יגל הוא מיישם תוכנה ומוסיקאי בשעות הפנאי. הוא חובב מוסיקת מטאל ומנגן בגיטרה בס, ובעבר היה חבר בלהקת "אלמנה שחורה". לירון היא מומחית לקעקועים ובימים אלו עסוקה בהקמת עסק עצמאי משלה. גם היא חובבת מוסיקה ובעבר שרה בהרכבים שונים.
    משפחת כהן (צילום: יונתן בלום) (צילום: יונתן בלום)
    משפחת כהן(צילום: יונתן בלום)

    מאז ועד היום: יגל: "אני במקור מראשון לציון, ולירון ממושב צור־משה שבאזור השרון. הכרנו בפאב בתל־אביב כשאני הייתי בן 26 ולה בקושי מלאו 17. הייתי מוזיקאי והיא הייתה לפני גיוס. כשהיא השתחררה היא עבדה באי-ביי כמומחית תוכן, ואני התמקדתי ביישום תוכנה. בתחילת דרכנו גרנו ביחידת דיור אצל ההורים שלי בראשון, אחר־כך עברנו לגור בשכירות בפרדסיה, ואחרי זמן מה לקחנו משכנתא וקנינו דירה גן בת ארבעה חדרים בחדרה. אבל בשנת 2012, בגלל קושי לעמוד בתשלומי המשכנתא, החלטנו למכור את הדירה, ועברנו לגור בשכירות ביד חנה, בבית פרטי".

     

    הכל נשאר במשפחה: "שנינו אוהבים מוזיקת מטאל, וכשהתאומים נולדו החלטנו לבחור להם שמות שראשי התיבות שלהם יוצרים את השם של להקת מטאל ידועה, ACDC (אריאל כהן ודניאל כהן). המוסיקה והילדים שלנו הם כל עולמנו".

     

    אנחנו פה כי: "מעבר לשאיפה המשותפת שלנו להתנהל כלכלית נכון יותר, בדיוק בימים אלו אשתי מתחילה את צעדיה הראשונים בהקמת עסק עצמאי, ואנחנו מאוד רוצים ללמוד איך מצליחים לשלב עסק פרטי עם בעל שכיר, מבלי לפגוע בעבודתו, ולהצליח להגדיל נכון את ההכנסות של המשפחה".

     

    איפה הכסף: "ממכירת הדירה שהייתה לנו בחדרה קיבלנו סכום נכבד של 810 אלף שקל. באמצעות הסכום הזה חיסלנו את יתרת המשכנתא והחזרנו חוב שהיה לנו לקרוב משפחה. אחרי כל זה נותרנו עם 260 אלף שקל ששמנו בצד. אבל אם נדייק, אנחנו כל הזמן נוגסים ונוגסים מהכסף הזה, כי אין ברירה אחרת. המשכורת החודשית המשותפת שלנו עומדת על 18,500 שקל, ואנחנו משלמים 4,000 שקל בחודש שכר דירה. אנחנו מלאי תקווה שברגע שהעסק ייצא לדרך, ההכנסות יגדלו. אנחנו מוציאים הרבה על אוכל, מחיה, בילויים, הרבה שעות בייביסיטר.

     

    "אנחנו מחזיקים שתי מכוניות - ללירון יש יונדאי מטריקס 2008, ולי יש רכב מצ'וקמק - מיצובישי 97. אי אפשר להתעלם מההוצאות שיש לנו על הגן הפרטי של הקטנה, 2,850 שקל, ועל הצהרון לתאומים, 1,300 שקל. אנחנו משתדלים לעשות קניות ברשת מזון באזור שלנו שהיא יחסית נוחה במחירים - 'חינם פלוס', ואת יתר הקניות עושים במכולת השכונתית. אני מעשן, וגם זה מוסיף להוצאות לא מעט. אני בא ממשפחה שבה רגילים לחיות במינוס, כך שדפוס ההתנהגות הכלכלית הזה די מוכר לי. לירון, לעומת זאת, באה ממשפחה שלא נוהגת לייצר מינוסים".

     

    פיתויים: "קשה לנו לוותר על יציאות לפאבים. על מסעדות עוד אפשר איכשהו לוותר, גם ככה אנחנו פחות מבלים במסעדות. יש פיתויים אחרים כמו כרטיסים להופעות של הרכבים שבאים מחו"ל, שקשה לנו לוותר עליהם. לפני שנולדו הילדים נסענו בעצמנו לראות הופעות בחו"ל. מאז שיש ילדים אנחנו מבלים בארץ, אבל לא מוותרים על הופעות שוות שחייבים לראות.

     

    "אנחנו גם מתפתים להוציא על הילדים בכל דבר – צעצועים, מתנות ובגדים. אני מרבה במסגרת העבודה לנסוע לחו"ל ומעמיס שם מזוודות במתנות ודברים לילדים. על חופשות בחו"ל כבר ויתרנו - עם התאומים עוד הצלחנו פה ושם להשחיל נסיעה, אבל מאז שהקטנה נולדה ויתרנו לגמרי. זה כבד מדי כלכלית. אנחנו משתדלים לבלות חופשה אחת לפחות בשנה בארץ, בעזרת הבונוס שאני מקבל מהעבודה, אבל גם לזה מיתוספות עלויות לא מבוטלות".

     

    צריך לשנות: יגל ולירון: "הכי היינו רוצים לשנות את ההתנהלות הכלכלית השוטפת שלנו. את המינוס אנחנו נוהגים לכסות אחת לשנה, כשנכנס הבונוס ממקום העבודה של יגל. לפני חודש קיבלנו בונוס של 30 אלף שקל, אז כרגע חשבון הבנק שלנו נמצא בזכות של 9,000 שקל. אבל אנחנו יודעים שמהר מאוד נחזור למינוס הרגיל שלנו, שבדרך־כלל הוא כ-10,000 שקל".

     

    מה הלאה: "החלום שלנו הוא שנוכל כל שנה לנצל את הבונוס לחופשה עם הילדים בחו"ל, במקום לכסות את המינוס. הייתי רוצה שנצליח לחסוך גם לקטנה. בשלב זה אנחנו שמים כסף בצד מדי חודש עבור התאומים, אבל עדיין לא מצליחים להפריש בצד גם לרומי. ואין ספק שהחלום העיקרי הוא להצליח יום אחד לרכוש בית ביד חנה או באזור בלי להיכנס לחובות קשים כפי שהיו לנו בעבר, אבל זה כנראה יישאר רק בגדר חלום בשלב זה".

     

    משכורות ברוטו: 18,500 שקל בחודש

    שכר דירה: 4,000 שקל בחודש

    החזר הלוואות: 750 שקל בחודש

    מינוס בבנק: 10,000 שקל

     

    בהכנת הכתבה השתתפו נטלי גרויסמן ואיריס ליפשיץ-קליגר

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    המשפחות בפרויקט. ילמדו לנהל תקציב
    מומלצים