כשקטיושות נורו לעבר משכן הכנסת. השבוע לפני
ב-1975 התעוררו תושבי י-ם לשמע קולות נפץ בעקבות שתי רקטות שירו פלסטינים מבית צפאפא. במשטרה לא האמינו: "מה פתאום מפגיזים? השתגעת?". וגם: דרכו האחרונה של הזמר מייק ברנט בחיפה
השבוע לפני - כל הכתבות
השעה הייתה 4:15 לפנות בוקר בשבת. תושבים רבים בבירה, בהם כתב "ידיעות אחרונות" גדי ברון, קמו ממיטותיהם לשמע קול שריקה עזה ואחריה קול נפץ. לא עברו יותר מחמש שניות וקול שריקה נוסף, חזק מקודמו, נשמע ואחריו נפץ נוסף שזעזע את עיר הבירה.
במהלך הסריקות ברחוב נווה שאנן, הנמצא בין מוזיאון ישראל לקמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית, התקבלה הודעה על זגוגיות שנופצו וחוט טלפון שנקרע באחד הבתים ברחוב. עד מהרה רוכזו במקום כוחות גדולים שהחלו בסריקות ואכן בין הבתים 6 ו-8 ברחוב, ליד גדר הגן הבוטני של האוניברסיטה, נתקלה מכתש שנוצר מפגיעת הקטיושה.
למקום הגיעו בין היתר מפקד משטרת ירושלים דאז, תת-ניצב היינץ בריטנפלד, סגנו וקצינים נוספים של המשטרה ומשמר המגבול. לאחר שנאספו רסיסי ענק של הפגז, הוזעק למקום מומחה כדי לקבוע את הכיוון הכללי שממנו נורה הטיל.
בביירות הודיעו דוברי המחבלים כי הקטיושות פגעו במשכן הכנסת. אמנם מדובר היה בהודעה שקרית, אבל ניתן היה ללמוד ממנה על היעד של המחבלים. למחרת נמצאה קטיושה בקוטר 107 מ"מ שהייתה מכוונת לעבר ירושלים במבואות בית צפאפה, שבדרום ירושלים. כמו כן נתגלו כני השיגור של שתי הקטיושות שהתפוצצו באזור האוניברסיטה.
הקטיושה וכני השיגור התגלו על ידי שתי נשים מבית צפאפה שיצאו ללקט עלי גפן. הנשים נבהלו וחזרו לבתיהן ובמשך שעות התייעצו עם קרובי משפחה כיצד לנהוג. רק ב-22:00 בערב החליטו בני המשפחה שלהן להודיע למשטרה.
חבלן משטרתי שהוזעק למקום פירק את הקטיושה שלא שוגרה וזו הועברה לבדיקה במחלקה לזיהוי פלילי במשטרת ישראל. במשטרה אמרו אז כי הקטיושות הופעלו על ידי סוללות ושעון. ההערכה הייתה אז כי הקטיושות הוברחו ככל הנראה מירדן לגדה המערבית ומשם הועברו לירושלים (זו לא הפעם הראשונה שניסו אנשי ארגוני הטרור לפגוע בירושלים. בלילה שבין 14 ל-15 במאי 1973 הציבו שלושה אחים - ערבים ישראלים - משגרי קטיושות באזור ג'בל מוכבר, כשהן מכוונות לעבר מלון המלך דוד. במלון היה אז מזכיר המדינה האמריקני, הנרי קיסינג'ר).
מי שלפי מערכת הביטחון היה מעורב בירי הקטיושות לעבר אזור הכנסת היה איסמעיל חסן סאלח, שכונה "ואפא" סאלח, שחוסל באוגוסט 1977 באזור חלחול כשהוא חמוש ברובה וברימוני יד, והשתייך לפתח. ב-20 באפריל 1971 הוא הניח מוקש ליד בית ג'וברין. ארבעה חיילים, בהם קצין בכיר, נהרגו באותה תקרית. ב-1972 הוא ברח לירדן וכעבור שלוש שנים חזר לישראל. הוא היה מעורב כאמור בירי שתי הקטיושות לעבר ירושלים במאי 1975 ובירי אחר ב-1976. הוא גם היה אחראי להנחת מטען חבלה באוטובוס שנסע לקריית גת. בפיגוע נפצעו 26 בני אדם.
כשהזמר המפורסם נקבר בחיפה
מייק ברנט, שגדל בעיר התחתית בחיפה והפך עם השנים לאחד הזמרים המובילים בצרפת, שם לקץ חייו ב-25 באפריל 1975 כשקפץ מבניין בפריז. ביום שישי, 2 במאי, הוא הובא למנוחות בעיר שבה גדל.
