"חג עצמאות שמח לכל המשפחה, נפגשים אצל אביחי בצהריים בגינה, תגיעו בזמן", חתום על ההודעה עמוס. חייכתי. בטכנולגיה של היום לכל משפחה יש את הווטסאפ שלה. מייד כשסיימתי לקרוא את המסרון התמלאתי בתחושת עצב וגעגוע. איך יכולתי לשכוח שזה יום חג? איך הגעתי למצב הזה ש"עצמאות" נהיה עוד יום רגיל?

משחר ילדותי עצמאות היה החג האהוב עלי ביותר. כילד שגדל במשפחה מסורתית, היה זה גילוי עצום לדעת שאפשר לנסוע ולראות טלוויזיה ולהדליק אש כמו כולם. תהיתי האם העובדה שהיום יש ליהודים מדינה עצמאית ומשגשגת היא משהו שנראה הגיוני, אפשרי או מציאותי ליהודים שנשלחו למחנות ההשמדה באדמות פולין או עברו פוגרומים בצפון אפריקה. כנראה שלחלק קטן מאוד כן, ולחלק גדול בהרבה לא. אסור לי, כיהודי וכישראלי, לשכוח את זה. והנה באה לה השאלה: מה אני יכול לעשות היום כדי להזכיר לעצמי להודות על הפלא שנקרא עצמאות.

מצויד במחשבה הזאת אני פוגש את אילנה, שמנהלת חברת סטרט-אפ קטנה בניו יורק. "אני ממש חייבת להתייעץ איתך בעניין ההתרחבות שלנו, אני קצת חוששת".

בואי תספרי לי קצת על הרעיון שלך וממה בדיוק את חוששת?

"על הרעיון אני לא ממש יכולה להרחיב כי הוא חסוי, אני יכולה להגיד בגדול מה אנו עושים. פיתחנו מעין אפליקציה חברתית בדומה לפייסבוק ורשתות חברתיות אחרות, שמשלבת מידע על אוכל ובתי קפה, והמלצות על מחירים נמוכים באותו שטח, ככה שאתה יכול לחסוך בהוצאות שלך בצורה מיידית".

נשמע רעיון מאוד טוב, אז מה האתגר?

"באמת? אתה חושב שזה יצליח?".

למה לא?

היא התקרבה אלי ולחשה לי באוזן, "תבין שמאוד קשה לי לדבר על זה. התלבטתי מאוד אם לדבר על העניין. אני מתחילה לאבד את הביטחון ברעיון שלי וחוששת שזה לא יצליח. אני מדברת עם חברים ואנשים קרובים ומספרת להם מה אני עושה, והתגובות הן "עזבי אותי, אני לא מבין בזה כלום", או "רעיון נחמד, אבל את מבזבזת את הזמן שלך”. התגובות הללו מבלבלות אותי והגעתי למקום מאוד לא ברור. הבעיה לא במוצר או בתוכנה, אלא אצלי".

אני מבין. תרשי לי לבדוק איתך משהו שהבטחתי לעצמי שאשתמש בו היום, ונתחיל בלשאול אותך איזה יום היום.

"יום חמישי, זה יום עבודה רגיל”.

בישראל זה יום העצמאות.

“נכון, שכחתי מזה לגמרי, אבל זה בישראל. כאן חייבים לעמוד בקצב ואין זמן להוסיף עוד חגים”.

פעם מישהו שאמר ש"עם שלא זוכר את עברו אין לו עתיד", אם לפני 70 שנה בערך מישהו היה ניגש אלייך ואומר לך שמדינת ישראל תהיה אחת המדינות המתקדמות בעולם ואזרחים שלה יזכו בפרסי נובל, מה היית חושבת עליו?

“לפני 70 שנה הייתי מסתכלת על האדם הזה כאדם הזוי. הרעיון של מדינה "כמדינה" בכלל לא היה קיים, כל הטכנולגיה של היום הייתה משהו דמיוני”.

ברגע שיש לך רעיון ואת מאמינה בו, לכי על זה, אל תבקשי דעות של אחרים כי כל מה שתשמעי בדרך כלל זה ביטוי הפחד שלהם. מזל שבן גוריון לא שאל לדעתו של אף אחד, אחרת לא ברור לי איפה היינו היום.

שלמות זה מבחירה.

הכותב: ניסים שדה, M.A מטעם אוניברסיטת תל אביב. מעביר הכשרת מאמנים בעיר ניו-יורק יחד עם סדנאות ייחודית בתחום תקשורת והעצמה אישית.

nissimsade@gmail.com | www.nissimsade.com | 917-225 8549