ברנט החל להופיע בפריז באמצע שנות ה-60' והתחבר עם המלחין ז'אן רנאר, שכתב בין היתר לג'וני האלידיי. רנאר היה זה שכתב לברנט את הלהיט Laisse Moi Taimer שהפך ללהיט ענק ומי שהחתים אותו על חוזה הקלטות לחמש שנים.
בשנת 1970 הופיע ברנט לראשונה בטלוויזיה הצרפתית וגרם לקריסת מערכת הטלפונים של רשת הטלוויזיה. הוא ביצע את השיר "Mais Dans La Lumiere", זכה לפרס המוזיקה שהוענק מטעם RTL והפך בין לילה לכוכב. אלבומיו נמכרו במאות אלפי עותקים ולסיבובי ההופעות שלו קשה היה להשיג כרטיסים.
מסע ההלוויה הפך להפגנת אהבה והערצה של יותר מ-2,000 בני אדם שבאו לחלוק כבוד אחרון לזמר המנוח. נערות שבאו להלוויה מכל רחבי הארץ נתקפו בהיסטריה של בכי. מעריציו הצעירים חנקו דמעות בגרונם – והכול נדחקו מבעוד מועד לעבר חדר ההלוויות בבית החולים רמב"ם משם יצאה הלוויה.
כדי להיות קרובים לזמר הנערץ עלו כמה מהמעריצים על מצבות סביב הקבר הרענן. למשפחתו של ברנט נתאפשר רק בקושי להגיע לקבר יקירם. כתב "ידיעות אחרונות" בחיפה, צבי טל, כתב כי האם השכולה ואחיו של מייק נאלצו לעזוב את המקום מיד עם סתימת הגולל בקבר.
לינדנשטראוס והשוטר המתרשל
ונישאר בחיפה של תחילת מאי 1975: סמל משטרה עצר את הנהג רמי שטרק והראה לו כי מכ"מ המהירות מראה כי נסע במהירות 80 קמ"ש ברחוב יפו, לא רחוק מהנמל. שטרק לא נכנע והגיע לבית המשפט לתעבורה בעיר. השופט היה מיכה לינדנשטראוס, לימים נשיא בית המשפט השלום בחיפה ומבקר המדינה, שמונה לתפקיד בבית המשפט בחיפה כמה שבועות קודם לכן.
השוטר סיפר לשופט לינדנשטראוס כי הציב את המכשיר בזווית של 25 מעלות ושמדד את הזווית לא באמצעות מד זווית, אלא לפי העין. לאחר מכן הודה השוטר כי איננו יודע כלל מהי זווית של 25 מעלות. לינדנשטראוס העיר לשוטר: "תרשים הזווית, שעשה השוטר כמאה עדים, שאין לעד ידע כלשהו מהי זווית על מעלותיה".
הסנגור, עורך הדין יוסף ליבר, הזמין לבית המשפט גם מהנדס אלקטרוניקה שקבע כי יש חשיבות להצבת המכ"מ בזווית של 25 מעלות וכי הצבת מד המהירות האלקטרוני בזווית אחרת, גורמת לשגיאה בקריאת מהירות כלי הרכב הנמדד.
בפסק הדין ציין השופט לינדנשטראוס כי שמח לשמוע מבא כוח התביעה, שבעקבות תיק זה נערך תדרוך לשוטרים בנושא הזווית.
הסקר הגנוז על אבקות הכביסה
סקר שערך המכון הממשלתי לסיבים, בהזמנת הרשות המרכזית לצרכנות על אודות יעילות אבקות כביסה, נגנז בלחצם של גורמים בעלי עניין.
במאי 1975 פרסמה נורית ארד ב"ידיעות אחרונות" כי אבקת הכביסה הטובה ביותר למכונה מבין אלו שנבדקו היא "תינוקלין" של קלין.
התוצאות, שהתקבלו כמה שבועות קודם לכן, נגנזו בלחצו של מזכ"ל ההסתדרות דאז ובלחצם של גורמים בעלי עניין. המכון לסיבים, שהיה מעבדה ממשלתית, קיבל את האבקות באריזות ממוספרות בלתי מזוהות ובמשך כמה חודשים ביצע בכל אחת כ-50 תהליכי כביסה בשתי מכונות – האחת מתוצרת אמקור והשנייה מתוצרת פרידמן.
תמורת הבדיקה שילמה הרשות לצרכנות כ-40 אלף לירות. סכום זה עורר את זעמם של כל הגורמים העוסקים בצרכנות, הסובלים מחוסר תקציבים לביצוע ביקורת. בעקבות הפרסום ב"ידיעות אחרונות" הודיעו במכון לסיבים כי הם יפרסמו את הסקר במלואו בתוכנית "כלבוטק".
לפנייה לכתב/ת 
